סיוטי לילה הם חלומות רעים אשר גורמים לילדים להתעורר בבהלה. לרוב הסיוטים מתחילים סביב גיל שנתיים ומלווים אותנו לאורך חיינו. את רוב הסיוטים יזכרו הילדים גם בבוקר.סיוטים מתרחשים לרוב אחרי מאורעות שהפחידו את הילד- חשיפה לתכנים אלימים בטלויזיה, במשחקי המחשב, בספר שקורא והם גוברים כאשר הילד עייף במיוחד. לכן יש צורך להקפיד על התכנים אליהם הוא נחשף ולהשכיבו לישון בזמן ולא במצב של עייפות יתר. כמו כן יש לקחת בחשבון שישנם אירועים שונים שיכולים לגרום לסיוטים כגון: מעבר דירה, בית ספר חדש, הריון, אח חדש, אוירה מתוחה בבית וכד'.
מה ניתן לעשות? להרגיע. הדרך הטובה ביותר לעזור לילד שהתעורר מסיוט היא להעניק לו חום, אהבה ותחושת ביטחון. ילדים קטנים מתקשים להבין את העובדה שהחלום ניגמר ולא מהווה יותר איום, ולא ירצו להישאר לבדם בחדר. כדאי להתחשב בצורך שלהם, ולהישאר איתם עד שירדמו שוב.
יש ילדים שחפץ מוכר יעזור להם להירדם וילדים אחרים יפחדו פחות אם ידליקו להם אור קטן.
אצל ילדים גדולים יותר, כדאי מיד לדבר על תוכן הסיוט. לבקש שיספרו בדיוק מה קרה. לתמלול החלום יש השפעה מרגיעה על רוב הילדים, זה גורם להם להבין שזה היה רק חלום, ועוזר להם לחזור לישון. חשוב לזכור שגם ילדים גדולים יהנו מחיבוק וממילים מרגיעות. למחרת הסיוט כדאי לדבר עם הילד על מה שחווה על מנת להבין אם משהו מטריד אותו, בעיקר אם המאורע חוזר על עצמו פעמים רבות.
ביעותי לילה
תופעה המופיעה בכ-15% מהילדים בדרך כלל בין הגילאים 2-6. ביעותים הם חוויה לא נעימה להורה, לא פחות מלילד. באמצע הלילה הילד מתיישב פתאום במיטתו בעיניים פקוחות לרווחה, הוא עצבני, מפוחד, צועק ובוכה בזעם, ומתנהג בצורה שמעולם לא נתקלתם בה אצלו, ואז, אחרי התקף ממושך, פשוט חוזר לישון.
מסתבר שבשעת ביעות לילה שכזה, הילד בכלל לא ער. מדובר בהתנהגות שמתרחשת ללא מודעות
סיוטי לילה הם חלומות רעים אשר גורמים לילדים להתעורר בבהלה. לרוב הסיוטים מתחילים סביב גיל שנתיים ומלווים אותנו לאורך חיינו. את רוב הסיוטים יזכרו הילדים גם בבוקר.סיוטים מתרחשים לרוב אחרי מאורעות שהפחידו את הילד- חשיפה לתכנים אלימים בטלויזיה, במשחקי המחשב, בספר שקורא והם גוברים כאשר הילד עייף במיוחד. לכן יש צורך להקפיד על התכנים אליהם הוא נחשף ולהשכיבו לישון בזמן ולא במצב של עייפות יתר
בניגוד לסיוטים, הביעותים מתרחשים לרוב בחלק הראשון של הלילה, כשעתיים אחרי שהילד נרדם. עם תחילת הביעות, הילד יפקח עיניים, יבכה או יצעק, יראה מפוחד, וידחף ממנו את הוריו בעודם מנסים ללטף ולהרגיע אותו. הילד עשוי להיראות חולמני, ואם הוא יענה לשאלות, סביר שבתשובותיו לא יהיה כל הגיון. האירוע הזה מאוד קשה להורים ואף מבהיל, אבל חשוב לזכור שהילד לא עושה את הדברים במודע, וכשיתעורר לא יזכור מה קרה. ביעותים מתרחשים כמה פעמים, במשך כמה שבועות, ואז נעלמים לתקופות ארוכות, ובכלל.
מה ניתן לעשות? לצערנו אין הרבה מה לעשות. להבדיל מסיוטים,כאן הליטופים עשויים רק להרגיז את הילד עוד יותר. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לשבת לצד הילד, אבל לא להתערב, ולהמתין עד שיעבור ההתקף/ ביום למחרת הביעות כדאי לא להזכיר את התקרית כי במידה והילד לא יבין על מה אתם מדברים, זה עלול רק להדאיג אותו. על מנת לנסות ולמנוע מצבי ביעותים, יש להקפיד על מספר שעות שינה מתאים לילד. חשוב להקפיד על טקס שינה רגוע ולזכור שכמו שזה התחיל ביום אחד, כך זה גם יעלם.
שינה טובה לכולכם!
