"יוונים נקבצו עליי, אזיי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדליי, וטמאו כל השמנים" (מתוך "מעוז צור")
היוונים הרשעים טימאו במזיד את כל השמן שהיה במקדש, ורק פך שמן אחד נסתר מעיניהם, ועליו טבוע חותמו של כהן גדול.
האדמו"ר מסוכטשוב, בספרו 'שם משמואל' (חנוכה, עמ' קפ"ה), מוצא בכך רמז למאבק התרבותי שניהלו היוונים כנגד עם ישראל: כידוע, שמן רומז לחכמה. היוונים טימאו גם את חוכמתו של העם, העכירו את המוחות הטהורים ועירבו מוץ באמונה הצלולה שדבק בה העם. היה נראה כי אי אפשר להשיב את המצב לקדמותו, עד שהושפע עליהם משמיים רצון עז לדבוק באמת, רצון שהתגבר על היגיון השכל שכבר היה מושפע מן היוונים. לרצון העל טבעי הזה, שהניעם להילחם כנגד כל היגיון, רומז פך השמן הטהור, החתום בחותמו של כהן גדול, שלא נטמא בטומאת הנכרים, כלומר, בתפיסת שכלם והגיונם.
רצון מיוחד זה, שמהותו מסירות נפש על טבעית, למען האמת הצרופה, מסמל את עם ישראל, אשר ניחן בו מאז היבחרו לעם סגולה, והוא המניע יהודים בכל הדורות למסור את נפשם על קידוש ה'. נכרים אינם מצווים למסור את נפשם על קידוש ה', כי אין להם כוח נפשי לעשות כן, ואין הקדוש ברוך הוא דורש מאדם פעולות שהוא אינו מסוגל לבצע. לא כן היהודי, שמוטמעים בו כוחות נפש כבירים.
הסגולה הזו, לרומם את האדם מעל שכלו, מתחדשת בכל שנה, באורות חג החנוכה.
מתוך 'ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"ב, כסלו תשע"ב, עמ' 236
קרדיט צילום: depositphotos.com