פרשת השבוע הקודמת הסתיימה ברגע של מתח: האם לדרישתו של יוסף יילקח בנימין מאחיו, ויישאר אצל יוסף? בפרשה השבוע, וישלח, יהודה מנסה את כוחו ואת האינטליגנציה הרגשית שלו וניגש להציל את בנימין: הוא פונה ליוסף בדרך הנכונה ומבקש שישחרר את בנימין. יוסף מתרגש מדבריו, פורץ בבכי, ואז מגלה לו ולכל השאר כי הוא יוסף אחיהם. הוא מבקש מהם לשוב לארץ כנען וקרוא ליעקב לבוא למצרַיִם. כששומע יעקב את הבשורה שיוסף חי, הוא יורד למצרַיִם, והמשפחה מתאחדת ומתגוררת בארץ גושן.

מה עשה יהודה שריכך את יוסף והביא אותו להתרגשות עד דמעות? יהודה בנאומו ליוסף מצליח לחדור את השריון הקשוח ולגעת לו בנשמה, לפרוט לו על נימי הלב. סוד הצלחתו של יהודה איננה רק או בעיקר במה שאמר, אלא בדרך בה אמר את הדברים. יהודה ידע להציג את דבריו בחוכמה.

יהודה ידע כיצד לגשת לליבו של יוסף, לא סתם נבחרה המילה "ויגש" ולא המילים בא או פנה. לגישה של אדם לאדם אחר יש משמעות רבה והבחירה בגישה היא שפותחת דלתות או סוגרת אותן. הגישה יותר מהתוכן היא אשר פותחת לבב או נועלת אותו. ראשית, בשלב הראשון ובכדי לזכות בהקשבה מלאה של המשנה למלך, הרי הוא יוסף, יהודה פותח במילים "כי כמוך כפרעה" (בראשית מד', יח') הוא נותן לו את הכבוד הראוי לו כמשנה למלך ועושה את הצעד המרכך הראשון.

אחר כך הוא מראה בדבריו כי הוא מודע להיררכיה ביניהם וכי יוסף הוא האדון ואילו יהודה הוא העבד "ידבר נא עבדך דבר באזני אדני" (בראשית מד', יח') וגם "אדני שאל את עבדיו" (בראשית מד', יט'). אחרי שסלל את הדרך ברכות רבה, הוא פונה ללב יוסף שכבר נכון להקשיב ופורט לו על נימי הרגש כשמדבר על אב ובן ומשפחה "יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת" (בראשית מד', כ'), למזלו של יהודה, נגיעה זו ביחסי אב ובן לא נעלה את ליבו של יוסף בחזרה, על אף שיכלה להרוס את כל מה שיהודה בנה בחכמת הרטוריקה עד כה.

הגישה של יהודה מלכתחילה היא אשר פילסה את הדרך ותרמה לכך שכעת בנגיעה בנושא של משפחה, יוסף כבר היה מרוכך ומפוייס ואז, הגיע הפעולה השלישית שביססה את כל הסיפור ואפשרה את כל אשר יקרה בהמשך. יהודה מפנה אל יוסף את השאלה שתעורר אותו למחשבה ותשאיר למעשה את הכוח והברירה בידיו  "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו עמי"?! (בראשית מד', לד'). גישתו של יהודה סללה את הדרך בבטחה ובחוכמה, הוא שילב בין המה והאיך, בין מה שבחר להציג לבין הדרך שבה הציג את הדברים.

חשובה הגישה

לגישה ולצורת ההגשה של התוכן יש משמעות גדולה ומכרעת, אפשר להגיד את אותו המשפט באותן המילים בשתי דרכים שונות וצורת ההגשה שלהן היא שתיצור הבדל משמעותי.

מעשה באדם שירד מנכסיו ושלח מכתב לאביו שיעזור לו במצב שנקלע אליו. האב כבר הזדקן ולא יכול לקרוא את מכתב בנו, על כן קרא לשכנו שיקריא לו את המכתב. קרא השכן לאב "אבא תן לי כסף!" בטון של דרישה כוחנית ואלימות. אמר האב "הוא לא מתבייש הבן הזה?! כך צועק עלי כאילו אני חייב לו. לא אתן לו בשום פנים ואופן!" כשראה הבן שמכתבו לא נענה שלח את המכתב שנית. הפעם ביקש האב משכן אחר לקרוא לו את המכתב. השכן השני קרא בעדינות וברוך: "אבא תן לי כסף". מיד פתח האב את ארנקו ושלח לבנו סכום כסף הגון.

מסיפור זה, כמו מנאומו של יהודה בפני יוסף, אנו למדים שבקשרים חברתיים בין בני אדם בכלל ובעיקר כשנוצרים מצבים של מתיחות או אי הסכמה, הדורשים ליבון ובירור העניין, יש משמעות לתוכן הדברים הנאמרים, אך לא פחות מכך, ואולי אף הרבה יותר, חשובה הגישה "ויגש אליו יהודה" - נקודת המוצא שממנה אנו יוצאים וצורת ההגשה של התכנים. "חיים ומוות ביד הלשון"

מאוצר היוטיוב: סמדר שיפמן שרה לאה שבת "דרך הלב"

"איך אני אגיע/איזו דרך היא שתביא אותי/ להוציא כנפיים לפרוש אל השמיים/את עצמי."