בפרשת השבוע שלנו – פרשת "וישב" סיפורים מוכרים למרביתנו:  יוסף וכתונת הפסים, מכירתו של יוסף לעבד, יהודה תמר והתאומים פרץ וזרח, יוסף ואשת פוטיפר ויוסף פותר החלומות. פרשת השבוע מזמנת לנו עיסוק בשני מושגים קרובים הנוגעים באמירת דיבה. הבאת דיבה והוצאת דיבה. מאחר ולאור הצעת החוק לתיקון חוק לשון הרע, כבר דובר ונכתב רבות בשבועות האחרונים על הוצאת דיבה, נתמקד בהבאת דיבה.

בפרשת השבוע יוסף מביא דיבת אחיו רעה, ואשת פוטיפר מוציאה דיבה על יוסף.הפרשה נפתחת בפסוקים הבאים: "א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. "בראשית ל"ז פס' א-ב.

באם שני המושגים: הבאת דיבה ו-הוצאת דיבה קשורים באמירת דיבה, מהו בכל זאת ההבדל ביניהם? על יוסף נאמר (בראשית לז',  ב') "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" על המרגלים החוטאים נאמר (במדבר יג', לב'): "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל, לאמור..."

הרמב"ן מסביר מהו הבדל בין השניים: "הבאת דיבה" מסביר הרמב"ן היא אמירת דברים רעים אבל אמתיים, שהאומר רק מביא אותם אל השומע. לעומת זאת "הוצאת דיבה" היא אמירת דברי שקר, שהאומר מוציא ובודה מליבו. ברור לכולנו כי הוצאת דיבה הינה מעשה שלא יעשה, עלינו לשמור על שמו הטוב של אדם גם כשאין אנו מסכימים עימו או עם דבריו, ובוודאי שאל לנו להפיץ על אדם כל דבר שהוא בבחינת שקר. ומה לגבי הבאת דיבה? האם היא בבחינת "בסדר" כאשר למעשה אין אנו מפיצים שקר, אלא רק מפיצים אמת שהיא רעה?

נבחן את תשובתנו בעזרת סיפור מקסים שכתב סוקראטס על שלוש מסננות.

ביוון העתיקה מעביר סוקראטס את חברו את מבחן "שלוש המסננות". ה"מסננת" הראשונה היא: האמת. האם אתה בטוח לחלוטין שמה שאתה הולך לומר לי הוא נכון? ה"מסננת" השנייה היא: היופי. האם מה שאתה הולך להגיד לי על חבר שלי הוא דבר טוב? ה"מסננת" השלישית היא: היעילות. האם יועיל לי במשהו מה שאתה הולך להגיד לי? כשתשובות חברו היו שליליות לכל המסננות, אמר סוקראטס, "אם מה שאתה הולך להגיד לי הוא לא נכון ולא טוב ואפילו לא יעיל עבורי. אז... בשביל מה לי לדעת זאת?" בבואנו להביא דיבתו של מישהו, עלינו להעבירה קודם דרך שלוש המסננות. אם רק שמענו ואיננו בטוחים כי זו האמת – כבר אל לנו לומר את שרצינו, אנחנו מוציאים דיבה.

אם אנחנו בטוחים כי הדברים הם אמתיים ביותר, עלינו להעבירם במסננת השנייה ולבדוק האם אלו דברים טובים שאנחנו רוצים לומר. אם אין אלו דברים טובים עלינו לעצור ולבדוק היטב דרך המסננת השלישית בטרם נכריע ונבחר להביא דיבה. המסננת השלישית הינה מסננת היעילות. אם הדברים אמתיים ולא טובים, עלינו לשקול להביאם רק במידה ופעולתנו זו תביא עמה תועלת.

לסיפורו של סוקראטס אוסיף ביוזמתי מסננת נוספת, מסננת המחיר. לא בכל הבאת דיבה יש תועלת ובטרם נבחר להביא דיבה, ניקח בחשבון שלכל דבר בסופרמרקט של החיים יש תו מחיר ועל כן, לא מן הנמנע כי גם להבאת הדיבה יהיה מחיר. מישהו ישלם אותו. או מביא הדיבה, או זה שעליו מביאים את הדיבה. לפעמים אף שני הצדדים ולפעמים אפילו מעגלים רחבים יותר מהשניים.

כדאי לזכור כי החיים והמוות ביד הלשון - מילים יכולות לפגוע יותר מכל כלי-נשק אחר ! לפעמים חשוב להביא דיבה ולפעמים רצוי לוותר. הכל תלוי במטרה ובמחיר.

בעוד מספר ימים נחגוג את חג החנוכה שהינו חג האור. בואו ונבחר באור ולא בחושך. בואו ונקפיד להביא את האור לאחרים. בואו ונשתדל לפרגן יותר מאשר להביא דיבה. בכל אחד ואחת מאתנו ישנן נקודות חושך ונקודות אור, אם נבחר להעצים את נקודות האור שבנו ובאחרים, נאיר את עולמנו בטוב ושמחה.

"מי האיש חפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב.

נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה,  סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".

מאוצרות יו-טיוב: מי האיש - האחים גת