בפרשת השבוע מונה התורה את בעלי החיים המותרים לאכילה: באגף הבהמות (ויקרא יא, ג) נמצא שחיות והבהמות המותרות לאכילה, הן אלו שפרסותיהן שסועות לכל אורכן, ושהן מעלות גירה בזמן שהן אוכלות. הבהמות שהתורה עוסקת בהן, אלו רק בהמות שחיו בסביבתם של בני ישראל ולא חיות מארצות רחוקות מהם.

לא נמצאות כאן ג'יראפות וגם לא אוקופיות, שני סוגי בעלי החיים הללו נושאים סימני כשרות נדרשים, ובכל זאת אין הם ברשימה השחורה, ככל הנראה רק מאחר ולא חיו בסביבתם של בני ישראל כאשר ניתנו להם הוראות הכשרות. באגף העופות, מונה התורה כ-20 מיני ציפורים שאסורות למאכל אדם, ומעניין כי בין האסורות נמצאים כל העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ).

באגף הימי, בפסוק אחד קצר וברור " אֶת-זֶה, תֹּאכְלוּ, מִכֹּל, אֲשֶׁר בַּמָּיִם. כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים-אֹתָם תֹּאכֵלוּ". (ויקרא יא', ט') מסבירה התורה שלדגים כשרים צריכים להיות "סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת". מספיק אפילו אם יש לדג רק סנפיר או קשקש אחד, הוא מותר. לדג הטונה למשל, יש מעט מאוד קשקשים, ובכל זאת הוא כשר. כל שאר חיות הים אסורות למאכל וביניהן: סרטנים ו'פירות ים' אחרים (כמו צדפות) וגם כל היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) אינם כשרים.

מסקרנת מאד השאלה מה עמד מאחורי הבחירה של אלוהים, אילו בעלי חיים מותרים וכשרים ואלו לא. הייתי שמחה לשאול אותו ישירות, אבל הוא מאד עסוק בימים אלו. בינתיים אנסה בכוחות עצמי.

הגיוני כי בבחירה שלא להתיר את כל בעלי החיים ישנה אמירה והכוונה לצמיחה אישית בסיסית וראשונית: אם אדם יכול לשלוט במה שהוא אוכל ובזמני האכילה שלו, הוא יכול לשלוט גם בתחומים אחרים בחייו. כשרות דורשת מאתנו להמתין בין בשר לחלב, ושלא נאכל בעלי חיים מסוימים או שילובים כאלה ואחרים של מזון (אפילו כשאנחנו רעבים!). כל זה מקנה שליטה עצמית, ומאפשר לנו לרומם את הצד הרוחני שלנו, בכך שאנחנו מכופפים את הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.

נוסף על כך, ניתן לשים לב כי הבחירה בבעלי החיים המותרים, נושאת אולי טעם נוסף.  ישנם ארבעה סימנים המאפיינים את הבהמות והחיות הטהורות, כאשר שניים מהם כתובים בתורה ושניים מהם הוסיפו חכמים, והסימנים כולם קשורים זה בזה:

1. העלאת גרה 2. פרסה שסועה  3. העדר שיניים עליונות 4. הימצאות קרניים.

מעניין למצוא שבעלי החיים הנושאים את כל ארבעת הסימנים הנ"ל הם בעלי חיים צמחונים מובהקים, הניזונים מאכילת עשב בלבד ורחוקים מן הטורפים בכל מערכות גופם. ארבעת המאפיינים הללו מותאמים לצורכיהם ולאורח חייהם של אוכלי עשב מובהקים.

התורה התירה לאכול אוכלי עשב מובהקים, הרחוקים תכלית המרחק מבעלי החיים הטורפים ומאורח חייהם. נקודה בהחלט מעוררת מחשבה. נקודה זו נכונה אף למחלקת העופות המותרים: רובם של העופות שהתורה איננה מתירה ברשימה שבפרשתנו באכילה, אלו הם עופות דורסים או טורפים.

באשר למחלקת הים, יתכן וההבדל מעבר לעניין ההתגברות והצמיחה בעצם דחיית הסיפוקים, הוא עניין בריאותי והתרתם של חיות הים שהן הנקיות ביותר ובעלות הכי מעט סכנות העברת חיידקים, אבל את הסיבה האמיתית והברורה לבחירה המסננת הזו יכול לתת רק אלוהים ועד שיתפנה מעיסוקיו הרבים, נותר לנו להמשיך ולהרהר בעצמנו מה התכלית.

מאוצרות היוטיוב: כמו חיות / שי 360