מי מאיתנו לא מגיע לויכוחים ועימותים עם הילד. לפעמים הוא חושב שמגיע לו הכל, מנבל את הפה, לא מעריך כלום ורק בא בדרישות, כשבמקביל הוא לא מרבה לעזור בבית כשצריך. זהו מצב מוכר בבתים רבים בעיקר בגיל ההתבגרות, והורים רבים נוטים לכעוס ולהעניש, מה שלעיתים מחמיר את התופעה ומכניס את המשפחה למערבולת.

הדבר היפה בהורות הוא  שיש דרכים רבות לחנך ולהשפיע, וכל הורה לוקח זאת לכיוון אחר. עם זאת, הנה לכם כאן שתי עצות שעשויות לעזור מאד לטיב היחסים בבית ולרתימת הילד המתבגר לחיק המשפחה:  

ראשית, הילד חייב להבין ששום דבר הוא לא מובן מאליו. לרובם ברור שההורים הם אלו שעושים כביסות, קונים ומכינים אוכל, מנקים את הבית, עובדים קשה על מנת לפרנס את המשפחה ומשלמים לילד על ציוד, ביגוד, חוגים ועוד ועוד. הכל בגדר מובן מאליו. הבסיס לשינוי הוא בהבנה של הילד שלא הכל מובן מאיליו. איך עושים זאת? ראשית, יש לשבת עם הילד ולהסביר לו עד כמה אתם עובדים קשה בשביל הבית, כפי שהוא יעשה יום אחד כשיגדל, וגם הוא יצפה לשיתוף פעולה מילדיו לעתיד. לכן, חשוב שכל בני המשפחה יעזרו סביב הבית, כל אחד באופן בו הוא מסוגל. למשל, כל ילד לוקח על עצמו מטלה כגון הכנסת והוצאת כלים מהמדיח או טיפול בכלב, וללא קשר כל אחד אחראי על סידור חדרו האישי. 

במקביל, יש להתחיל ולהשתמש בהכרת תודה, כלומר אמירת תודה תוך ציון הסיבה לתודה. למשל: "אמא תודה על הסנדוויץ היום בבוקר, היה ממש טעים". ברגע שאנחנו משתמשים בהכרת תודה, אנו מבינים ששום דבר לא מובן מאליו ובמקביל מראים לצד השני שאנחנו מעריכים את מה שעשה עבורנו. זהו דבר נעים וחיובי שגורם לנו להרגיש מעריכים ומוערכים. חשוב שההכרה תגיע גם מכם ההורים על פעולות חיוביות של הילד. למשל: "כל הכבוד שהגעת בזמן הביתה כמו שביקשנו, הפגנת אחריות". 

ברגע שבני הבית שותפים לניהול הבית ויודעים להוקיר אחד את השני על מעשיהם, החיים יחדיו משתפרים פלאים.

העצה השלישית נוגעת לענישה. באופן כללי עונש הוא דבר שיוצר מרירות וכעס, וילדים רבים יטענו שהוא אינו הוגן. למעשה, לא משנה לאיזו סיטואציה תיקלעו, התוצאה תהיה אוירה עכורה ולא רק שלא תשיגו את מבוקשכם אלא גם שהמצב יחזור על עצמו שוב ושוב והסכסוף אף יחמיר, בלי אור בקצה המנהרה. על כן, מומלץ להחליף את העונש הלא הגיוני בתגובה הגיונית שיהיה בה קשר בין סיבה לתוצאה. למשל, אם הילד מתחצף אליכם, במקום לתת עונש שלא קשור להתנהגותו של הילד, תגידו לו שיחס הוא עניין הדדי ואחרי תקופה כה ארוכה בה הוא התחצף והפגין חוסר כבוד, אתם מרגישים פגועים מאד ומנוצלים, ולכן גם לכם אין עניין להיות נחמדים וכשהוא יבקש הסעה לחבר או לבית הספר בבוקר, תבקשו את סליחתו אבל לא תסיעו אותו. כל זאת לא באופן חד פעמי אלא כמה פעמים! קל זה לא יהיה, אבל בסופו של דבר, לאחר שהילד נאלץ לקחת אוטובוס כמה פעמים ולהגיע בכוחות עצמו ליעד, הוא יבין דרך הניסיון האישי שיחס גורר יחס ולכן עליו לשנות את דרכיו. אם תקפידו להתנהל מול הילד באופן דומה לזה, ובצורה בה יש קשר הגיוני בין הסיבה לתוצאה, תרגישו שינוי לטובה בבית! 

מעוניינים בטיפים נוספים או לשמוע על קורס אימון מרתק לילדים הנותן כלים לחיים , צרו עימי קשר 054-4747850

צילום אילוסטרציה: Depositphotos