אחרי שלהקת ג'נסיס טעמה את התחלת הצלחתה עם האלבום הקודם שלהם FOXTROT (עם היצירה: "ספרס ראדי") היא חזרה לאולפן בכדי להקליט את מה שרבים מכנים המאסטרפיס שלה. שמונה יצירות פיארו את האלבום SELLING ENGLAND BY THE POUND שיצא ב-12 באוקטובר 1973. 

עטיפת האלבום אויירה על ידי בטי סוואנוויק. שם הציור שלה נקרא THE DREAM. סוואנסיק הוסיפה לפי בקשת הלהקה מכסחת דשא, כדי שציור העטיפה יתאים למילים של השיר I KNOW WHAT I LIKE. 

הרבה לא יודעים זאת אך האלבום הוקלט עוד לפני שבכלל יצא אלבום ההופעה שלהם GENESIS LIVE. בדיסקוגרפיה הרשמית, אלבום ההופעה מגיע תמיד לפני SELLING ENGLAND - מה שגורם להרבה אנשים לחשוב שהוא הוקלט אחרי ההופעה. סולן הלהקה האקסטראווגנטי פיטר גבריאל החליט להדגיש באלבום הספציפי הזה את הניחוח הבריטי בגלל שהוא הרגיש כי מבקרי המוסיקה אהבו יותר מדי מוסיקה שבאה מארה"ב. הוא רצה להוכיח להם שאפשר לעשות את זה גם - כמו שאומרים - THE ENGLISH WAY.

הגיטריסט סטיב האקט החליט כי באלבום הזה הוא לא יתמקד בכתיבת מנגינות אלא רק בהבאת ריפים של גיטרה. הוא הרגיש כי בתקופה הזו קינן בו יובש יצירתי. למעשה כל הלהקה הייתה קצת נואשת בתקופה הזו בחיפוש אחר רעיונות מוסיקליים לאלבום.

לא היה קל לשווק את ג'נסיס בתקופה ההיא. באחת מתוכניות הטלוויזיה האמריקניות שבהן ניגנה הלהקה - הציג אותה הזמר-גיטריסט סטיב מילר. הוא ציין בהצגתו את הלהקה כי הוא ממש לא מבין מה כל הקטע הזה עם התיאטרליות ושהוא אישית מאד לא אוהב את זה...גם במקומות אחרים הייתה בעיה - ג'נסיס לא הנפיקה אלבום שמתאים לרדיו הממוסחר וגם התחפושות של גבריאל יצרו רתיעה אצל לא מעט אנשים

התיאטרון של ג'נסיס 

כל האלבום הוקלט במשך שלושה שבועות על מיקסר של 16 ערוצים בלבד...הלחץ על הלהקה היה גדול בשל העובדה שנקבע לה סיבוב הופעות והזמן להקלטת האלבום היה קצר בגלל זה. גם התקציב להקלטת האלבום לא היה זול - שעת אולפן עלתה אז 40 ליש"ט של פעם, וטכנאי האולפן ג'ון ברנס גבה מג'נסיס 130,000 ליש"ט על עבודת ההקלטה. הסיפור הכניס את הלהקה לחובות מול הלייבל שלה, CHARISMA. הם נכנסו להקלטת האלבום הזה כשהם כבר בחוב של 100,000 ליש"ט. למזלם, מנהל הלייבל שלהם, טוני סטראטון סמית', האמין בהם מאד ועודד אותם..

וידאו: DANCING WITH THE MOONLIT KNIGHT 

הקטע שפותח את האלבום - DANCING WITH THE MOONLIT KNIGHT - פותח את שערי תיאטרון ג'נסיס לקהל הרחב. שירתו מלאת הצבע של גבריאל בא-קפלה מעניקה רצון להיכנס ולשמוע איזו להקה מסתתרת גם מאחורי הזמר הנפלא הזה. השם המקורי שהוענק לשיר במהלך ההקלטה עליו היה DISNEY. הוא אף נשמע כמו משהו שהושפע מההומור הבריטי, השנון והמופרע של חבורת מונטי פייתון.

