תמונת השער: עשיו ויעקב 

בפרשת השבוע, "וישלח", יעקב יוצא לארץ כנען, ובדרך הוא מנסה ליישר את ההדורים עם אחיו, עשו. הוא שולח שלוחים שיפייסו אותו, אך הם שבים ומעדכנים אותו שפני אחיו למלחמה. למעשה הם אפילו לא טוענים שפני אחיו למלחמה, אלא הפרשנות היא בראשו של יעקב.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר:  בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ." (בראשית לב', ד'-ז')

ואולי אילו היינו אנו במקומו של יעקב, והיינו בוחרים לשפוט לכף זכות, היינו מפרשים את הקביעה העובדתית כי עשיו בדרכו לעברנו ועמו 400 איש הבאים להכיר ולהתחבק ולהתאחד יחד ?

גם ההתרחשות שלאחר התארגנותו של יעקב ותוכניות המגירה מה יעשה אילו עשיו יתקוף, מוכיחות כי כוונת עשיו הייתה איחוד.

"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ." (בראשית לג', ד')

סוף סוף, לאחר שנים רבות של פרידה, מתרחש לו המפגש הגורלי והאחים עשיו ויעקב נפגשים פנים אל פנים. עשו מתרגש ממראה משפחתו הגדולה של אחיו יעקב והוא מנשק את יעקב. יעקב רואה שפניו של עשיו לשלום ושניהם בוכים מהתרגשות. לאור זאת עובר יעקב לתכנית מגירה ב' ומבקש לתת לאחיו מנחה, אך עשיו מסרב לקחת את המנחה. יעקב מפציר בו והוא ניאות. עשיו שככל הנראה שמח מאד וכל כוונתו הייתה איחוד משפחות, מציע ליעקב להצטרף אליו ולבוא עימו אל עירו, שעיר, אך יעקב עדיין חושש למרות הכל ולא בוטח בעשיו.  הוא מסביר או אולי מתרץ, כי הצאן והילדים לא יעמדו במסע מהיר ועלולים למות בפתאומית, אבל גם עושה בחכמה ומשאיר פתח לעתיד, הוא מציע לעשו שימשיך לבדו והוא ומשפחתו יצטרפו אליו מאוחר יותר.

הכל בעיני המתבונן

מספרים על בחור ישראלי שבילה בגן החיות עם משפחתו, כשלפתע ראה מולו אריה שתופס ילדה קטנה בשרוול החולצה ומנסה למשוך אותה פנימה לכלוב, במטרה לטרוף אותה. בלי לחשוב פעמיים, הישראלי רץ לכלוב ומכה את האריה. האריה עזב את הילדה, והתרחק מהגדר. הבחור הישראלי החזיר את הילדה שלמה ובריאה להוריה המבוהלים.

עיתונאי שנכח במקום ניגש אליו ואומר לו: "אדוני, זה היה הדבר הכי אבירי ואמיץ שראיתי בחיי!" הבחור הישראלי עונה: "עזוב, זה היה שום דבר, באמת! ראיתי את הילדה הקטנה בסכנה ובלי לחשוב עשיתי את מה שנראה לי נכון". עונה הכתב: "אני חייב לפרסם את הסיפור הזה! מחר הסיפור הזה יהיה בעמוד הראשון של העיתון. בוא, ספר לי מה אתה עושה למחייתך?" עונה לו הישראלי: "אני משרת בצה"ל ומצביע ליכוד". הוא מספר לו עוד קצת על עצמו והם נפרדים לדרכם.

למחרת הישראלי קונה את העיתון, ורואה את הכותרת בעמוד הראשון: "חייל ישראלי, ימני, תקף מהגר מאפריקה וגנב לו את ארוחת הצהריים".

לסיפורים שאנחנו שומעים וקוראים יש המון כוח. כל סיפור המפגש של יעקב ועשיו יכל להיות מראש  קל ושמח יותר, אילו היו השליחים חוזרים ומספרים בשמחה ש: עשיו בא לקראתך עם כל משפחתו ובעיניו רואים געגוע וכוונה טובה".  כשמישהו מספר לנו משהו, בעיקר אם אין זה סיפור חיובי, מוטב שנעצור ונבדוק. לא נקנה כל דבר שמספרים לנו כאמת לאמיתה, נעשה עוד השתדלות לבדוק וננסה לשפוט תמיד לכף זכות.

מאוצרות היו-טיוב

שיר שהלחין ושר יונתן רזאל מתוך הפרשה "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ" (בראשית לב', יא') שמדבר על בקשתו של יעקב מאלוהים שיצילו מאחיו עשיו, כשהוא בטוח שזה בא אליו לקרב.