מאת: איציק גרפל * צילומים יו-טיוב ויח"צ
אני לא יודע מה שלומו של רוג'ר ווטרס בימים אלה. האמת שזה גם לא ממש מעניין אותי. אני רק יכול לשאוב הנאה מסוימת מהידיעה שהוא ראה את טום יורק, הפרונטר של רדיוהד מושיט אצבע משולשת למפגינים הפרו פלשתינים בהופעה בגלזגו סקולנד, והתפלץ על מיטת השיזוף שלו. אולי לא פחות כאשר קרא את הדברים ששילח לעברו יורק החד והציני בראיון שנתן לפני כחודשיים, ובו התייחס למפעלותיו של הפינק פלוידר האנטישמי (או חצי אנטישמי) בשירות ה-BDS.
קשה לדעת איזו אינטרקציה תנשב בין יורק המאוד לא צפוי לקהל הישראלי ביום רביעי הבא, אני באמת לא רואה אותו שר 'הבה נגילה' או מוציא מהכיס את החלטת אונסק"ו לגבי מערת המכפלה, וקורע אותה למצהלות עשרות האלפים בפארק הגדוש, אבל האמת שזה ממש לא משנה.
לדעתי יורק הוא מזמן "משלנו" ולא בגלל שאחד מחבריו ללהקה הכי חשובה בעולם, גיטריסט הלהקה, ג'וני גרינווד, נשוי לאמנית ישראלית בשם שרונה קטן ויש אפילו תערוכה מצילומיה שנפתחת בעצם ימים אלה בישראל.
אני חושב שהלהקה מוקירה עד היום את האהדה הרבה לה זכתה בישראל בשנות ה-90 כש"קריפ" (הרבה בזכות קוטנר שדחף את השיר הזה שוב ושוב, והיה פה להיט סוחף), אולי סלל להם דרך להפוך ללהקת על, שבלתי אפשרי לקטלג את המוסיקה שהיא עושה.
כל הופעה של רדיוהד היא חוויה מאתגרת של צלילים ומראות שממלאים את כל החושים. מדובר בלהקה שההשפעות שלה חלחלו לכל ז׳אנר מוזיקלי בימינו: רוק, אלקטרוני, מוסיקת עולם, היפ הופ ועוד. אומרים עליה שהיא כבר יותר מעוד להקה, היא עולם - עם שפה ויזואלית ייחודית, דימויים יחודיים, אווירה בלתי ניתנת לחיקוי והומור פנימי.
מהצצה במופעים של הלהקה בשנתיים האחרונות כדי לנסות ללמוד מה מחכה לנו כאן התחושה היא אחת ויחידה: תמיד זו מנת גורמה משובחת על הצלחת שאי אפשר לצאת אחריה רעבים ויורק האנרגטי כמובן תורם את חלקו למופע של הלהקה בהגשה שנוגעת תמיד.
ראיתי אותם באיצטדיון רמת גן ב-9.8.1995, מחממים את מייקל סטייפ ו- R.E.M שהיו אז די בשיאם (בזכות התקליטים "out of time" ו-"אוטומטי להמונים"), יורק וחבריו ניגנו מוסיקה משני תקליטיהם הראשונים "פבלו האני" ו"דה בנדס", ואני בטוח שאף אחד לא ממש תיאר לעצמו שבעוד פחות משנתיים ייצא "אוקיי קומפיוטר" המיתולוגי והמרגש ויהפוך כנראה לתקליט הכי טוב של שנות ה-90.
מבחינתי אגב "דה בנדס" (1995) "אוקיי קומפיוטר" (1997) "קיד איי" (2000) וספיחיו ב"אמנזייק" (2001) הם רביעייה קטלנית של תקליטים שמיצבו את מקומה של הלהקה במקום בו היא נמצאת היום, אפילו עם תקליטים פחות נגישים או קוהרנטיים.
קריפ - 2017
פראנואיד אנדרואיד (מתוך "אוקיי קומפיוטר")
דודו טסה, נסרין קדרי ו-JUNUN יחממו
ההופעה בישראל הולכת להיות האחרונה בסיבוב ההופעות העולמי של רדיוהד, ולכבודה בחרו חברי הלהקה באופן אישי שני אמנים ישראלים כמופעים פותחים: דודו טסה והכוויתים' הפרויקט המדובר של דודו טסה שנבחר להיות מופע פותח גם בסיבוב ההופעות של רדיוהד בארה"ב, ולמעשה יהיו המופע הראשון בערבית שהוצג אי פעם בפארק הירקון, וכן JUNUN -הפרויקט של ג׳וני גרינווד, שי בן צור והראג׳אסטן אקספרס.
פרויקט הכוויתים של טסה נולד מתוך חיפוש שורשים של דודו טסה שהוביל אותו למוזיקה של סבו ואחי סבו האחים אל כוויתי, מגדולי המלחינים בבגדד במחצית הראשונה של המאה ה 20. האחים אל כוויתי שנחשבים למחדשי השירה העירקית המודרנית היגרו לישראל בשנות ה 50 ויצירתם לא זכתה לתהודה הראויה לה. טסה והכוויתים יארחו בהופעות את הזמרת נסרין קדרי את עדאל ג'ובראן בצ'לו ואת לואי נדאף בכינור.
אורחים נוספים של רדוהד יציגו לקהל הישראלי לראשונה את הפרויקט שיצר את האלבום הכפול המדובר JUNUN, שנבחר לאלבום השנה של הסאנדיי טיימס בקטגוריית מוזיקת עולם. מדובר בשיתוף פעולה של שי בן צור יחד עם ג׳וני גרינווד (רדיוהד) שהפיק ומנגן באלבום, יחד עם תשעה עשר מוסיקאים מרג׳סטאן.
המופע Junun הוא חיבור מרתק בין התרבות הסופית ההודית, נגני בראס רג׳סטאנים, לבין החדשנות והסקרנות של סצנת הרוק והאלקטרוניקה העכשווית. מפגש בין יבשתי שיוצר צליל חדש ומזקק עם רגש אנושי בסיסי ומלא כוונה. כגון: JUNUN מברלין ואללה אלוהים.
החיבור הזה בין מזרח ומערב, בין קדום ומתקדם, בין מסורתי לאוונגרדי יוצר מפגש נדיר של מוסיקאי מדבר, שירה עברית וגרוב. מופע שהוא חגיגה צוענית ראג'אסטנית / חשמלית של מוסיקת עולם במיטבה.
