לאחרונה הגיעה אליי למשרד אישיות מוכרת, אישה סביב גיל 60, ואני באופן טבעי הייתי בטוחה שהיא רוצה שאעזור לה להכיר חדש לפתוח איתו פרק ב'. חשבתי שהיא נגיעה אליי בדלל הדיסקרטיות, ושהיא לא רצתה לחשוף את עצמה -באתרי הכרויות בגלל שהיא סלב. אבל הסתבר שהיא בכלל לא באה אליי כדי למצוא לעצמה זוגיות, אלא עבור הבן שלה.

כמובן שבהתחלה הסברתי לה שאני לא מקבלת אנשים למשרד שלי ללא ידיעתם, כלומר הם חייבים לעבור דרכי את כל התהליך מתוך רצון אמיתי ומלא. זה חוק בל יעבור אצלי, הסברתי.  היא בתגובה אמרה שהיא כבר תדאג לזה שהוא יגיע אליי וששום דבר לא יעשה מאחורי הגב שלו.

התחלתי לשאול אותה קצת על הבחור, ותוך כדי השיחה הבנתי שהוא בכלל לא פנוי לקשר, הוא מאורס! אבל את אמא שלו זה לא מעניין...

היא לא סובלת את כלתה כי לטענתה היא שתלטנית מדי. "היא מחליטה על כל דבר ביחסים שלהם, מה הוא ילבש, מתי הם יבואו אלינו לארוחת שישי ומתי להורים שלה, עם אילו חברים הם ייצאו בערב, ועכשיו עם החתונה- היא קובעת כל דבר, איזה אולם, איזה די ג'יי, הכל! והבן שלי פשוט אומר "אמן". הוא כמו סמרטוט איתה ואני לא מוכנה לזה יותר".

עם יד על הלב, בתור אמא, גם אני יכולה לומר שזה היה מעצבן אותי אם בת הזוג של הבן שלי היתה מחליטה על כל דבר ביחסים שלהם. גם אני הייתי שואלת את עצמי אם מדובר בזוגיות בריאה או שהבן שלי הופך להיות סמרטוט. אך יחד עם זאת, בגלל כל שנותיי כשדכנית, אני גם יודעת ומכירה מקרוב שיש מקרים בהם דווקא הצד הנשלט הוא לא קורבן אלא בוחר להיות נשלט, או יותר נכון פאסיבי.

אולי תתפלאו לשמוע, אבל יש הרבה מאוד אנשים שרוצים להיות פאסיביים, נוח להם שבן או בת הזוג מחליטים עבורם, כי זה מוריד מהם לחץ, טרדות, אי- נעימות, ולכן הם מעדיפים לזרום... וגם בדרך כלל מדובר באנשים גמישים שבאמת לא כל כך משנה להם אם החתונה תהיה באולם X  או באולם Y, וגם לא כל כך איכפת להם אם הבילוי יהיה עם החברה' מהצבא או מהאוניברסיטה. הם שמחים בכל מצב, אז מעדיפים לרצות את בן/בת הזוג שהם יותר דעתניים.

יחד עם זאת, צריך לשים לב אם הצד הנשלט מבטל את עצמו לגמרי או לא. לפעמים קיים קו דק בין השניים, ומבחוץ נראה כאילו הוא קורבן מסכן שעושים ממנו סמרטוט, כאשר למעשה, הוא נמצא בזוגיות שבדיוק מתאימה לו- יש לו אישה "בלבוסטה" שדואגת לו לכל העניינים והוא לא צריך להשקיע מחשבה, לתכנן, "לשבור את הראש" וזה מצב WIN WIN.

לעומת זאת ישנם מקרים בהם הצד הנשלט הוא באמת קורבן, יכול להיות שבתחילת הקשר הוא הסכים לוותר על רצונותיו כדי לרצות את הצד השני ובסופו של דבר זה הפך להרגל מגונה בקשר. הצד השולט התרגל לשלוט בעניינים באופן אוטונומי ובכל פעם שהצד השני רוצה לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות, מסרסים אותו. כאן יש בעיה, וכמובן שמדובר בקשר לא בריא. הבעיה היא שלא תמיד אפשר להבחין בין השניים. כאמור, יכול להיות שמבחוץ נראה כאילו מדובר ביחסים מאוד לא טובים, ולמעשה הקשר הוא מצוין לשני הצדדים. לכן רק מישהו מאוד קרוב יכול להבין את הדינמיקה האמיתית.

אולי תתפלאו לשמוע, אבל יש הרבה מאוד אנשים שרוצים להיות פאסיביים, נוח להם שבן או בת הזוג מחליטים עבורם, כי זה מוריד מהם לחץ, טרדות, אי- נעימות, ולכן הם מעדיפים לזרום... וגם בדרך כלל מדובר באנשים גמישים שבאמת לא כל כך משנה להם אם החתונה תהיה באולם  או באולם Y, וגם לא כל כך איכפת להם אם הבילוי יהיה עם החבר'ה מהצבא או מהאוניברסיטה. הם שמחים בכל מצב, אז מעדיפים לרצות את בן/בת הזוג שהם יותר דעתניים

במקרה של אותה אמא שהגיעה אליי, הסברתי לה על כל העניין הזה, והמלצתי לה בחום לבדוק את המצב היטב לפני שהיא מתערבת ואולי אף מקלקלת את היחסים שלה עם בנה.

הסברתי לה שאינני יכולה לעזור לה מעבר לכך. איחלתי לה הצלחה ושלחתי אותה לדרכה עם צידה לדרך: טיפ שווה זהב- להיות אמא מעורבת ולא אמא מתערבת, כי אם היא תנסה לחבל במערכת היחסים של בנה, היא עלולה בהחלט לאבד אותו. אפשר לנסות להשפיע על הילדים מבלי להיכנס להם יותר מדי לחיים, ובכל מקרה, עלינו כהורים לכבד את החלטתם.