התקליט "אפילו ברגעים השקטים ביותר" של סופרטרמפ (שם הלהקה בתרגום עברי - זונת צמרת...) היה השלישי מתוך ארבעת אלבומי האולפן שנחלו הצלחה גדולה ללהקה בשנות השבעים.מה שכן, התקליט הזה מיוחד במינו בקטלוג הלהקה.
יש בו גיוון סגנוני מיוחד במינו, ואפרט בהמשך. הרבה אנשים לא מציינים אותו כאלבומה הטוב ביותר של הלהקה אך כשמקשיבים לו מגלים שהמוסיקה פה נעשתה באופן מופלא שיוצר את כל מה שטוב בלהקה המיוחדת הזו. גדולתה של להקה נמדדת גם בחותם הסאונד הייחודי שלה ולהקת סופרטרמפ יצרה סגנון של צליל שמיד מזהים אותו כזה ששייך רק לה. ופה אחד האלמנטים הגדולים שלה.
נוסחת ההצלחה הגדולה שלסופרטרמפ הייתה שילוב של שני כשרונות גדולים, ברורים ומאד שונים זה מזה. מצד אחד היה רוג'ר הדגסון, בעל הקול הגבוה שנשמע לעיתים כאילו זה ילד ששר את השירים. נגינת הגיטרה המדויקת שלו ומגע האקורדים הריתמי-מהיר על פסנתר הוורליצר החשמלי הוסיפו תבלינים חשובים מאד לתבשיל הלהקה הזו. הדגסון הביא שירים בסגנון שונה מאד מזה של חברו ללהקה, ריק דייויס, שהיה בעל הקול הגברי והמוצק יותר.
שני אלה הצליחו להביא ללהקה מוסיקה קליטה אך מאד אלגנטית. וסגנון הנגינה של שלושת חברי הלהקה האחרים הוסיפה את המגע לדבר המושלם הזה.
אז מי הם שלושת האחרים ? ג'ון האליוול ניגן בכלי נשיפה וגם קלידים, דאגי תומפסון הביא את תפקידי הבס המלודיים אך גם קצביים ומדוייקים שהתלבשו נהדר עם תיפופו העוצמתי והאפקטיבי של בוב סיבנברג.
שבעה קטעים בלבד יש בתקליט הזה אך הם פשוט טובים אחד אחד. התקליט הופק הפעם על ידי הלהקה עצמה שהביאה לאולפן את טכנאי ההקלטה ג'ף אמריק, שידוע בעיקר כטכנאי ההקלטה של הביטלס משנת 1966 ועד 1969. שני אלבומיה הקודמים של הלהקה הופקו על ידי קן סקוט, שהיה גם כן טכנאי הקלטה בתקופה המאוחרת של הביטלס. סקוט עצמו נשמע די ממורמר בספרו האוטוביוגרפי מזה שסופרטרמפ בחרו לא להיעזר בו הפעם.
האלבום הוקלד באולפני קאריבו שהיו במתחם שהיה קודם לכן חווה, אי שם בקולורדו. תמונת עטיפת התקליט (עם פסנתר הכנף בשלג) צולמה לא רחוק משם.
יש פה את קטע הפתיחה GIVE A LITTLE BIT שהוא כולו זועק את המילה 'להיט'. הוא נכתב על ידי הדגסון כשיר קליט עם הרבה גיטרות אקוסטיות ומלודיה פשוטה אך כייפית להאזנה. חטיבת הבס-תופים של תומפסון וסיבנברג נכנסת בשבלב מסוים לשיר ומוכיחה שיש לסופרטרמפ את אחת מחטיבות הקצב המושחזות יותר בעולם הרוק. לעומת זאת, הדגסון הביא לתקליט גם קטע נהדר בשם BABAJI שמביא תכנים יותר רוחניים לתוכו, שיכולים להישמע קצת מוזרים למי שלא מעריץ את הלהקה.
וידאו: רוג'ר הודג'סון - give a little bit
אבל גולת הכותרת של התקליט הזה היא יצירת הסיום שלו, שנקראת FOOL'S OVERTURE. זוהי יצירת רוק מתקדם שנפתחת עם פסנתר יפהפה ואחריו קולאז' של צלילים שונים שמובילים לקטע ריתמי שהוא מנגינת הנושא של היצירה. השירה של הדגסון עצמו נכנסת פה רק אחרי חמש דקות מהתחלתו, עם מילים שנכתבו בהשראת הקרבות והתוצאות של מלחמת העולם השניה. מאז הפכה היצירה הזו לאחת האהובות על מעריצי הלהקה וקיבלה ביצועים רבים בהופעותיה בתקופה ההיא.
יצירותיו של ריק דייויס נשמעות בתחילה פחות בולטות בתקליט אך הכללתן מביאה את האיזון הנכון שמביא את כל האלבום הזה ליצירה אחת מושלמת וטובה. יש בשיריו משהו מתעתע. הם נשמעים לפעמים רדומים אך כשמקשיבים להם לעומק מגלים רבדים דווקא מאד מעוררים. האיש הזה פשוט יודע לכתוב שירים מעולים.
עם התקליט הזה התחממה להקת סופרטרמפ לקראת עשיית המאסטרפיס שלה, שהוא BREAKFAST IN AMERICA. יש הרואים בתקליט הזה של שנת 1977 'תקליט מעבר' בין ההצלחה של CRIME OF THE CENTURY (שיצא בשנת 1974) להצלחה של ארוחת הבוקר ההיא באמריקה בשנת 1979. אך מבחינתי הוא הרבה יותר מזה. מדובר פה פשוט בתקליט מעולה ב-מ' הידיעה....
וידאו: רוג'ר הודג'סון - EVEN IN THE QUIETEST MOMENTS
וידאו: רוג'ר הודג'סון - FOOL'S OVERTURE
