מכל החוקים והמשפטים שבפרשת השבוע - פרשת "משפטים", מעניין אותי במיוחד העיסוק בציווי המובא בשלושה מקומות בתורה, ציווי האוסר לבשל גדי בחלב אימו. הפעם הראשונה שבה מופיע הציווי היא בפרשה שלנו, פרשת משפטים: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלוהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג', יט'). הפעם השנייה 11 פרקים מאוחר יותר בשמות לד', כו' והפעם השלישית בחומש האחרון, בדברים יד', כא'.

מה התכוון המשורר בקביעתו איסור לאכול גדי בחלב אימו?

הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מסביר כי מצוות רבות נועדו להרחקה מעבודה זרה  "וייתכן שזה גם הטעם באיסור בשר וחלב "אין רחוק אצלי שיש בו ריח עבודה זרה, אולי כך היו עושין בעבודה מעבודתיה או בחג מחגיהם". (מורה נבוכים חלק ג, מח). אותו ההסבר זכה לתשומת לב רבה גם בחקר המקרא המודרני.

הרב קוק מפרש שאיסור התערובת של גדי בחלב אימו נועד להזכיר לאדם, כי עיקר מטרת החלב הוא עבור הגדי והעגל, ולא עבור האדם. לימוד זה נועד לעדן את האדם ותאוותיו, ולהיות רגיש ומוסרי לעולם החי.

בחיפושיי אחר הסברים מנומקים ומפורטים של ההוראה האוסרת בישול גדי בחלב אימו והניסיון למצוא הסבר לכל מה שהתפתח מאיסור זה ובו במהלך הדורות נוספו לאיסור חלקים נוספים שתוקפם מדרבנן ומנהג.  איסור אכילת בשר וחלב יחדיו גם כאשר לא התבשלו יחדיו, הוספת בשר חיות אחרות מלבד הגדי ובשר עוף לאיסור זה (מהתורה נאסר רק בשר בהמה), חובת הפרדה בין מוצרי חלב למוצרי בשר, ובין כלי בישול למוצרי בשר וחלב, וחובת המתנה בין אכילת מוצרי בשר למוצרי חלב. בהקשר לכל החלקים שנוספו עם הדורות, מצאתי בדיחה שמציגה היטב את התהיות באשר לתוספות אלו. וכך מספרת הבדיחה:

"ואל תשכח משה את חוק הכשרות”, אומר אלוהים למשה, “לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה אכזרי.” 
משה חושב שניה ואומר: “למעשה מה שאתה אומר זה לעולם לא לאכול בשר וחלב ביחד".
“לא”, משיב אלוהים “מה שאני אומר זה לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה דבר אכזרי.” 
"אה, הבנתי”, אמר משה, “מה שאתה באמת אומר שחייבים לחכות שש שעות בין אכילת בשר לחלב בכדי שלא יהיו יחד בבטן".
“משה!!!”, אומר אלוהים בכעס, “מה שאני אומר זה אל תבשל גדי בחלב של אמו, זה אכזרי!!!”
“או אלוהי בבקשה אל תעניש אותי על טיפשותי, מתחנן משה, “כוונתך בוודאי היא שיהיו לנו שני סטים של כלי אוכל אחד למאכלי בשר ואחר למאכלי חלב ואם יש טעות אז צריך לקבור את הכלים בחוץ".
אלוהים אומר בעצבים: “לעזאזל משה, תעשה מה שאתה רוצה…”

חכמי העבר מצאו טעם והסבר לאיסור מכמה זוויות, אך רובם ידעו להודות בראש ובראשונה כי איסור זה נבע ראשית כל ואולי גם אחריתה, מטעמים מוסריים והומניים. הפרשן החכם שפרשנותו היא המקובלת והמתקבלת בעיניי ביותר הוא הרב קוק שהסביר כי איסור זה נועד לברר את האמיתה, שכל החיים נועדו לחיות ולא למלא את תאוותו של האדם, שבכוחניות רוצה ליצור מאכל מעודן בבישול הגדי בחלב. על פי הרב קוק, האיסור נועד על מנת להזכיר לאדם את הבעייתיות הקיימת בניצול בעלי החיים לצרכיו (הן באכילת בשר והן בשימוש בחלב), ניצול המונע מבעלי החיים לחיות את חייהם הטבעיים.

בצר לי, מאז צוונו על איסור זה, לא הצליח האיסור להביא את האדם לזכור את הבעייתיות הקיימת בניצול בעלי החיים לצרכי האדם ובעיקר שכחו איך לעשות זאת באופן ההומני ביותר האפשרי אם בכלל. הפרות מופרדות מהעגלים מיד לאחר ההמלטה, על מנת שבחלב שלהן ישתמש האדם, וכמה שיותר חלב - יותר טוב. הן מוחזקות ברפתות לא טבעיות ועטיניהן מתפקעים מחלב עד כאב רק בשביל שלאדם יהיה יותר ואם כבר יחס לבעלי החיים מדובר, אי אפשר להתעלם מהסוללות בהן אסורות התרנגולות המטילות בצורה הכי לא טבעית את ביציהן. כל תעשיית הבשר, החלב והביצים הפכו לתעשיות לא הומניות בלשון המעטה.

האיסור המקורי היה ראוי, הגיוני ואנושי. ומאז, במהלך הדורות וככל שהאדם הפך להדוניסט, לתאוותן ונהנתן על חשבונם של בעלי החיים , איבדנו את הרעיון המקורי והדרך, וברחנו לפרשנויות שהתרחקו מהכוונה הבסיסית.

וידאו: "גדי קטן" דודו זכאי