נכנסת להריון, עוד לא הספקת לקלוט מה קורה, וכבר שאלות -
הפנים שלך נפוחות קצת אולי?
מה קרה שעלית במשקל?
והמהדרין בטקט: תגידי, את בהריון?
אז עוד לפני שסיפרת, כבר לכולם חשוב להתעניין לך ברחם.
ואל תדאגי - ככל שיעברו השבועות, את תשמעי שלל עצות, המלצות לבדיקות, סיפורי הצלחה וסיפורי זוועות על הריונות אחרים,
ויותר מהכל - תתחילי להתעצבן כל כך מזה שאנשים מתנדבים לספר, בלי שאף אחד שאל אותם, שביום ממש הורמונלי, כבר יימצא לו הקורבן שישמע ממך תשובה הולמת...

ואז... מגיע שלב טרום הלידה.
את כבר בשבוע 35, 38 או לתחושתך - 93, נראית ומרגישה כמו כדור פורח, אבל כזה שכבד מדי להתרומם לאנשהוא... 
והאנשים מסביב, מצליחים לשבור את שיאי חוסר הטקט של עצמם:
עזבי את ההערות על מבנה הגוף וגודלו (בדרך כלל מגיע מכיוון אנשים מאותגרי מראה בעצמם), פתאום לכולם בוער שתלדי,
שואלים שאלות גאוניות כמו: עוד לא ילדת? (כן, ילדתי, פשוט קשה לשים לב...)
כמה זמן לוקח לך? (אני מצטערת שלא תיאמן איתך לו"ז)
ומעירים הערות שתורמות כלום כמו:
תתחילי לנקות חלונות (תתחילי את, מוזמנת אלי אח"כ)
תלכי על חול (תלכי את ב40 מעלות בצל)
וההערה הכי מלאת הטקט, אהבה ופרגון: תשני הרבה, כי אח"כ לא תשני.
אה, כי זה מאגר שאח"כ אשלוף ממנו שעת שינה במחסור...

לקראת הלידה תתחילי לשמוע סיפורי לידה שלא ביקשת לשמוע.
בדרך כלל החולקות הן בעלות מטען רגשי לא מעובד סביב הלידה שלהן ולכן מרגישות דחף לחלוק אותו עם העולם.
העולם, מצידו, רוצה להיעלם באותו זמן...

בכל מקרה,
את הולכת לעבור מסע רגשי מאתגר בזמן ההריון.
את הולכת להחזיק את עצמך לא לענות תשובה הולמת (לבוס, לשכנה, או לדודה הנחמדה מהמעלית...)

את הולכת לנשום עמוק לא להתפרץ על איזו חצופה שמתנשאת עליך עם ילד בן שלוש (שעות),
ואת הולכת להיות המשוגעת של הבית, עם תירוץ מושלם.
אבל, עם כל הדבר הזה
מדובר בתקופה הכי נשית שאי פעם תחווי. להרגיש אדם צומח בתוכך,
נהיה חלק ממך,
נובע ממך,
לתת חיים חדשים לעולם
ולהיות הכוכבת הראשית ברגעים של בריאה - אין לזה תחליף, אין חוויה חזקה מכך,
ואת התקופה הזו
אין מצב שלא תתעדי!
המלצה חמה - עם כל התסכול, העייפות, הכעסים, החפירות, ההערות - קחי לעצמך רגע, שניים או שלושה ותחשבי על השנים שאחרי, על המזכרת המופלאה שתתני לעצמך אם תקחי צלם הריון שיעניק לך צילומי הריון מקצועיים ויפים,
וכאלה ששום הערה, שאלה או חוסר טקט לא יצליחו לחדור ליופי שלהם, ולא תזכרי אותם שנייה אחרי.

 

קרדיט לתמונה: סטודיו עדיגיטל