בשער: סבא נתן מברך בברכת הבנים את הנכד * צילום: ענבל בן ברית כהן

בפרשה שלפנינו חוזר על עצמו סיפור ברכת הבכורה ושוב כבעבר, זוכה הצעיר בין הבנים לברכת הבכורה במקום אחיו הבכור. יעקב בפגישתו עם יוסף, מבקש לברך את שני נכדיו, מנשה ואפרים – בניו של יוסף. למרות שיוסף איננו הבכור לבית אביו, זוכים בניו לברכה הראשונה של יעקב, עוד לפני בניו של יעקב.

כשהשניים ניגשים אליו, מתאר הכתוב בדיוק רב את מקום העמדתם מימין ומשמאל ליעקב, על מנת שהאב כבד הראייה יוכל להניח את יד ימינו על הבכור ואת ידו השנייה על הצעיר מבין השניים, אבל יעקב בוחר לשכל ידיו ולהחליף בין הברכות. יוסף ששם לב לכך ומרגיש שלא בנוח, מנסה להסיט את ידי אביו בחזרה לסדר הנכון ואילו יעקב מסרב ומסביר שאיננו טועה וזו בחירתו כי הצעיר יהיה גדול יותר מהבכור .

בשלב זה של הסיפור ברצוני להתמקד.

ספר בראשית כולו, המסתיים בפרשה שלנו, הוא למעשה ספר שרובו ככולו עוסק ביחסים במשפחה. יחסים בין איש ואישה, יחסים בין אבות ואימהות ויחסי אחים. לכל אורכו של ספר בראשית אנחנו פוגשים סיפורים המתארים מתח ביחסי אחים. נכון הוא כי בכל סיפורי יחסי האחים בסופו של סיפור נמצאת הדרך להתפייסות כלשהי, אולם הדוגמה הטובה ביותר ליחסי אחים תקינים מוצגת לנו בפרשה זו.

מנשה ואפרים ניצבים ליד מיטת סבם יעקב לקבל את ברכתו ויעקב בוחר לשכל ידיו ולברך בבכורה דווקא את הצעיר בין השניים. האחים לא אמרו דבר, לא הלינו ולא התלוננו וקיבלו את הפעולה באהבה. מנשה ואפרים הם זוג האחים הראשון אשר לא שררה ביניהם כל איבה ומחלוקת ואפילו לא טינה ושמירת טינה.

הברכה הפרטית שקיבלו מנשה ואפרים מסבא יעקב נהייתה ברכתו האוניברסאלית של עם ישראל, כאשר האב מברך את בניו ובנותיו בערב שבת בנוסח הבא : את הבנים "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" ואת הבנות "ישימך אלוהים כשרה רבקה רחל ולאה" ולאחריה את פסוקי ברכת כהנים : "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כ"ד-כ"ו)

מדוע מברכים האבות את בניהם עד היום שיהיו כאפרים ומנשה ואילו הבנות מתברכות שתהיינה כארבעת האימהות? מדוע לא מתברכים הבנים להיות כשלושת האבות ודווקא מתברכים להיות כאפרים ומנשה?

יחסי האחים עד מנשה ואפרים לא יכולים לשמש לנו דוגמה טובה ועל כן, הברכה מאחלת לזכרים שבינינו להיות כאפרים ומנשה – אחים טובים ואוהבים המקבלים ומכבדים האחד את השני בכל מקרה, אחים שיודעים לשמוח בשמחת השני גם כאשר זו באה על חשבונם.

בברכתו של יעקב למנשה ואפרים ויותר מכך, בהתנהגותם של השניים בעת קבלת הברכות ואשר מעידה ככל הנראה על יחסיהם בכלל, אני מוצאת את המסר  החשוב שבפרשה. שישמשו הם לנו דוגמה ליחסי אחים בתוך המשפחה ומשם, יתרחבו גם למעגלים הרחבים יותר שלנו וליחסינו לסובבים אותנו.

צביון יום השבת הוא גורם מחלוקת בקרב אזרחי ישראל, הצעת חוק חדשה שאישרה הממשלה ביום ראשון האחרון ואשר שמה ליעד לסגור עסקים בשבת, פותחת מחדש את הדיון בנושא. אני מקווה שתוך כדי דיון במחלוקת, יבחר הציבור להתמקד בפסוק א' מתהילים קל"ג "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", נבחר לנהוג כאפרים וכמנשה, נעשה כל שביכולתנו לאחד ולא להפריד, לחבק ולא להרחיק, לאהוב ולא לשנוא, לדעתי הפרדת דת ומדינה יהוו את הגשר הנכון בין כולנו.

מקדישה את הטור הזה לסבי האהוב והיקר, סבא נתן בונדהיים בן ברית (יבדל"א שציין לפני שבוע יומולדת 92) על שמתמיד לברך אותי ואת אחיי, את ילדיי ואחייניותיי, בברכת הבנים ובברכת הבנות. פרשת השבוע בה מופיעה ברכת הבנים עזרה לי להבין שברכותיו של סבא הצטרפו לחינוך שקיבלנו מאמי ואבי, ויחד חיזקו את מערכת היחסים הנפלאה שיש לנו, שלושת האחים ודרכנו, גם את מערכת היחסים בין ילדיי. תודה לך סבא ושנזכה להתברך תחת שתי כפות ידיך עוד שנים רבות.

מאוצרות יו-טיוב

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד – צביקה פיק