מאת: ענבל בן ברית כהן * צילום שער: אלה מאירוביץ'

וידאו: "הצל ואני"

יהודה פוליקר, הבחור שהגיע מ"קריית חיים" לתל אביב העיר הגדולה עם חבריו ל"בנזין" לפני כמעט 40 שנה, הפך בזכות הפרפקציוניסטיות והמקצועיות שלו, עליה הוא מקפיד בשיריו והופעותיו עד התו האחרון, לאייקון תרבות. פוליקר - סוג של קונצנזוס, השתחרר מהגמגום, התחיל לאהוב את הילד שבו, ולחיות את החיים באהבה ואומץ. בדרך שעשה ובשיריו בכלל ואלו שבאלבומו האחרון "מוזיאון החלומות", הוא משמש דוגמה ונותן תקווה ללא מעט קהלים - במיוחד מי שקשה להם עדיין לצאת מהארון, כפי שהוא עשה באומץ לפני כמה שנים.

"אם סופה היא שיר של רוח, איזו מנגינה יש לתקווה", שואל פוליקר בשירו "איך קוראים לאהבה שלי". אין ספק שלתקווה בשיריו בשנים האחרונות יש מנגינה מפויסת, מרוככת עם המון קבלה עצמית וחופש, למרות שברמה המדינית והחברתית פוליקר לא בטוח, והוא מקווה שיום אחד יפקחו העיניים ויבינו ששלום שווה לפעמים מחירים שאנחנו מפחדים לשלם.

פוליקר מלא אנרגיות, חומר לאלבומים נוספים והמון חלומות. "אני רק מתחיל את החיים עכשיו" הוא אומר ומקווה להספיק להגשים את כל החלומות שלו. משהו בו נפתח והשתחרר בשבע השנים האחרונות שבאו אחרי כמעט עשור של שתיקה. ההשראה נפגשה אתו לאחר שהבין שאם אין הוא לו- מי לו, והוא החל לכתוב בעצמו את שיריו. ברגע שהחל, פרצו החוצה המון חומרים והם רק קצה קצהו של המאגר שעוד מבקש לצאת. 

"אני הולך לישון בסביבות 21:00 מקסימום 22:00 קם בארבע בבוקר ויוצא לשעה וחצי של הליכת בוקר. תענוג ללכת כשהרחובות מתחילים להתעורר, פועלי הניקיון מתחילים את הבוקר, הרוח שורקת באוזניים ומלטפת את הפנים, בגשם ובכל מצב זה נפלא, אח"כ אני חוזר הביתה אוכל ארוחת בוקר, נח לי מנוחת בוקר מאוחרת ואחר כך ממשיך את היום. רק בלילות של הופעות אני הולך לישון מאוחר יותר ולא הולך בבוקר"

ב-26 בפברואר אשתקד, הוא הרים על הרגליים את היכל התרבות מודיעין, ועכשיו, שנה פחות יומיים אחרי, הוא מגיע אלינו שוב. הזדמנות מצוינת לקבל ממנו ראיון בלעדי למודיעינט. וכמה שהיה כיף ומרגש לדבר עם אמן שכל כך אוהבים ומעריכים. 

-איך בוחרים איזה שירים מכל מה שיש יכנסו למופע?

"יש לי המון שירים, אני בוחר את אלה שאני יודע שהקהל מתחבר אליהם באופן הכי טוב. יש שירים שלא מושמעים ברדיו והקהל לא מכיר, אז אותם אני לא משלב במופע, אבל את המוכרים והאהובים ביותר אני מכניס, לפעמים צריך אפילו שרשרת על מנת להצליח להכניס כמה שיותר".

-ספר לי סיפור מעניין שמאחורי אחד מהשירים בהופעה.

"מאחורי כל שיר יש סיפור ואני באמת מעדיף שכל אחד יעשה את הפירוש האישי שלו לשיר, אבל אם לבחור שיר אחד מכולם, אז אלך על 'הצל שלי ואני'. את השיר הזה הראשון שכתבתי בעצמי, כתבתי אחריי שסיימתי תהליך של טיפול רגשי שלקח אותי במסע אחורה בזמן,  ובעזרתו למעשה הפסקתי לגמגם".

"מאחורי כל שיר יש סיפור ואני באמת מעדיף שכל אחד יעשה את הפירוש האישי שלו לשיר, אבל אם לבחור שיר אחד מכולם, אז אלך על 'הצל שלי ואני'. את השיר הזה הראשון שכתבתי בעצמי, כתבתי אחריי שסיימתי תהליך של טיפול רגשי שלקח אותי במסע אחורה בזמן,  ובעזרתו למעשה הפסקתי לגמגם"

-אתה שר "במוזיאון החלומות שמעולם לא מתגשמים, את באה אליי ...איתך אני חופשי, איתך אני יכול..." מי זו אותה אחת? זו שאתה אתה הכל?  

