בפרשתנו, פרשת 'עקב', הפרשה השנייה מתוך ארבע פרשיות קריאת שמע: פרשת "והיה אם שמוע". בין פסוקי פרשה זו נכתב "ונתת עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת" (דברים, י"א, 15).

מפסוק זה לומדים, שאדם שיש ברשותו בעלי חיים שמזונותיהם עליו, חייב לדאוג להאכילם לפני שהוא אוכל.

ומכאן למובאות נוספות ממקורותינו בדבר:

בגמרא (ברכות מ.): אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו שנאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" ורק לאחר מכן "ואכלת ושבעת". תחילה עשב לבהמה ואחר כך "ואכלת ושבעת".

מדברי הרמב"ם (סוף הלכות עבדים) משתמע כי אין כאן איסור אלא מידת חסידות. 

ה'ביאור הלכה' (על שולחן ערוך אורח חיים, סימן קס"ז, סעיף ו'): אין הדבר מוסכם. יש אומרים שהוא איסור תורה ויש אומרים שהוא אסמכתא ואינו אלא מדרבנן.

ומכאן למעשה שהיה...

בני משפחתו של הנצי"ב מוולוז'ין, רבי נפתלי צבי ברלין זצ"ל, גידלו תרנגולות בחצרם, כמנהג הימים ההם. מעולם לא היה הנצי"ב פונה לסעוד לפני שהיה מוודא כי תרנגולותיו קיבלו את ארוחתן. פעם אחת, בראש השנה, שב הנצי"ב מן התפילה הארוכה. היה זה כבר עת צהריים. הכול מצפים לסעודת החג. הנצי"ב, כהרגלו, מברר אם התרנגולות קיבלו את מאכלן. התברר כי דלת הלול נעולה, אין גישה אל התרנגולות והמפתח אבד. הורה הנצי"ב לקרוא לנכרי שישבור את המנעול שעל דלת הלול, ולא ישב לאכול עד ששבר הנכרי את המנעול והאכיל את התרנגולות. היה לאחר שכבר חלף רוב היום, אך מהלכה שבתורה אין זזים ימין ושמאל.

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי". כרך קקכ"ב, אב תשע"ז, עמ' 187.