הבטחנו זה לזו ש"אם זה ייגמר נגמור את זה יפה", אז למה זה כל כך קשה?  

השבוע נפתח עידן חדש בעולם דיני המשפחה, עם כניסתו לתוקף של החוק להסדר התדיינוייות, והתקנות שבעניינו, שזכה כבר לשם העממי "תקנות הגישור במשפחה"- (למרות שזה לא בדיוק גישור, כפי שתיכף יוסבר).

קל להתחבר לרציונל, ולכוונות הטובות  שעמדו מאחורי חקיקת החוק והתקנות הללו- לסייע לבני זוג, ובכלל משפחות בסכסוך, להיפרד בדרכי נועם, בלי הליך משפטי מסורבל, שגורר עימו מטה את הצדדים, וחמור מכך- את ילדיהם. זוגות שמצליחים להיפרד בהליך קצר, להימנע מסכסוכים, להפחית מתח, עושים את הדבר הנכון ביותר הן עבורם והן עבור הילדים, בכך אין ספק.

סכסוכי גירושין, על כל מה שבא עימם, משמורת ילדים, פירוק שיתוף בבית, מזונות, כולם מעוררים רגשות סוערים במיוחד, גם בפרידה שאין בה סנסציה וריב גדול, אלא פשוט סוף דרך משותפת.

התהליך המשפטי מביא עימו לא פעם מתח רב, שגם עם כל הרצון הטוב, וכישורי הורות מצויינים, יוצאים מכתלי בית המשפט, וחודרים לחיי היום יום של ילדים – ואין דרך נעימה יותר לומר זאת, משאירים צלקות. העוינות שבאה לידי ביטוי בכל תביעה או בקשה שמגישים צדדים לבית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין) משאירים את חותמם, וקשה לחזור לאחר מכן לשגרה ידידותית.

החוק והתקנות מעוררות חשש שצד חלש, אשר יכול היה לקבל סעד בבית המשפט, יישאר חסר הגנה. התקנות הלא חוסמות את דרכו של אותו צד חלש לבית המשפט, מביאות לכך שהוא נאלץ לשבת משך ארבע פגישות "ליישב סכסוך" עם צד חזק ממנו, שמי יודע כיצד כבר נערך לפרידה.

אם אנחנו מבינים זאת, אז כאמור, קל להבין מה היתה הכוונה מאחורי החוק החדש. מעתה, אין פתיחת הליך באמצעות תביעה בה אנו חושפים עד כמה איום ונורא בן הזוג שלנו (שעימו בחרנו להביא ילדים), כי אם בקשה ליישוב סכסוך. בבקשה הזו, אסור לפרט את עובדות הסכסוך ומה הביאנו עד הלום. לא כותבים מי בגד, מי עשק, ומי ניצל- פשוט מודיעים באופן תמציתי ביותר על רצוננו להסדיר סכסוך שנגלע.

החוק החדש "מקפיא" עבורנו תקופה בה אסור לנו להגיש תביעות, ובמהלכה (45 ימים אשר ניתן להאריך ב- 15 ימים נוספים על פי החלטת יחידת הסיוע) אנו מוזמנים לארבע פגישות מהו"ת- מידע, היכרות ותיאום, ביחידת הסיוע של בתי המשפט או בתי הדין הרבניים. כאמור, זהו אינו גישור. אמנם מדובר בניסיון להגיע להסכמות, אך לא בהכרח בהליך גישור- הצדדים ייחשפו לכל האופציות העומדות בפניהם, גישור, ייעוץ זוגי, הליך משפטי, וכיוצ"ב.

תוך כדי גם הצדדים ידונו בעניין מזונות והסדרי ראיה בתקווה להביאם להסכמות- ולנסות גם להביאם להסכמות כוללות. החוק מאפשר לפנות לבית משפט רק עבור סעדים זמניים שנועדו לשימור המצב הקיים (למשל מזונות). אם ההליך נכשל, הצדדים יכולים להגיש תביעות לבית המשפט, הכל על פי התנאים המפורטים בחוק ובתקנות.

התהליך המשפטי מביא עימו לא פעם מתח רב, שגם עם כל הרצון הטוב, וכישורי הורות מצויינים, יוצאים מכתלי בית המשפט, וחודרים לחיי היום יום של ילדים – ואין דרך נעימה יותר לומר זאת, משאירים צלקות. העוינות שבאה לידי ביטוי בכל תביעה או בקשה שמגישים צדדים לבית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין) משאירים את חותמם, וקשה לחזור לאחר מכן לשגרה ידידותית.

על מה המהומה, ומדוע קמו מתנגדים רבים לחוק?

כעורכת דין, תמיד עודדתי ואמשיך לעודד לקוחות להגיע להסכמות- כשזה אפשרי. ומתי אין זה אפשרי? למשל כשיש צד חלש אשר מנוצל לרעה. כשיש צד אחד כוחני, אשר עשוי לתמרן את הצד השני. זה יכול להיות הן בצד הכלכלי, אבל גם בצד של גידול הילדים.

החוק והתקנות מעוררות חשש שצד חלש, אשר יכול היה לקבל סעד בבית המשפט, יישאר חסר הגנה. התקנות הלא חוסמות את דרכו של אותו צד חלש לבית המשפט, מביאות לכך שהוא נאלץ לשבת משך ארבע פגישות "ליישב סכסוך" עם צד חזק ממנו, שמי יודע כיצד כבר נערך לפרידה. הלא יחידת הסיוע אינה בעלת סמכות לכפות החלטות על אותו צד חזק, והצד החלש תלוי עתה בניסיונות שכנוע להגיע להסכמות בלי שום "כח".

נשאלת גם השאלה, כאשר אין מקום להתפשר או להתגשר, ובהחלט יש סכסוכים כאלו, מה הטעם בניסיון להביא להסכמות? אם הצדדים אינם מעוניינים, ורוצים הכרעה, מדוע לכפות עליהם זמן בו "יתבשלו" בכעסיהם, ובסכסוך, לא פעם, בעודם חיים תחת קורת גג אחת.

החוק החדש "מקפיא" עבורנו תקופה בה אסור לנו להגיש תביעות, ובמהלכה אנו מוזמנים לארבע פגישות מהו"ת- מידע, היכרות ותיאום, ביחידת הסיוע של בתי המשפט או בתי הדין הרבניים. כאמור, זהו אינו גישור. אמנם מדובר בניסיון להגיע להסכמות, אך לא בהכרח בהליך גישור- הצדדים ייחשפו לכל האופציות העומדות בפניהם, גישור, ייעוץ זוגי, הליך משפטי, וכיוצ"ב

כך גם יש לתהות האם יחידות הסיוע יעמדו בפרץ הזוגות הפונים אליהם, האם ייוצר "פקק" ענק שרק יוסיף למתח בו צדדים על סף פרידה מצויים?

מסיבות אלו ועוד, החוק הינו "הוראת שעה" ל- 3 שנים, במהלכן ידווח אלו שינויים נדרשים בו. 

מכיוון שעתה מדובר בתקופת ניסיון, חשוב ביותר להתייעץ גם לפני ההליך ביחידת הסיוע, ולקבל ליווי משפטי מאת עורך דין בתחום אשר יסביר לכם המשמעות של הסכמות שאתם עשויים לקבל על עצמכם, על זכויותיכם בתוך ההליך, על פי החוק והפסיקה.