פרשת "בא" מציגה בתחילתה את שלושת המכות האחרונות שהוכו המצרים בטרם נכנעו ושחררו את בני ישראל. שתיים מתוך שלושת המכות האחרונות בעשרת המכות, המכות ארבה וחושך, מביאות לנסיגה בעמדתו של פרעה, אולם הוא עדיין מסרב לדרישתם של משה ואהרן לשלח את כל בני ישראל ממצרים. על כן מצווה אלוהים את בני ישראל להיערך למכה האחרונה ואולי הקשה מכולן – מכת בכורות.

לאחר מכת בכורות ועד סוף הפרשה מופיעות פרשות הלכתיות, המפרטות דינים הקשורים לפסח ולזיכרון יציאת מצרים: דיני אכילת קרבן הפסח, מצוות קידוש בכורות ומצוות תפילין. התורה כולה איננה רק אסופה ותיעוד של סיפורים ואירועים היסטוריים או מדריך הוראות ודינים. מטרתה מעבר להיותה ספר היסטוריה ודינים, היא להוות לנו מדריך לחיים, מאין מדריך להתפתחות הרוחנית והמעשית לכל אחת ואחד מהעוסקים בה.

מכל הנושאים החשובים בפרשה, אתמקד השבוע במכה התשיעית שהינה ייחודית ושונה משאר המכות וממנה נלמד. 

מדוע אני סבורה ששונה וייחודית המכה התשיעית – מכת חושך, מכל האחרות? בכל תשע המכות האחרות יכלו המצרים לראות ולהבחין באפליה שהפלה אלוהים בינם ובין בני ישראל, הם יכלו להשוות את מצבם שלהם למצבם של בני ישראל, לראות מה יש להם ואין לי, או מה יש לי ואין להם. במכת חושך לא יכלו המצרים להתבונן החוצה ואפילו אל סביבתם הקרובה.

עד עתה, לא ראו המצרים את האחר, את בני ישראל במובן של "לא ספרו אותם" וזאת למרות שראו אותם ברמה הפיזית. במכת חושך לא יכלו המצרים לראות את האחר ברמה הפיזית ואולי בנכתב בפרק י', כ"ג " לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים" הכוונה היא כי סוף סוף לא היו המצרים מושפעים מדעת אחיהם וסביבתם הקרובה והפעם "לא ספרו" את בני עמם.

אני מעריכה שהייתה פה הזדמנות למצרים לחשבון נפש. המצרים לא יכלו לעשות דבר וכל שנותר להם לעשות כשהם שרויים בחושך ואפלה הוא להתבונן עמוק פנימה, לבחון ולהרהר במעשיהם ובהתנהגותם ולראשונה אולי, מתוך האפלה לראות בבירור את בני ישראל.

מכת חושך הייתה עבור המצרים הזדמנות אחרונה לצמיחה, לחרטה ולחרות בחירת הדרך. ואכן, לאחר שלושה ימים של התבוננות, מחשבה וחשבון נפש של העם המצרי, נאות פרעה לשלח את כל בני ישראל (להבדיל מפעמים קודמות בהן לא הסכים לשלח את כולם, אלא רק את חלקם). פרעה לא יכול היה להיות "LARG" עד הסוף, וסרב לאפשר לבני ישראל לקחת עימם את צאנם ורכושם. עקשנות והכבדת לב זו היא אשר הביאה על המצרים את המכה האחרונה – בכורות.

ומהו האור שיש במכת החושך? מכת חושך מאפשרת לכולנו למידה וצמיחה.

כולנו חווים משברים ומכות לאורך חיינו ובד"כ באורח פלא, אנחנו צומחים ועושים שינוי דווקא מתוך משבר וע"פ רוב ככל שהמשבר גדול יותר, הצמיחה רבה יותר. תקופת המשבר היא תקופה חשוכה ביותר עבורנו וכמו במכת חושך במצריים, כך גם אנו. כשאנו במשבר ובאפלת חיינו אנחנו נדרשים למחשבה והתבוננות עמוקה, ומשם מגיעות לנו התובנות עמן באה הצמיחה והבחירה באור.

במשנה במסכת סנהדרין נכתב: "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור. אמר לו תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא ואתה למה לך אורה?" מה פשר המשל הזה? העטלף, שעיניו מותאמות לחיי החושך, אינו מצפה לאור.

הוא התרגל לחיות בחושך ולא מכיר או מאמין במציאות אחרת. לעומתו, התרנגול יודע את הטוב שיש באור והוא אף זה שמקבל את האור הראשון בכל בוקר. בתחילתו של משבר בחיינו, ע"פ רוב אנחנו חשים ייאוש, עצב וכאב רב, אנחנו מרגישים בחושך ובאפלה גדולה. אסור לנו להתרגל לחושך הזה ולקבל אותו כעובדה ומציאות שאיננה ניתנת לשינוי. כמו העטלף, עלינו להיזכר באור שהיה לנו לפני כן ולדעת שיבוא גם אחרי כן.

עלינו לסגל לעצמנו ראיה של תרנגול ובעת חושך לזכור ולצפות לאור. אולי זו הסיבה שהמברכים מידי בוקר את ברכת השחר, מברכים : "ברוך שנתן לשכווי (תרנגול) בינה להבדיל בין יום ולילה".  כמה טוב שיש לו את היכולת להבדיל בין אור וחושך, בין טוב ורע. כשאנחנו במשבר, כדאי שנזמזם לעצמנו את שירו של שלום חנוך "נגד הרוח"  ונזכור כי תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

מאוצרות היוטיוב:

הולך נגד הרוח- שלום חנוך