"כמובן שזו המוזה. בעצם השיר אומר שזה מוזיאון החלומות שלא מתגשמים, מאחר וצריך להיכנס אליו ויחד עם המוזה לקחת את החלום ולהוציא החוצה מהמוזיאון ואז להגשים אותו".

-עוד שורה: "קח את החיים שלך בידיים שלך זה הראש שלך אתה כמעט כבר נוגע" - המילים נוגעות בילדים רבים שנחבאים אל הכלים, יצא לך לקבל פידבק על כך? 

"בוודאי. אני מקבל מלא מכתבים ופידבקים מאנשים בכל מיני גילאים. זו גדולתה של היצירה וזו היכולת הנפלאה של אמן טוב, שהשיר שלו מצליח לגעת בלבבות רבים ולפתוח ולעודד. רבים מרגישים הזדהות כאילו השיר בדיוק בשבילם".

-אתה אחד שמעורב במדינה ובחברה. בקיץ 2011 בחרת לתמוך במחאה החברתית ולקחת חלק כשהופעת יחד עם ברי סחרוף. מאז חלפו 5 שנים כמעט, אתה מרגיש איזה שינוי או השפעה? 

"המצב לא מאוד השתנה, אבל יותר אנשים התחילו להבין ולהכיר בכך שלא קל לחיות בארץ. האזרחים התחילו להרגיש את זה, אבל חוץ מזה אין כל כך שינוי, עדיין קשה מאד לחיות כאן. לא פשוט לחיות במדינה שלנו".

-מה סדר היום שלך?

"אני הולך לישון בסביבות 21:00 מקסימום 22:00 קם בארבע בבוקר ויוצא לשעה וחצי של הליכת בוקר. תענוג ללכת כשהרחובות מתחילים להתעורר, פועלי הניקיון מתחילים את הבוקר, הרוח שורקת באוזניים ומלטפת את הפנים, בגשם ובכל מצב זה נפלא, אח"כ אני חוזר הביתה אוכל ארוחת בוקר, נח לי מנוחת בוקר מאוחרת ואחר כך ממשיך את היום. רק בלילות של הופעות אני הולך לישון מאוחר יותר ולא הולך בבוקר".

-במה אתה עסוק מלבד הופעות?

"אני בעיקר מחדד עפרונות...אני מחדד המון עפרונות ועובד בכתיבת הטקסטים לאלבום הבא שלי, זו העשייה העיקרית שלי".

אני זוכרת באחד הראיונות בטלוויזיה לפני כשלוש שנים, כשהיית במשקל הכבד שלך, שחלמת לרזות ולחזור לקלילות שהייתה לך על הבמה בימי בנזין. חלמת והגשמת. אתה גם שייך לקבוצת ההולכת וגדלה של מקוצרי הקיבה?

"ממש לא. אני לא הסכמתי שאף אחד יגע בי, ינתח אותי, מפחיד אותי מאוד, עשיתי זאת בלי ניתוח. הורדתי אוכל משמין עברתי למזון בריא יותר, ירדתי הרבה והרבה יותר קל לי, לאחרונה אני חוטא קצת, אבל מאזן זאת בהליכות יומיומיות של שעה וחצי".

2000-2009 היו שנים של שתיקה ואז... כל מה שהצטבר אצלך בשנים האלו התחיל לפרוץ החוצה. 5 אלבומים ב 7 שנים. מה קרה?

"משנת 1999 חיכיתי לטקסטים מיעקב גלעד איתו עבדתי כי עד אז הטקסטים היו של אחרים ולא שלי, חיכיתי וחיכיתי כמעט עשר שנים וכשהבנתי שזה לא יגיע, פשוט הוצאתי החוצה את מה שהצטבר בתוכי והאלבומים שלי בשבע השנים האחרונות מבוססים בעיקר על טקסטים שאני כותב בעצמי".

יחד על הבמה הוא מופע מושלם. מי הזמר הבא שאתה חושב או היית רוצה להופיע אתו יחד על במה אחת בעתיד?

"אני לא זמר של מופעים משותפים, המופע על שלומי יצא בלי שחשבתי ותכננתי מראש, יצא מופע נפלא, אבל אני לא חושב כרגע על זמר נוסף שהייתי רוצה לצאת יחד איתו במופע משותף".

וידאו: "כפיים"