פעוטות מעסיקים מאד את הוריהם, ולא בכדי, כיון שזהו שלב משמעותי ביותר במעגל החיים. בשלב זה המשימה ההתפתחותית העומדת בפני הפעוטות היא הדרישה לנפרדות מאבא ומאמא (בגיל ההתבגרות הם יסיימו את התהליך שהתחילו בפעוטות) ולעצמיות: אני- אני, ואת/ה לא אני! "אל תגידו לי מה לעשות!"

בתקופת חיים זו הפעוטות חייבים גם ללמוד לשלוט בתפקודי הגוף שלהם (הליכה לשירותים, אכילה בכוחות עצמם), לדחות סיפוקים, ללמוד להתמודד עם תסכול ולפתח מיומנויות חברתיות. בשלב התפתחותי זה אני ממליצה להורים להיות שם עם הפעוטות ועבורם בזמן שאפשר, ולדאוג למטפל/ת חמה ומכילה בשאר הזמן, שכן שלב זה בהתפתחות הוא הבסיס שעליו יבנה המתבגר את הנפרדות שלו ואת עצמאותו.

אז אחרי שהבהרנו את חשיבות השלב, נחזור לדרכי ההתמודדות עם התקפי זעם בתקופה זו. ראשית, כפי שכבר ציינתי בכתבה הקודמת, חשוב להיות אמפטיים ולתמוך בילד. אם הוא מרגיש שאתם נבוכים, מבולבלים, כועסים או מלאי ביקורת כלפיו, זה יגביר את הכעס שלו, ולא תצליחו לעזור לו להירגע. המטרה שלכם היא ללמוד אותו איך להרגיע את עצמו ולווסת את רגשותיו.

הדבר הבא, כזכור, הוא לשקף את רגשותיו בצורה מותאמת לגילו: " גיל רצה לראות עוד טלויזיה ואמא אמרה שעכשו צריכים להתקלח. גיל כעס מאד. קשה להפסיק כשרוצים עוד".

במידה והילד ממשיך את צעקותיו (או זורק חפצים), לווה אותו לדבר שהיה מתוכנן עבורו, כלומר למקלחת (אם נמשיך בדוגמא שהתחלנו). זה ילמד אותו לא לצפות שנשנה את ה"לא" ל"כן" ככל שיצעק חזק יותר.

"בתקופת חיים זו הפעוטות חייבים גם ללמוד לשלוט בתפקודי הגוף שלהם (הליכה לשירותים, אכילה בכוחות עצמם), לדחות סיפוקים, ללמוד להתמודד עם תסכול ולפתח מיומנויות חברתיות. בשלב התפתחותי זה אני ממליצה להורים להיות שם עם הפעוטות ועבורם בזמן שאפשר, ולדאוג למטפל/ת חמה ומכילה בשאר הזמן, שכן שלב זה בהתפתחות הוא הבסיס שעליו יבנה המתבגר את הנפרדות שלו ואת עצמאותו"

אם ילדכם מאבד שליטה והופך אלים (מכה, נושך, שורט, צובט), אחזו אותו כשגבו כלפיכם ועזרו לו להירגע. האחיזה (הולדינג) משמשת מעין מיכל בטוח לזעם של ילדכם. ההולדינג מלמד את הילד שלא משנה כמה הוא כועס, אתם לא תתקפו אותו, לא תבקרו או תאשימו אותו, וגם לא תתפרקו מהזעם שלו. עליכם לאמר לו שכשהוא יפסיק לתקוף אתכם, תאפשרו לו ללכת. ואכן, ברגע שהשרירים שלו נרפים, שחררו אותו ושבחו אותו על כך שלמד להרגיע את עצמו. זה לא יקרה הרבה פעמים שתצטרכו לאחוז אותו, כיון שתדירות ההתפרצויות ועוצמתם ירדו בהדרגה.

ולסיום, חשוב שלא תטיפו לו (בשפת המתבגרים – "אל תחפרו"). ילדים שונאים שאומרים להם מה לעשות. במקום זאת, כשההתקף שוכך, שוחחו על רגשותיו ורצונותיו. הגיעו יחד לדרכים אלטרנטיביות להשגת רצונותיו ללא ההתפרקות. קבלו את ילדכם, ואל תשכחו שהם כל הזמן לומדים.

הכותבת הינה פסיכותרפיסטית בהבעה ויצירה בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי. עובדת שנים רבות בהדרכה וייעוץ להורים ובטיפול (ילדים, מתבגרים ומבוגרים) במסגרות פורמאליות, כמו גם בקליניקה פרטית.