את מרבית סיפורי הפרשה כולנו מכירים היטב, גם מלימודינו בביה"ס וגם בזכות הגדת פסח, אותה אנו קוראים מדי שנה בליל הסדר. אני מוצאת לנכון לעסוק הפעם בפסוק הפותח את הפרשה ואת ספר "שמות" כולו. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו".

פתיחה זו של ספר שמות, מדגישה ומבליטה בפנינו את מקומו וחשיבותו של שם האדם במורשת ישראל, ואף מציינים חז"ל כי בבחירה לקרוא בשמו של החומש השני בשם "שמות", יש הרבה יותר מסתם בחירה טכנית הנגזרת מהפסוק הראשון בספר.

עיקרו של ספר שמות עוסק בגאולת ישראל ממצרים וחז"ל במדרש האגדה -ויקרא רבה פרשה לב',  מוסיפים ודורשים כי אחד מארבעת הדברים בזכותם נגאלו בני ישראל ממצרים הוא הקפדתם שלא לשנות את שמם : "רבי הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערווה".

מלבד נושא השמות בספר שמות, ניתן להבחין כי המקרא כולו מייחס  משמעות וחשיבות לשם ומפרט לא רק את השם עצמו, אלא אף את הסיבה לבחירה בו ומקורו.אף בימינו, העיסוק בשם האדם ובבחירת השם לרך הנולד אינם עניין של מה בכך. בחירת שם לרך הנולד יכולה להוות את אחד העיסוקים המהנים ביותר בעבור ההורים המאושרים ומצד שני, גם אחת מהחוויות המתסכלות וחסרות ההסכמה הגדולות ביותר בין ההורים לבין בני משפחתם.

בחירת השם משקפת דברים רבים והיא אמורה לקחת בחשבון גם מסורת משפחתית, אופנה, העדפות אישיות שנאות ואהבות. בעולם הפרסום והעסקים, "שם" שווה כסף טוב. שם הנו המוניטין של החברה וחברות רבות מקדישות תשומת לב רבה למציאת שם למותג חדש.

השם יוצר רושם מיידי והוא מהווה את כרטיס הביקור והאריזה שלנו. כמה מאתנו אוהבים את שמם בעוד אחרים מרגישים, שלא בנוח עם שמם ומבקשים לשנותו. צליל השם נותן לנו הרגשות שונות וזאת בגלל האנרגיות השונות המוקרנות ממנו.

שמו של האדם אינו רק השם הטכני והבחירה הבסיסית שבחרו לו הוריו, שמו של האדם הוא הרבה מעבר לאסופת אותיות בעלות משמעות, פרוש והסבר.

במדרש תנחומא כתוב: "אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, אחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה לו לעצמו, טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו." (מדרש תנחומא, פרשת ויקהל, סימן א') השם בו קוראים בני האדם לאדם והשם שקונה הוא לעצמו, אינם נגזרים רק מהשם שבחרו לאדם הוריו, אלא נגזרים הם מתכונותיו וממעשיו בסביבתו ובחייו. נכון הוא כי יש פעמים בהם ישנה הלימה בין שמו הטכני של האדם לבין אופיו ותכונותיו ועל כך נאמר "כשמו כן הוא". כולנו מכירים כל מיני "נמרוד" שהינם מרדנים או "נעם" שהינם נעימים, אבל אנחנו גם מכירים "יפה" שאיננה בהכרח יפה או "רחמים" שאיננו אדם רחמן בכלל.

חיזוק לחשיבות ומשמעות השם שקונה לעצמו האדם בחייו דרך תכונותיו ומעשיו, ניתן אף למצוא בפסוק שרובנו מכירים רק את מחציתו וחשוב שנקפיד להכיר ולצטט את כולו "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" (קהלת ז', א').

החלק הראשון מוכר וברור לרובנו והוא בא לומר כי השם הטוב  של האדם, כשהכוונה היא לתדמיתו ולמוניטין שלו, חשובים יותר משמן טוב המייצג דברים יקרים ועושר. מעשיו ומידותיו של אדם הם שמזכים אותו בשם טוב, וזה עדיף על שמן טוב.

ומדוע חשוב גם חלקו השני של הפסוק ? כי כאשר נולד האדם, אין אנו יודעים מה יצמח ויתפתח ממנו ואיזה אדם יהיה, אולם לבסוף כשמת האדם ויוצא מן העולם יוצא הוא עם השם שקנה לעצמו לאורך חייו ומייצג הוא כפי שכבר ציינתי, את תכונותיו ומעשיו לאורך חייו מיום היוולדו ועד יום מותו. ראוי לו, לאדם שיעשה מעשים טובים ואז, כאשר נפטר האדם מן העולם, יהיה הוא מלא מצוות ומעשים טובים יותר מאשר ביום היוולדו ואף יהיה שמו טוב יותר בזכות מעשיו לאורך חייו.

ולסיכום שנת 2015 שנפרדה מאתנו ממש לפני כמה שעות, השמות הנפוצים ביותר במגזר היהודי על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנה אזרחית זו הם: לבנות: מקום ראשון תמר, מקום שני נועה ומקום שלישי טליה. לבנים: מקום ראשון אורי, מקום שני איתן ומקום שלישי אריאל.

נזכור כי שמנו איננו רק אסופת אותיות או הכינוי אותו בחרו לנו הורינו, אלא גם ולא פחות חשוב, השם שקנינו לעצמנו בהתנהגויותינו ומעשינו !

מאוצר היוטיוב:

לכל איש יש שם. כתבה: זלדה. שרה: חוה אלברשטיין.