כתב וצילם: הדר בן שימול
אחותי הקטנה שמתגוררת בלוס אנג'לס, סיפרה לי לפני כמה ימים על ההכנות שלה לערב כל הקדושים: "אני מחפשת תחפושת מפחידה", היא אמרה ובסוף בחרה בתלבושת של דרקולה. כמה דקות אחר כך הטלפון צילצל והבעלים של הפאב האירי אוסליבן בישפרו סנטר, הזמין אותי לחוות את ליל כל הקדושים בגרסה המודיעינית, מבעד לעדשה. רגע, איך מצלמים בכלל את ליל כל הקדושים?
אז למי שלא יודע, ליל כל הקדושים נחגג מדי שנה בקרב הקהילות הנוצריות ברחבי העולם. החגיגה מתבצעת ביום האחרון של אוקטובר ובמסגרתה עוברים ילדי השכונה בין דלתות הבתים ושואלים לממתק או תעלול.
המפנקים בממתק יזכו לשקט, הבוחרים בתעלול יוכלו לגלות בבוקר שכל הדשא בגינה מלא בספריי כחול או ביצים על דלת הכניסה. הילדים מתחפשים לדמויות מפחידות מעולם הספרות והקולנוע ואת המנהג החלו לאמץ גם חבר'ה בוגרים יותר.
בחזרה למודיעין. כבר בכניסה לפאב נתקלתי בדלעות המביטות עליי בעיניים מלוכסנות. עוד צעד ונתקעה בי חתיכת רגל. כמה צעדים ונתקעתי בעכביש ענקי. באוסליבן השיגו את שלהם, הפחידו אותי כהוגן. את המקום פקדו למעלה ממאתיים בליינים. הקומה העליונה אוישה בחבר'ה צעירים בני גילי (אני בן 26) ובמפלס התחתון רקדו בלי הפסקה זוגות וקבוצות חברים בני 30+ על עמדת הדי ג'יי עמד אילון עומר שהצליח לקלוע בדיוק לטעמם המוזיקלי של הבליינים. בעיקר שנות ה-90 ולהיטים חדשים.
על הרחבה זרמו מאות שוטים של צ'ייסרים ממגוון טעמים וסוגים. בכניסה נעמדה נציגה של משקה אלכוהול חדש – וודקה בטעם קינמון. ניסינו צ'ייסר אחד, דווקא טעים, והתמונות יצאו יותר מעניניות. בין הבליינים מצאנו גבר שהתחפש למנתח עם לבוש מלא בצבע אדום, דרקולות, פרקנשטיין ומסכות שסביר להניח שלא הייתם רוצים להיתקל בהן בשעות הלילה המאוחרות. לקראת השעה שתיים החלה הרחבה להתרוקן ואנו, אני והמצלמה, עשינו דרכינו הביתה. אז נתראה בליל כל הקדושים הבא.
