יום חמישי, שלושה ימים לפני החג. כולם בהמולת הכנות וקניות, ובתי המשפט, מוצפים בבקשות דחופות, מה דחופות, בהולות, של הורים שמתווכחים אצל מי הילדים השנה.
זו טוענת- תורי, וזה טוען- תורי. מתחיל ויכוח אינסופי- איפה הם היו בחג האחרון? ובשנה שעברה באותו חג? והאם לחלק את החג עצמו לבוקר וערב, או ליום א' וב' בראש השנה. וכשנמצאים בעין הסערה קשה לראות עד כמה הויכוח מקשה על הקטינים, מכניס למתח מיותר, ויותר מהכל, הורס את אווירת החג.
לא רק שזה לא סנריו חריג, שקורה רק לאנשים בלתי אחראים בעליל, זה קורה להרבה זוגות נורמטיבים, שעושים טעות בעת עריכת הסכמים מבלי לחשוב על ההשלכות, או שפשוט בשום אופן לא מוכנים לגלות גמישות.
לא מזמן ייצגתי אב, אשר אם ילדיו, ממנה הוא פרוד כשנה וחצי, החליטה שאמנם הילדים היו אצלה שנה שעברה, אך זה היה לפני שנקבעה ביניהם "רוטציה". ולכן היא לא מוכנה שלא יהיו אצלה גם השנה. ראשית, מצער אותי תמיד לראות הורה שנוהג בחוסר הגינות אבל כשזה על גב קטינים זה צורם פי כמה.
כמו בכל עניין אחר ניתן להקדים תרופה למכה. בישראל מקובל לוח שנה עברי שנקבע לשנה הראשונה לאחר הפרידה- שיחול שנה אח"כ במהופך. את הלוח מעגנים בהסכם במסגרת הסדרי הראיה, אבל חשוב גם להתייחס לשאלה אם חג גובר על הסדרים רגילים (בשבת למשל).
מה לעשות שהחיים מזמנים לנו אתגרים נוספים ולפעמים הקפדה על הרשימה אפשרית, אבל לא בהכרח עולה בקנה אחד עם טובת הילד?
למשל, סב שחלה וחשוב לבלות איתו את החג. נסיעה לחו"ל לכל החג באופן שהצד השני צריך לוותר על חג אצלו. לאתגרים הללו אני אנחה תמיד- מה טוב לילד. אם לא תחליטו אתם מה טוב לילד, בית משפט יחליט עבורכם, אבל לא חבל? אתם ההורים. אתם יודעים את התשובה, ואין שום סיבה שיעבירו את הסמכות לגורם אחר.
דאגו לפני הכל להסכם מבוסס ומפורט, שלוקח בחשבון מצבים רבים, וקבעו גם אפשרות לגמישות- הודעה מראש והסכמה לפיצוי להורה שמוותר בחג הבא.
וכתמיד- כל מקרה לגופו. יש משפחות שיעדיפו שכל החגים בשנה אחת עם אבא ושנה אחר כך הכל עם אמא. יש משפחות שיעדיפו לחלק את החגים עצמם. יש הורים שיאמרו- פסח זה הכי חשוב לי, על ראש השנה אני יכול לוותר, ולהיפך. אפשר להיות יצירתיים- הכל בתנאי שהילדים מעוניינים בכך ושזה מתאים לכם.
אל תגררו לויכוחים מיותרים ותמצאו את עצמכם במסדרונות בית משפט בערב חג. במקום זה פנו את הזמן להכנות המהנות.
שתהיה שנה של שמחה!
