רולנד אמריך הוא במאי סרטי האסונות מספר אחת בעולם, לפחות אם תשאלו אותי. אחרי כמה נסיונות מוצלחים יותר או פחות בסרטי אקשן כמו "חייל אוניברסלי" המטופש אפילו לתקופתו ומד"ב כמו "סטארגייט" הלא רע בכלל, הוא פרץ לבסוף בבלוקבאסטר המטורף, "היום השלישי" שבו הראה לעולם שהוא יותר מסתם במאי, הוא במאי של סרטי אסונות.
היום השלישי היה תופעה. אחד הקטעים שאני זוכר ממנו יותר מכל, לא שייך לסרט אלא לראיון שבו מספר ג'ף גולדבלום איך הוא וויל סמית פרצו בצחוק באמצע הצילומים כשהבינו ששחור ויהודי טסים בחללית כדי להציל את העולם. זה היה סרט על מיעוטים שמצליחים לשרוד ולהילחם כנגד כל הסיכויים. זה היה סרט שבו נשיא שהיה טייס חובר לאלכוהוליסט שהיה טייס במטרה להציל את העולם. סרט שבו דמויות לא משתנות לאורכו מצד אחד, לא מגיעות לתובנות כאלה ואחרות או מתפתחות באופן משמעותי (אלא אם להתחתן נחשבת התפתחות משמעותית), אבל יש להן עומק. יש להן מניע, והמניע הוא אנושי, נוגע ואפילו מרגש.
אמריך המשיך לקריירת בימוי והפקה עשירה למדי אחרי הסרט הזה, אבל בעיני סרטי האסונות שלו נשארו החביבים עלי. נכון, הדמויות נשארו שטוחות, אבל היה בהן עומק. העלילות לא השתנו יותר מדי מסרט לסרט, אבל היה כיף לראות אותם בכל זאת, והכי חשוב, האפקטים. לא משנה אם אמריך השמיד את הבית הלבן, הקפיא את פסל החירות או שלח טורנדו ענק להשמיד את לוס אנג'לס, הוא עשה את זה בענק.
כששמעתי שעשרים שנה אחרי הסרט ההוא שהתחיל הכול, "היום השלישי", עתיד לצאת חלק שני, לא היה מאושר ממני. ואז הגיעה ההקרנה...
"התחדשות" נפתח הפעם בקרב מנקודת מבטם של החייזרים. הם כעוסים אחרי ההפסד, וצורחים בזעם. הבנתם? יופי, בואו ניזכר מי היה לנו בסרט הקודם. פטרישיה, בתו של הנשיא לשעבר, ויטמור (מייקה מונרו) עובדת בבית הלבן כעוזרתה של הנשיאה החדשה (סילה וורד). אביה, הנשיא לשעבר ויטמור (ביל פולמן חוזר לאחד התפקידים שעשו אותו), השתגע לאחר אירועי הסרט הקודם ובניגוד לנשיאים לשעבר אחרים שעושים כסף בהרצאות, תקוע בבית עם שומר ראש. לפטרישיה יש חבר בשם ג'ייק (ליאם המסוורת') אבל הוא על הירח.
אל הירח נשלחת משלחת טייסי עלית בלי סיבה ברורה מספיק רק כדי שדילן הילר, מפקד הטייסת הזו שהוא במקרה גם בנו (המאומץ, יש לציין) של דמותו של ויל סמית מהסרט הקודם, יוכל לפגוש אותו ולהכניס לו אגרוף כנקמה על תקרית קודמת. עד כאן, חמש דקות ראשונות של הסרט ואז מתחילה המתקפה החייזרית.
הבנתם נכון. הדמויות לא מספיקות להראות לנו מי הן ביום יום, איך מתנהגות בתוך הטרדות הסטנדרטיות של החיים, כשאמריך זורק עליהן טונה חייזרים ובודק מה קורה. החללית החדשה יותר גדולה, החייזרים הפעם יותר כועסים, ומסתבר שנוסף לכל הצרות הפעם יש להם גם אימא חייזרית שמנהלת את העניינים מקרוב.
הבעיה העיקרית ב"התחדשות" היא הדמויות. מה שהפך את סרטי האסונות הקודמים של אמריך לכל כך טובים הייתה היכולת שלו לקחת דמות של אף אחד, של כלומניק שעובד בעבודה משעממת, ולהפוך אותו למעניין. הוא הצליח להראות לנו איך גם האדם הפשוט ביותר מצליח להתעלות על האנושיות השברירית שבו ברגע האמת. ב"התחדשות" אין את כל זה.
הדמויות כולן הן פוסטרים שטוחים ולא מעניינים, והם נשארים כאלה לאורך כל הסרט. הטייסים הגיבורים, הבת השאפתנית, המדען הגאון ומפקד סוכנות הביון שיודע ומבין הכול מהשנייה הראשונה. אין פה גילויים, אין פה התעלות, יש כאן סרט משעמם ודחוס שאין בו אדם פשוט אחד לרפואה.
מה שיש כאן זה בעיקר הרבה אפקטים. חללית גדולה שמושכת אליה את הבניינים, מטוסים וחלליות שיורים אחד בשני, אבל, וזה אבל גדול, אם בסרט הקודם ראינו את הבית הלבן מתרסק, את האמפייר סטייט מתפצפץ ושאר אייקונים הופכים לאיי חורבות, הפעם ניאלץ להסתפק ב... גשר לונדון, וגם זה בקושי. הבית הלבן חוטף איזה קימוט בפגוש, אבל נשאר עומד. אמריך מזדקן כנראה, או להוט במיוחד לרצות את השלטונות.
לסיכום, "היום השלישי: התחדשות" הוא לא יותר מניסיון עלוב ולא מספיק ליצור זיכיון מסרט נהדר, באופן שלא עושה כבוד לא לסרט, לא לדמויות ולא למעריצים שנאלצים לדלג בין חורים משמעותיים בעלילה כדי להתקדם. אמריך ניסה לעשות סרט, אבל יצא לו מייקל ביי. באחד הרגעים המוכרים יותר, שמופיע גם בטריילר, אומרת אחת הדמויות "היו לנו 20 שנים להתכונן. גם להם". גם לנו היו 20 שנה להתכונן להמשך. חבל שאמריך לא התכונן גם כן.
הציון שלי: כוכב אחד
וידאו: הטריילר לסרט
;feature=youtu.be