הלהיט של האלבום היה השיר I KNOW WHAT I LIKE. אפשר לשמוע בפתיחת השיר תוף ניגרי, שג'ון ברנס הטכנאי הביא עימו היישר מניגריה (לאחר עבודה שם עם המתופף ג'ינג'ר בייקר). פיטר גבריאל הוא זה שהקליט את הכלי הזה לאלבום. השיר הזה יצא כסינגל ואף הצליח במצעד. אך ג'נסיס סירבו להופיע בתוכנית TOP OF THE POPS בטענה כי אופי התוכנית לא מתאים להם. במקום זה הם צילמו בזמנו קליפ פרומו לשיר. טוני באנקס סיפר על כך בזמנו בספר נהדר על ג'נסיס, מאת ארמנדו גאלו, כי באותו קליפ הם הלכו הלוך ושוב ברחוב וכך צולמו. מאז נעלם הקליפ ולא צץ עד עצם היום הזה.

אודיו: FIRTH OF FIFTH 

גם נוצר ריב באולפן על השיר הזה, כשפיטר גבריאל הקליט (בזמן שטוני באנקס נעדר מהאולפן) קטע של מלוטרון על השיר. כשבאנקס שמע את הפלייבק הוא לא הבין כיצד נכנס מלוטרון לשיר. כשהבין שגבריאל ניגן עליו והקליט ללא רשות - זעמו של באנקס הופנה כולו כלפי הזמר.

היצירה הכי אהובה מהתקליט FIRTH OF FIFTH נפתחת עם אחד מקטעי סולו הפסנתר היפים ביותר שנכתבו בעולם הרוק. באנקס הקלידן מפליא לרחף כאן עם אצבעותיו על פסנתר שנשמע עוצמתי ומלא דינמיקה. בהופעות הלהקה לא ניגן באנקס את הסולו וכניסת השיר הייתה למעשה הבית הראשון עם כל הלהקה ביחד.

מייק ראת'רפורד: "זה תקליט שיש בו עליות ומורדות קיצוניות יותר מבכל אלבום אחר שלנו. למשל, השיר 'הקרב על יער אפינג' הוא שיר מוזר. יש בו נגינה מצויינת, מילים מצויינות אך ביחד זה לא נדבק. סוג של שפל מוסיקלי עבורנו. לעומת זאת, היצירה CINEMA SHOW היא מהחזקות שלנו. היא הורכבה מג'אם שפיל קולינס, טוני באנקס ואנוכי עשינו"

פירוקי פסנתר אווריריים של בנקס

היצירה האפית THE BATTLE OF EPPING FOREST נכתבה בהמון חלקים שונים שחוברו יחד. זהו סיפור מעשיה על קרב על פיסת שטח בעלות בין שתי כנופיות. אחרי כל הבלגאן של הקרב ומספר הקורבנות הגבוה - תוצאת הקרב נקבעת על ידי הגרלת עץ או פלי פשוטה... פשוט סיפור נהדר. אך בקרב חברי הלהקה הדיעות חלוקות. חלק סבורים כי יש בו יותר מדי מלל על חשבון המוסיקה. לעיתים אפשר לשמוע את גבריאל יורה את כמות המילים בצורה כזו שמנסה להדביק את המוסיקה.

