השבוע בבואי לכתוב את הטור לפרשה השבועית, פרשת וארא, מצאתי עצמי נפעמת ומתפאלת יותר מהרגיל. בבואי לחפש תוכן מעניין יותר מזה המוכר והידוע לנו על לב פרעה הקשוח ועל מכות מצריים שכולנו יודעים לדקלם בע"פ, תשומת הלב שלי נמשכה אחר הפסוק המתאר את תוצאות מכת הברד.

"והפשתה והשעורה נוכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה" (שמות ט', לא'-לב').  ולמה מצאתי עצמי נפעמת? מאחר וההסבר של הפרוש תואם במדויק את המתרחש בטבע ממש בתקופה זו.

הפשתה והשעורה נהרסו על ידי הברד מאחר וכבר צמחו והיו גבוהות וגבעוליהן קשוח, ואילו החיטה והכוסמת רק החלו צמיחתן והיו נמוכות ומאד רכות וגמישות.  בדיוק לפני כתיבת טור זה יצא לי לעבור ליד שדה חיטה טרי בפאתי העיר, ולהבחין בחיטה הצעירה והנמוכה שצומחת לה שוב וכשהתיישבתי לכתוב את הטור במחשב, הזכיר לי הפייסבוק אירועי עבר שם בדיוק השבוע לפני שנתיים סער מזג האוויר בארץ וברד כבד כיסה את העיר. צירוף מקרים ??!!

מעניין לשאול ולהבחין מדוע מעבר להיגיון של מצב הדגנים בעת הברד, נהרסו דווקא הפשתה והשעורה ונותרו החיטה והכוסמת. הרמב"ן אומר כי כך משה מזהיר את פרעה, שאמנם הפשתה והשעורה נוכו, אבל החיטה והכוסמת, שהן מהוות את המזון הטוב יותר, לא נוכו. בשלב הזה עוד יש לפרעה ועמו תקווה ומזון לעתיד, אבל אם יחזור פרעה לסורו וימשיך להקשיח ליבו גם החיטה והכוסמת ינוכו. במילים אחרות אומר משה לפרעה: אל תהיו שאננים לאור העובדה שהחיטה והכוסמת לא נוכו, ומתוך שאננות זו תשובו לחטוא, כי אם תעשו כן, גם אותן ינכה ה'.

ואם ניקח את רעיון הקשיחות של הפשתה והשעורה מול הגמישות של החיטה והכוסמת ליחסים שבין אדם לחברו, כולנו מכירים את הציטוט  "לעולם יהיה אדם רך כקנה, ואל יהיה קשה כארז" (תענית כ', עא'). נשאלת השאלה מדוע שלא יהיה האדם קשה כארז? 

הרי לפי האמירה  "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" תכונת קשה כארז מקושרת לצדיקות וחיוביות, ומאידך תכונת רך כקנה נשמעת כרכרוכיות, מאין חוסר יציבות? נראה שהתשובה לתהיות אלו הינה כי בכל אדם צריכות שתתקיימנה, זו לצד זו  שתי התכונות הסותרות. חכמתו של האדם תבוא לביטוי כשזה ידע מתי והיכן להשתמש ברכות ומתי בקשיות.

הייתי מציעה כי כשנדרש האדם להתמודד על ערכיו ועקרונותיו יבחר הוא בקשה כארז, ויעמוד הוא יציב ואיתן על ערכיו ועקרונותיו.  כשנדרש לו לאדם להתייחס ולהגיב לזולת, מוטב שיבחר ברך כקנה ויהיה גמיש כמה שיותר, ילך לקראת זולתו ויתכופף לקראתו ותמיד יבקש לשפוט אותו לכף זכות.

מאוצרות יו-טיוב: חוה אלברשטיין - "החיטה צומחת שוב"

מילים: דורית צמרת. לחן: חיים ברקני.