חשבתם פעם על הקלישאה "רגיש, ספונטני ושרמנטי"? לא סתם מציינים "ספונטני" כתכונה אטרקטיבית, הרי ספונטניות היא מעלה מושכת מאוד. איזו אישה לא רוצה שהגבר שלה יגיד לה "תארזי, הזמנתי לנו לילה בצימר"? איזה גבר לא רוצה אישה שתזרום איתו בספונטניות? השאלה היא האם ספונטניות היא תמיד טובה לזוגיות?

תשובה היא שבדרך כלל כן, אבל אסור לסמוך עליה. יכול להיות שבשנים הראשונות של הקשר הזוג היה חי על ספונטניות, וזה מה שהיה מכניס אקשן וכיף לזוגיות, אך מה לעשות שבהמשך נולדו ילדים או שנוספו פתאום מחויבויות שונות שמפריעות לספונטניות? אמנם זה עלול להישמע קצת עצוב לזוגות בתחילת דרכם שעדיין נמצאים באופוריה, אבל לפעמים מגיע שלב שבו צריך לתכנן מפגשים רומנטיים ואינטימיים עם בן/בת הזוג, אפילו כשמדובר בקיום יחסי אישות.

מי שימשיך לסמוך על הספונטניות עלול למצוא את עצמו במצב בו הוא פתאום לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהוא היה באינטימיות עם בת הזוג שלו.

דרך נוספת להרוס את הקשר היא זוגיות דביקה מדי. אין ספק שבתחילת הקשר ההתלהבות היא בשיאה, וכולם יודעים למה אני מתכוונת- השלב הזה שאתם לא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשנייה, כל הודעה שנשלחת מקפיצה לכם את הלב וכל עולמכם סובב סביב הצד השני. עד כאן הכל סבבה, אבל.... צריך גם לדעת מתי לשחרר קצת.

בשלב מסוים אחד מכם ירצה להרפות מעט כי ההתלהבות תתחיל להתפוגג. רצוי שאתם תהיו אלה שתעשו את הצעד הראשון של ההרפיה, ואם לא עשיתם זאת, אז לפחות היו ערניים לסימנים מהצד השני.

דרך נוספת להרוס את הקשר היא זוגיות דביקה מדי. אין ספק שבתחילת הקשר ההתלהבות היא בשיאה, וכולם יודעים למה אני מתכוונת- השלב הזה שאתם לא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשנייה, כל הודעה שנשלחת מקפיצה לכם את הלב וכל עולמכם סובב סביב הצד השני. עד כאן הכל סבבה, אבל.... צריך גם לדעת מתי לשחרר קצת

היה לי פעם מקרה בתחילת הקריירה שלי כשדכנית, של זוג שהיו ביחד 24/7 בתחילת הקשר, מרצון משותף של שניהם, ואז לאחר כמה חודשים הבחור החליט שהוא רוצה קצת יותר זמן לעצמו, לחברים, לתחביבים, וזה טבעי לגמרי. כשהוא ניסה להפחית קצת את כמות הזמן שהוא מבלה איתה, היא לא הבינה שהיא חייבת לתת לו ספייס.

במקום זאת היא היתה מנסה לשכנע אותו לבלות איתה במקום לשחק כדורסל עם חברים או לצאת איתה לסרט במקום לבלות עם חברים שלו. הוא לא רצה לאכזב אותה או לפגוע בה ולכן נענה לבקשותיה עד שנגמרה לו הסבלנות והוא החליט שהיא טיפוס דביק מדי בשבילו.

שורה תחתונה: גם בשלב ההתלהבות הראשוני, שמרו על ספייס, גם אם זה אומר שאתם צריכים להילחם בצורך הטבעי שלכם להיות דבוקים אחד לשניה. האמינו לי שזה רק יעשה לכם טוב. על אחת כמה וכמה כששלב ההתלהבות מתחיל להגיע לסיומו. זוגיות דביקה בסופו של דבר תגיע לקיצה. אין מנוס מכך.

אנא מכם, אל תהיו צדקניים. מי שמכיר אותי יודע שמוטו חזק אצלי הוא "אל תהיה צודק-תהיה חכם". כששני אנשים מגיעים למחלוקת, בדרך כלל כל אחד מהם מרגיש שהוא צודק. כידוע, למטבע יש שני צדדים, השאלה היא האם יש לכם את היכולת לראות את שני הצדדים הללו או רק את הצד שלכם? ברוב המקרים שני הצדדים צודקים ברמה מסוימת, ויש כאן גם מרכיב גדול של פרשנות אישית לאירוע.

כאשר כל אחד מתעקש לראות רק את הצד שלו ולהוכיח שהוא הצודק ושהצד השני טועה, ברור לכולנו לאן זה יוביל בסופו של דבר. יכול להיות שבמשך תקופה מסוימת הצדקן "ינצח" בוויכוחים וייצא הצודק, אך זהו מצב קלאסי של לנצח את הקרבות אך להפסיד במלחמה. בשלב מסוים לצד השני יימאס מהסיטואציה הזאת והקשר ילך לאבדון. לכן צריך תמיד לנסות למצוא את עמק השווה, ולזכור שלכל מטבע יש שני צדדים.