אין ספק שבזמן שאנחנו ב"פיצוץ" עם בן/בת הזוג, יצר הנקמנות (שקיים אצל כל אחד מאיתנו במידה זו או אחרת) מתחיל לפעול שעות נוספות. מבלי לחשוב, אנו יורים חצים לעבר הצד השני, ויש מטרה אחת ברורה- לפגוע.

כמובן שאחרי שנרגעות הרוחות, אנו מרגישים חרטה עמוקה על כל ניסיונות הפגיעה הללו. עולות מחשבות כמו "מה עשיתי", "איך אמרתי את הדברים הפוגעניים האלה", "האם יש מכאן דרך חזרה", עד כמה יצרתי משקעים בזוגיות שלנו"? פתאום קולטים שכל האמירות הרעות האלה שנאמרו בשעת כעס בכלל לא היו צריכות להיאמר.

למה? ראשית כי הן בדרך כלל הגזמה של המציאות, לדוגמה מישהי יכולה להגיד לבעלה בשעת כעס שהוא אבא גרוע, למרות שהיא לא באמת חושבת כך, אלא היתה מצפה שהוא יבלה עם הילדים קצת יותר זמן איכות. מישהו יכול לומר לאשתו שהיא מכניסה אותם לחובות ובגללה הם יפשטו רגל, למרות שהיא בסך הכל חורגת טיפונת מהתקציב המשפחתי. הוא לא באמת מאמין שהיא תגרום להם לפשוט רגל אבל בשעת סערת רגשות, הוא ניסה לפגוע בה ולא עניין אותו אם דבריו תואמים למציאות או לא.

סיבה נוספת לכך שאמירות כאלה לא צריכות להיאמר היא שהן בדרך כלל יוצרות משקעים, שלא תמיד יש מהן דרך חזרה. בני הזוג יכולים להתגבר על המשבר, להשלים ולחזור ל"עסקים כרגיל", אך בתוך תוכם משהו השתנה. אותה אמירה פוגענית נצרבה להם עמוק בלב, והיא משאירה צלקת בלתי נשכחת.

כל אחד שימצא את הדרך שלו "לסתום את הפה"- אם זה נשימות, לספור עד עשר, לבקש להמשיך את הוויכוח אחרי שהם יירגעו, לכתוב את הדברים במכתב במקום בעל-פה.... העיקר לשמור על ריב מכובד ללא אמירות פוגעניות

זכור לי מקרה אחד ספציפי של זוג שנכנס לתקופה לא טובה מבחינת הזוגיות, הם רבו הרבה, והריבים התחילו להיות מלוכלכים. שניהם ירו מתחת לחגורה וניסו לפגוע אחד בשניה. באחד מהריבים הקשים ביותר ביניהם נפלט לאישה משפט קשה מאוד, שיצר קרע עמוק ביחסים. היא אמרה לו שהוא לא מספק אותה בתחום יחסי האישות, ושהוא גם אף פעם לא יידע איך לספק אותה או אף אישה אחרת.

האמירה הזאת פגעה לו באגו בצורה הכי עמוקה שיש, היא נגעה בנקודה הרגישה ביותר, ומשם כבר לא היתה דרך חזרה. מילא לומר דבר כזה כשבני הזוג ביחסים טובים ומנהלים שיחה על שיפור יחסי האישות שלהם, אבל באמצע ריב ובמטרה לפגוע? זאת ממש לא צורה....

מסקנה: יש אנשים שיודעים לשמור על איפוק גם כשהם בסערת רגשות, בעוד שישנם אחרים שמאופיינים באימפולסיביות רבה ויצר הנקמנות שלהם "משתלט עליהם". אני מבינה שיש אנשים שקשה להם לשמור על איפוק אבל הם חייבים להיות מודעים לעצמם ולנסות להימנע מאמירות "הורגות".

כל אחד שימצא את הדרך שלו "לסתום את הפה"- אם זה נשימות, לספור עד עשר, לבקש להמשיך את הוויכוח אחרי שהם יירגעו, לכתוב את הדברים במכתב במקום בעל-פה.... העיקר לשמור על ריב מכובד ללא אמירות פוגעניות.

מותר לריב, זה אפילו בריא, אבל חייבים לשמור על כבוד.