הורים שבאו להתייעץ עמי שאלו אותי לגבי התפרצויות זעם של בתם בת השנתיים. הם סיפרו שבתם דופקת את ראשה ברצפה, ומתוך חשש שהיא תפגע בעצמה, הם היו נכנעים לה. הם רצו לשמוע את דעתי. קשה להאשים הורה שנכנע. זו, אכן, חוויה מטרידה עבור הורה לראות את ילדו פוגע בעצמו, דבר שהופך את הצבת הגבולות קשה.

כדי שנוכל לפעול בצורה נכונה, ראוי שנבין קודם את התופעה של חבטת הראש.

לעיתים, בשל דרכי התקשורת המוגבלות עדיין לביטוי צרכיו ורגשותיו, ילד עושה זאת מתוך תסכול. לשמחתנו, החל מהתפתחות השפה, מרגע שילד לומד לבטא במילים בצורה יעילה, ההתנהגות מפסיקה. בשלב זה חלקכם, בוודאי, אומר לעצמו – מה היא מבינה.... הילד שלי כבר בן שש ועדיין ממשיך לזרוק את עצמו, למרות שהוא יודע להשתמש במילים ולבטא את עצמו. בפסקה הבאה תוכלו להבין איך זה קורה. אבל, בינתיים, נסכם שהגורם הראשון שמנינו הוא, שילדים מתנהגים בצורה זו כדי להרגיע את עצמם, בייחוד כשהם מגורים-יתר (אחרי השתוללות, למשל) או עייפים.

גורם נוסף בגללו ילדים עשויים לדפוק את ראשם הוא כדי לקבל את מה שהם רוצים. לא נעים להודות, אבל הם מצליחים בכך, מכיוון שכהורים נהיה מוכנים לעשות הכל, כדי לשכנע אותם להפסיק. ככל שהם יצליחו להשיג את מבוקשם, כך הם ימשיכו ולא יוותרו על התנהגותם, ואף יותר מכך – ככל שהורים מתרגשים יותר, כך חבטות הראש מתגמלות אותם יותר. כלומר, שבכל פעם שהורה מוותר לילד בעקבות התפרצות זעם, הוא מחזק את ההתנהגות (התפרצות הזעם) ומשיג, אמנם, שקט רגעי, עם סיכויים טובים לכך שההתפרצות הבאה לא תאחר לבוא.

להורים שפנו אלי המלצתי ראשית שיחשבו מה בתם מרגישה באותם הרגעים. אם הם יוכלו לעזור לה לזהות שהיא "ממש כועסת" שהיא "לא יכולה לראות עכשו עוד תכנית טלוויזיה". זה יהיה הצעד הראשון בדרך ללמוד איך לווסת את רגשותיה. ניתן להוסיף ולאמר לה שכשהיא תירגע "ננסה לחשוב ביחד" מה היא יכולה לעשות. כדי לא לתת לה חיזוק להתנהגותה, חיזרו לעסוק בענייניכם מיד אחרי שאמרתם את דבריכם, תוך והמשיכו לשים עליה עין. כשהיא אוספת את עצמה חזרה, החמיאו לה על כך ושבחו אותה.

כשכולכם רגועים, כדאי שתשוחחו עמה ותסבירו לה שזה בסדר לכעוס. כולם כועסים. כעס הוא רגש מקובל כמו כל רגש אחר. בהמשך, ניתן לחשוב יחד על דרכים אחרות בהן היא תוכל לבטא את עצמה, וזאת, על-מנת לעזור לה להרחיב את האפשרויות להתמודדות בדרכים מקובלות עם רגשות קשים (למשל, לרקוע ברגליים, לקרוע דפים שמיועדים לכך, למעוך חימר, לצייר, ועוד).

המסר החשוב ביותר הוא – לא לפחד מהכעס של ילדכם, אלא להפוך רגעים אלה להזדמנויות חינוכיות, כדי לעזור לו ללמוד לווסת רגשות קשים בדרכים מקובלות.

בטור הבא: התפרצויות זעם אצל פעוטות.

הכותבת הינה פסיכותרפיסטית בהבעה ויצירה בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי. עובדת שנים רבות בהדרכה וייעוץ להורים ובטיפול (ילדים, מתבגרים ומבוגרים) במסגרות פורמאליות, כמו גם בקליניקה פרטית.