הקטע AFTER THE ORDEAL הוא קטע גיטרה יפהפה של סטיב האקט עם פירוקי פסנתר אווריריים של באנקס. אך גם מאחורי הקטע הזה נוצרה מריבה באולפן. באנקס וגבריאל דרשו לא לכלול אותו באלבום. מריבה מהסוג הזה תהיה אחד הגורמים לעזיבתו של סטיב האקט ארבע שנים אחרי כן...אך גבריאל דרש גם להוציא מהאלבום את קטע הסולו של באנקס ביצירה המסיימת THE CINEMA SHOW. לכן נוצרה פשרה לפיה כל הרעיונות ייכנסו לאלבום. מה שהפך אותו לאלבום ארוך יחסית מבחינת זמן (כ-53 דקות). הדבר גרם לכך שהסאונד על הוויניל נשמע פחות טוב בגל צפיפות המידע שהוטבע בו...

היצירה THE CINEMA SHOW נכתבה במקור כקטע אקוסטי לכל דבר. החיבור שלה לקטע הסולו הפך אותה ליצירה שהיא. כשג'נסיס השמיעו את הקטע הזה למנהלם האוהד - הוא לא אהב את ששמע. הוא טען שהלהקה מנסה בכוח להיכנס לטריטוריה המוסיקלית של אמרסון,לייק ופאלמר תוך הזנחת הייחוד שלהם.

קטע נוסף שנכתב לאלבום אך לא נכלל בו נקרא DEJA VU. את השיר כתבו פיטר גבריאל וסטיב האקט. השיר הזה יצא לבסוף באלבום סולו של סטיב האקט מ-1996 שנקרא GENESIS REVISITED.

לא היה קל לשווק את ג'נסיס בתקופה ההיא. באחת מתוכניות הטלוויזיה האמריקניות שבהן ניגנה הלהקה - הציג אותה הזמר-גיטריסט סטיב מילר. הוא ציין בהצגתו את הלהקה כי הוא ממש לא מבין מה כל הקטע הזה עם התיאטרליות ושהוא אישית מאד לא אוהב את זה...גם במקומות אחרים הייתה בעיה - ג'נסיס לא הנפיקה אלבום שמתאים לרדיו הממוסחר וגם התחפושות של גבריאל יצרו רתיעה אצל לא מעט אנשים.

וידאו: CINEMA SHOW 

לא כל חברי הלהקה נפלו מהתקליט

אך כיום הוא נחשב לאחד האלבומים היפים ביותר שיצאו מתוך קערת הבישול שנקראת 'רוק מתקדם בריטי מהסבנטיז'. 

לא כל חברי ג'נסיס היו נלהבים מהתקליט הזה, כפי שמשתמע מציטוטים של שניים מהם. מייק ראת'רפורד: "זה תקליט שיש בו עליות ומורדות קיצוניות יותר מבכל אלבום אחר שלנו. למשל, השיר 'הקרב על יער אפינג' הוא שיר מוזר. יש בו נגינה מצויינת, מילים מצויינות אך ביחד זה לא נדבק. סוג של שפל מוסיקלי עבורנו.
לעומת זאת, היצירה CINEMA SHOW היא מהחזקות שלנו. היא הורכבה מג'אם שפיל קולינס, טוני באנקס ואנוכי עשינו. אני כתבתי את הקטע האקוסטי בחלק הראשון ואז כולנו כתבנו את קטעי הסולו".

טוני באנקס: "הקטע CINEMA SHOW נוצר משלושתנו. מייק הגיע עם הרעיון לבצע מקצב במשקל שבע שמיניות ואני יצרתי מהלכי אקורדים סביב זה. את המילים לשיר הזה כתבתי יחד עם מייק. הרעיון להשתמש בשמות של רומיאו ויוליה הגיע מכיוונו של פיטר גבריאל. אני לא הייתי בטוח בנוגע לשימוש בשני השמות אבל זה עבד היטב. לעומת זאת, המילים ב- FIRTH OF FIFTH הן לטעמי מהגרועות שיצרנו. ניסינו להיות מופשטים וזה פשוט לא הלך לנו. והיצירה על יער אפינג לא עובדת עבורי. זה חבל, כי הכל הלך כשורה בחדר החזרות, אך כשהקלטנו את זה הפך הכל לבלגאן אחד גדול".