מאת: לירן קרמניצר | צילום אילוסטרציה Depositphotos

חרם מוגדר כנידוי חברתי או דחייה של אדם אחד על ידי קבוצה גדולה יותר, תוך הימנעות מקשר עימו, והוא מהווה אירוע טראומטי לילד שיישאר אצלו צרוב לעד. קיימים סוגים רבים של חרמות, בין השאר רכילות, הפצת מידע שקרי, בידוד, אלימות פיזית ומילולית ובשנים האחרונות גם חרמות ברשת שהופכים יותר ויותר דומיננטיים.

בפועל, בין 30 ל- 60 אחוז מהילדים בישראל חווים דחייה חברתית מתמשכת, וב- 60 אחוז מהכיתות בישראל התרחש חרם נקודתי על אחד הילדים, והמספרים רק עולים. חשוב לציין כי גיל השיא של החרמות הוא כיתות ה'-ו' בבית הספר היסודי, כאשר בשנים שלאחר מכן חלה נסיגה איטית.

אז מה עושים??

ראשית, חשוב כל הזמן להיות עם היד על הדופק. להרגיש את מצב רוחו של הילד, לוודא שהוא אוכל כראוי, לשים לב האם סדר היום שלו שגרתי והוא יוצא מהבית ופוגש חברים. בנוסף, ניתן אף להתקשר למורה ולשאול על התנהלותו בבית הספר. 

במידה וחלילה גיליתם שאכן הילד סובל מחרם כזה או אחר, חשוב להביע איתו הזדהות עמוקה וסימפטיה ולא לשפוט אותו או להעביר עליו ביקורת, כל זאת תוך שמירה על קור רוח ורוגע על מנת שלא ליצור לחץ מיותר. זהו צעד קריטי בניסיון לגרום לו לשתף ולומר את אשר על ליבו. לאחר מכן, יש לנסות להבין מהילד מה עובר עליו, לשתף מניסיונכם האישי במידה ויש, ולשקף לו את המציאות כפי שהיא בעיניו של אדם בוגר ובעל ניסיון. במקביל, יש לחשוב עם הילד על הדרכים בהן ניתן להבליט את חוזקותיו ודרכן לחבר אליו ילדים אחרים. בנוסף, חשוב לעדכן את המורה בבית הספר, לשוחח עם הורה של אותו ילד פוגע (או הורים) ולהמשיך לעקוב עד הפסקה מלאה של החרם.  

חשוב לציין שבמקרים רבים העניין לא כל כך פשוט. ילדים רבים לא ישתפו את הוריהם בדבר החרם, על כן חשוב שהשיח התמידי בין הילד להורה יהיה מושתת על הבנה, הזדהות, שיתוף והכלה, וכמה שפחות שיפוטיות וביקורתיות. במקרה והגעתם אל הקצה וברור לכם שהילד אכן במצוקה, יש לנסות ליצור קשר עם המורה, הורי החברים ובעת הצורך וכשאין ברירה אף לבדוק את ההתקשרויות באפליקציות הווצאפ והאינסטגרם בטלפון הנייד של הילד.

לסיום, במידה וקיים צורך להקנות לילד מיומנויות חברתיות שונות, ניתן ליצור איתי קשר במספר 054-4747850 ואשמח לעזור!