אמא, אבא, אני מאמינה שכבר נוכחת בכך שהמשפט 'הימים קצרים, אבל השנים ארוכות' נכון. כשהילדים קטנים, אנחנו עסוקים כל הזמן בהאכלה, החלפת חיתולים, הלבשה, ניגוב, והרשימה עוד ארוכה. גידול ילדים זה הרבה עבודה! אבל הם גדלים לנגד עינינו, ועם כל שנה שעוברת, המטלות הקטנות האלה הולכות ופוחתות.

לאלה מכם שלא יודעים, אני אם לשני  בנים (22, ו- 20) ובת בת 20. אכן, תאומים. קשה לי להאמין שהם כל-כך גדולים. זה עובר מהר; כל כך מהר, שתחושת הדחיפות בבילוי משותף עימם ליוותה אותי לאורך השנים. אני לא מתכוונת לזמן מקרי, שהוא חשוב כשלעצמו, אלא זמן של אחד-על-אחד. זמן שהם יזכרו אותו ויתרפקו עליו כשיגדלו.

אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו עושים בו-זמנית משימות רבות. בזמן שאנחנו יושבים עם הילדים אנחנו עונים לדוא"ל בטלפון הנייד, אנחנו עורכים קניות ומסדרים עניינים בו-זמנית. האתגר הוא לוותר על המושג של בו-זמניות, כדי שנוכל לתת לילדינו תשומת-לב בלעדית. לכל אחד מהם את הזמן שלו לבד. זה לא במקום בילוי זמן משותף עם כולם, שגם הוא בעל חשיבות, אבל זמן איכותי לבד יהיה כמו אוצר לכל אחד מהילדים, שביומיום צריכים לחלוק את ההורים עם אחיהם. הזמן המיוחד של אחד-על-אחד, שבאמת לא פשוט למצוא, ישפר את הדימוי העצמי של ילדינו, ואת התחושה שהם נראים, נשמעים ושמתעניינים בהם.

אחד-על-אחד עם כל ילד

  • אם את יוצאת לסידורים, קחי את אחד הילדים איתך, אפילו אם זה רק קפיצה לסופר לקנות כמה מצרכים. בדרך אפשר לעצור לקנות גלידה. יציאה לסידורים יכולה להיות פתח לנושאי שיחה מעניינים הקשורים למשימה עצמה (כמו מתן בגדים לעניים, זריקת בקבוקים למיחזור). אפילו הליכה משותפת לשטיפת המכונית. באופן כללי, שיחות בזמן נסיעה, כשאין הסחות, יכולות להיות מאד משמעותיות.
     
  • לפני שמשכיבים את הילדים אפשר לשוחח עם כל אחד לחוד לפני שמספרים להם סיפור או מתפללים יחד. הרי לכל אחד מהם יש מיטה משלו, כך שלכל אחד יש את הזמן הקטן שלו איתנו לפני שהוא נרדם. לעיתים יעלו דברים שקרו בבית-הספר או דברים שמדאיגים אותו יעלו. השיחות האלה מיוחדות וקל להפוך אותן למסורת יומיומית.
     
  • עוד דרך קלה מאד שניתן למצוא לזמן לחוד עם כל ילד היא בהליכה. אפשר עם בעל-חיים שצריך שיטיילו איתו פעמיים ביום, או בלעדיו. לחלק מההורים  זמן נוח יכול להיות לפני שעות בית-ספר ולחלק אחר - אחרי ארוחת הערב, לדוגמא. זה שוב אותו רעיון של האטת הפעילות, הרחקת כל המסיחים ופשוט הליכה עם דיבור שיוצר חיבור המאפשר לילד מקום בטוח ומכיל.
     
  • תכנון תאריך מראש, בדיוק כפי שבעל ואשה, כשהם רוצים לבלות אחד עם השני זמן איכות יעשו, כך גם עם הילד. ההורים יעשו תורות, וכל אחד מהם יקבע מראש ביומן. ואז לילד יהיה זמן עם אמא ותאריך עם אבא. זה יכול להיות משהו שצריך להתלבש לכבודו (סרט, הצגה, או אירוע אחר) או משהו פשוט, ליד הבית (פארק, שיט בסירה, פיקניק בחורשה קרובה, חוף הים). בזכות התכנון והמחשבה, כל בילוי שתבחרי יתן לילד להרגיש  אהוב ומיוחד.
     
  • חופשה משפחתית, במהלכה כל אחד מההורים יציע לאחד הילדים ללכת איתו לצלילה למסלול כלשהו  בזמן שהאחרים על חוף הים או נמצאים עם ההורה השני (בקניית חטיפים, על חוף הים או בבילוי אחר). בזמן חופשה אין אחריות ולא אמורים להיות גורמים מסיחים, כך שיש הרבה הזדמנויות לזמן של אחד-על-אחד.
    סוג נוסף של חופשה - אחד ההורים נוסע עם ילד אחד. עיתוי מוצלח לטיול כזה יכול להיות בתחילת גיל ההתבגרות, בו ההורה מאותו המין מנצל את הזמן המשותף לשיחה על הנושאים הרלבנטיים לגיל (מה זה להיות גבר/אשה, השינויים שהגוף עובר, התחושות). מעבר להנאה ולכיף בטיול, זו דרך טובה להעביר למתבגר מסר שאבא אוהב אותי, ושאני יכול לשוחח איתו על הכל.

* בגלל מגבלות השפה, המאמר מדבר בלשון זכר או בלשון נקבה לסירוגין, כשהכוונה בשני המקרים גם לזכר וגם לנקבה.

הכותבת היא פסיכותראפיסטית בהבעה ויצירה, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי. 
עובדת שנים רבות בהדרכה וייעוץ להורים ובטיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים במסגרות שונות. בעלת קליניקה במודיעין.