מהי הדרך הטובה ביותר להתקדם בחיים ? לעלות בסולם הדרגות? לגדול ולהתפתח? להגיע אל פסגת שאיפותינו. בפרשת השבוע אפשר למצוא הצעה לתשובה טובה לשאלות אלו.

מנושאי הפרשה : סולם יעקב, פגישת רחל ויעקב, נישואי יעקב ללאה ורחל, הולדת שנים-עשר בני יעקב, פרשת צאן יעקב ועזיבת יעקב את לבן. מכל אלו, נתמקד הפעם בפסוק אחד הטומן בחובו הדרכה לצמיחה והתפתחות.

בתחילת הפרשה יוצא יעקב מבאר שבע אל עבר חרן, בדרך עוצר ללינת לילה וכשנרדם חולם חלום.  "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." (בראשית כ"ח, יב' ). הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הארץ עליה מוצב הסולם הינה הקרקע היציבה ממנה אנחנו יוצאים לדרך והשמיים מייצגים את פסגת שאיפותינו. עלינו למצוא את הקרקע היציבה ממנה נצא לדרך ומשם, השמיים הם הגבול. הסולם, הינו סוג של מסלול בדרך ; מסלול בו יש להתקדם צעד בצעד, שלב אחרי שלב. הדרך לשמים- לפסגת השאיפות שלנו- למטרה לשמה אנחנו עולים בסולם, היא הדרגתית, שיטתית ועבור כל אחד, לא רק עבור מיטיבי לכת.

אפילו המלאכים בחלומו של יעקב, אשר ביכולתם להשתמש בכנפיהם על מנת לעופף ואף לדלג על שלבים בדרך, נעזרים בסולם על מנת לעלות ולרדת וכנראה שגם הם לא מוותרים על אף שלב בדרך.

בבואנו ללמוד מחלומו של יעקב על הדרך הרצויה לגדילה התפתחות, ראוי שנשים לב גם לעובדה כי אין המלאכים רק עולים בסולם, אלא עולים ויורדים בו. מדוע עולים הם וגם יורדים? מה משמעות שילוב שתי פעולות אלו?

אם רוצים להזיז משהו באמת, אם רוצים להתקדם ולהתפתח, יש לקחת בחשבון שבדרך עלינו ע"פ רוב לצעוד או לטפס צעד אחד קדימה ושניים אחורה. זה בדיוק ההבדל בין גדילה לבין התפתחות. המונח גדילה מתייחס לשינויים החלים במימדים של משקל, גובה, היקף, כמות. לעומת זאת המושג התפתחות מתייחס להבשלה של מערכת, רכישת מיומנויות ולמידה.

בשאיפתנו למעלה, לפסגת שאיפותינו או למטרה הבאה שלנו, עלינו לשאוף לא רק לגדול ולצמוח כלפי מעלה, עלינו לשאוף להתפתח בדרך, לרכוש מיומנויות וללמוד ואת אלו נשיג רק ע"י שנפעל כשם שפעלו המלאכים בסולם יעקב. עלו וירדו, עלו ושוב ירדו, עלו אחד וירדו שניים, עלו ועצרו להתבונן על הדרך, ירדו ושוב בחנו את הדרך. חזרה אחורה וקדימה נראית כמעכבת, אבל למעשה היא זו אשר תורמת לפיתוח המיומנות, הניסיון והלמידה.

אני נזכרת בילדותי. בגינה הציבורית ליד בית הורי היו שלושה סולמות מקובעים לקרקע וצורתם קשת. אחד קטן ונמוך, השני בינוני והשלישי גבוה. הסולמות הללו היוו עבורי אימון נפלא של מגוון מיומנויות והייתי מבקרת ומתאמנת עליהם לא מעט. לאחר לא מעט ניסיונות, הצלחתי לעבור ללא עזרת ידיים בתחילה על הסולם הקטן וככל שהתקדמתי, יכולתי כבר להשלים את הגדול ביותר. הצלחתי כי טיפסתי פעמים רבות שלב קדימה ושניים אחורה. הצלחתי כי לא התייאשתי והיה לי ברור שבכדי לסיים עליי לתרגל, לעלות ולרדת, לעלות גבוה יותר ושוב לרדת עד אשר הצלחתי.

אנחנו עולים שלב, מתבוננים מלמעלה על הדרך שעשינו ועל כל שלב בדרך, מתבוננים קדימה ולמעלה לעבר המטרה וחוזרים שלב אחד אחורה לבחון את הפרטים מקרוב, לבצע הערכה מחודשת ולהמשיך לטפס.

בחיים ובהתפתחות אין קיצורי דרך וכפי שכולנו יודעים, ע"פ רוב אין הטיפוס רצוף ומתקדם בכיוון אחד, ולרוב בלתי נמנע שבדרך תהיינה לנו עליות וירידות. נתחיל בסולם קטן ונמוך יותר ואט אט נטפס ונצליח לעלות בסולם גבוה יותר אל פסגה גבוהה יותר ועם מיומנות גדולה יותר.

וידאו סולם יעקב - יהודה פוליקר

אם מלאכים - טובה גרטנר