בשער: אמא, אבא ואני

הדיבר החמישי "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך" (שמות כ' י"ב) הוא דיבר ידוע ומוכר לכולנו מגיל צעיר. כולנו מכירים אותו ואת השתייכותו לעשרת הדיברות. המעניין והמסקרן כאחד הוא מיקומו בעשרת הדברות. כפי שידוע לכולנו, עשרת הדיברות ניתנו לעם ישראל כשהם חקוקים על שני לוחות האבן, 5 דיברות בכל לוח. הלוח הראשון עוסק במצוות שבין אדם למקום, כלומר בין אדם לאלוהים, ואילו הלוח השני עוסק במצוות וחוקים שבין אדם לחברו.

האם כיבוד אב ואם איננה מצווה שבין אדם לחברו? איך היא הגיעה להשתייך דווקא למצוות שבין אדם לאלוהיו?

אחד ההסברים ההגיוניים הוא ההסבר הרווח בפילוסופיה היהודית, זו גורסת כי בבריאת חיים חדשים ישנם שלושה שותפים: אלוהים, האב והאם. בשלב הראשון אלוהים תורם את חלקו ביצירת הנפש והאם יחד עם האב יוצרים את הגוף. מאוחר יותר בליווי אלוהי, האם והאב הם אשר מעצבים את נפשו של האדם שיצרו.

מכאן גם ברור ומובן היותו של הדיבר, הדיבר היחיד שמצורף לו שטר השכר בעד קיום המצווה. נכתב שהשכר עבור כיבוד אב ואם הוא הארכת ימינו על האדמה. גם כאן נשאלת השאלה הכיצד ואיך זה קשור?

לתפיסתי, כיבוד אב ואם נחלק לשניים. ראשית כיבוד האב והאם הפרטיים של כל אחת ואחד מאתנו והשני הוא כיבוד המסורת שמבוססת על אבות ואמהות האומה. השילוב בין השניים מסביר את תכליתה של מצווה זו. כיבוד הורינו הוא כיבודה של המסורת שההורים מעבירים לנו, צאצאיהם, כפי שכתוב בשירת האזינו: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך" (דברים, ל"ב, ז'). האב והאם, בדרך החינוך שבחרו ובדוגמה האישית שלהם, מעבירים לנו צאציהם, את המורשת והתרבות שגם אנחנו נעביר לצאצאינו, לבני ובנות הדור הבא והם ימשיכו ויעבירו הלאה.

ההורים שלנו מהווים חוליה חשובה בשרשרת התורה והאמונה מהר סיני. כשאנחנו מכבדים את הורינו ואת הערכים והמסורת שהם מעבירים לנו, כשאנחנו בוחרים להמשיך ולחיות לאור הערכים והמסורת שהנחילו לנו הורינו, אנחנו מעבירים אותם הלאה לדור הבא וכשזה מכבד את הערכים והמסורת שאנחנו העברנו לו וחינכו אותו גם הוא מעבירם הלאה לצאצאיו ולדור הבא אחריו וכן הלאה וכן הלאה וכך למעשה מאריכים חיינו על האדמה הזו, גם כאשר אנחנו עצמנו כבר לא על פני האדמה.

ההורים שלי עשו עבודה נהדרת וניגוניהם זורמים בעורקיי ומונחלים לצאצאיי.

אין מתאים מהשיר שהוא הניגון הנבחר של אימי "ניגונים" שכתבה פניה ברגשטיין, לסכם את הטור הפעם ואת התובנה שהוא מבקש להעביר לקורא.

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.

גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –

עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

מאוצרות היו-טיוב

עירית סנדנר - "ניגונים"