תמונה ראשונה: המלאך עוצר את אברהם אבינו מלעקוד את יצחק בנו יחידו - בספר בראשית מסופר כי אברהם אבינו נענה לציווי האלוהי –כי אלוהים ניסה אותו- והלך להר בארץ המוריה לעקוד את בנו .לא נגזים אם נאמר כי גם היום נגרם לאדם האנושי הנורמטיבי זעזוע למשמע שאלתו של יצחק  הבן התמים (פרק כ"ב 7) "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?".

ואז ממש ברגע האחרון כשיצחק היה כבר עקוד לעולה המלאך  קרא אל אברהם מן השמים מעל ירושלים:"...ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר אל תשלח ידך אל הנער....".

תמונה מדהימה זאת היא המרכיב הראשון ביהדות לקדושת ירושלים, אח"כ במרוצת הדורות נוספו סיבות נוספות לקדושתה.מ עניין כי לאחר הבאת יצחק לעקידה  לא דיבר המלאך יותר עם אברהם אולי רמז מקראי  לכך שאדם צריך תמיד להפעיל שיקול דעת  הגיוני ל"בקשות חריגות", יהיה המבקש אשר יהיה?  

תמונה שניה: קבוצת ילדים מגן-הילדים,  מפונים לירושלים במלחמת העצמאות - מרץ-אפריל 1948 והאנגלים  עוד בארץ שנואים יותר מתמיד, יושבים  על גן הילדים שלנו שממנו הוביל שביל למפעל סודי תת-קרקעי ליצור נשק של ההגנה. באחד הלילות אחרי הכרזת העצמאות הופצץ האזור במדויק ע"י מטוס מצרי ולמחרת הגענו לגן כ-10 ילדים עם שיעולים קשים וכמעט לא יכולנו לנשום בגלל עשן הפצצות שחדר לבתים ולריאות.

 מחוסר ברירה, בצהרים  נשלחנו ב-4 מוניות לירושלים לאוויר ההרים הצלול. בדרך בלטרון ירו עלינו אולם לא פגעו. כשהגענו לקריית-ענבים עצר אותנו מישהו ואמר שירושלים בעוצר, ושנרד כאן. המוניות חזרו עם האמהות לשפלה ונתנו לנו חדרים. אני הלכתי לטייל בין העצים אולי להפטר מהשיעול. הלכתי והלכתי בין האורנים  עד שהחשיך ולא מצאתי את הדרך חזרה.

כמות היריות  הקרובות שנשמעו היתה מדהימה, כי זה היה לב אזור הקרבות של חטיבת הראל וחשבתי לעצמי שיבואו להציל אותי, ואכן בשעת לילה ראיתי 8 פנסים נעים בשורה בין עצי היער והחיילים לחשו את שמי על פי כינויי "זוריק, זוריק". הם התקרבו אלי ראיתי שהם חושבים כובעי גרב של הפלמ"ח  ואמרתי להם: "הנה אני".

-"איך קוראים לך ילד", שאל אותי צעיר אחד מביניהם. "זוריק" אמרתי. הצעיר בעל הקול העבה אמר: "אתה בטח צמא  שתה שתה את כל המימיה יש בה תה"... ושתיתי את התה החם והטעים ביותר בעולם וטעמו עימי תמיד. 

-"מי ינצח במלחמה" שאל אותי הצעיר, וקול היריות היה קרוב למדי. "אתם, כי אתם הפלמ"ח", עניתי בביטחון של ילד בן 5.  

לימים מתוך חיבור המעשה עם אחרים ושמיעת קולו של הרמטכ"ל ברדיו בשנות השישים המוקדמות הבנתי כי היה זה מח"ט הראל יצחק רבין שהציל אותי באותו לילה. במהלך השנים היו לי כמה פגישות איתו, ורק חבל שעל יצחק היקר בן דורנו שכבש את הדרך לירושלים והציל את העיר הקדושה המלאך לא שמר כל כך. 

תמונה שלישית: שער הגיא אחרי המלחמה – רכב הברזל שותק כמו ראי זמן קצר מאוד אחרי מלחמת העצמאות נסעתי עם הורי לירושלים לבקר את בני המשפחה שלנו שסיפרו להורי זמן ממושך מה עבר עליהם במהלכה. באמת שאינני זוכר דבר ממה שנאמר כי מצאתי שם לשמחתי בת דודה חייכנית "ירושלמית" בת גילי ושיחקנו ביחד במשחק כלשהו.  

איכשהוא המוזיקה העצובה של קולם  של קרובי שסיפרו להורי באופן מונוטוני בביתם בקומה הראשונה ברחוב רשב"א ברחביה על קורותיהם נקלטה באזני היטב מפעם לפעם אמרו " וזה הלך "וזה הלך" והכוונה  היתה למי שנהרג במלחמה.

אולם ההתרשמות החזקה שלי בביקור הזה בירושלים היתה  לא מהם אלא מהתמונה הנוראה שנתגלתה בשער הגיא: הן בדרך לירושלים  בהלוך והן בחזור  אי אפשר היה שלא לראות את הרכבים המשורינים השרופים שהוזזו לצד הדרך והיו ממש צמודים למאותיהם זה אחרי זה  בטור אינסופי לאורך שער הגיא בואכה שורש. כאן הרגשת את מוראות המלחמה והשיר "באב אל ואד לנצח זכור נא את שמותינו", הדהד וכאילו שר את עצמו לבד.

כמדומני שעברו מספר שנים עד שפינו את כל הרכבים השרופים והשאירו רק שני ריכוזים כעדות לדורות וצבעו אותם באפור....   

תמונה רביעית: הקו העירוני בירושלים אחזקתו והרתעת האויב ע"י פלוגת הטנקים הסודית - בשנת 1965 הייתי סטודנט צעיר בירושלים ולמדתי ושמחתי כמו שצריך בעיר החצויה לשנים והאמת  שהענין הזה לא ענין אותי בכלל. עד שלפתע הוצבתי כמפקד משנה בפלוגת הטנקים הכמוסה של ירושלים. היא היתה כל כך סודית שמעטים ידעו עליה, על אנשיה ועל מיקומם של הכלים שנועדו להדוף את הירדנים אם יפרו את "הסכם הקו –העירוני"  ויפתחו בתנועה ואש לכיוון העיר המערבית וינסו להשתלט על חלקים ממנה.

עד מהרה מצאתי עצמי בעולם מלא סודות  שחלקם כנראה לא יחשפו לעולם. אני יכול לספר על סיורים ליליים שנערכו שעות לאורך הקו העירוני וכאשר הלגיונרים עשו מולנו תנועות מגונות כי העמדות לאורכו היו קרובות מאוד הבלגנו. לא פעם כשהכוננות היתה בשיאה גייסו אותנו מחשש שהשיירה בדרך להר הצופים תיפגע כמו בתש"ח.

לעיתים ישבתי בספריה הלאומית וכששמעתי לפתע קול יריות של כמה כלים הייתי רץ ברגל (לא היה הרבה כסף) לנקודה החשאית להיות מוכן לתת תשובה שריונאית. נשאבתי לקו העירוני והייתי אחד מאנשיו וחברי הסטודנטים לא ידעו כי לעיתים במקום שלמדנו בו ביום ביליתי בתצפית לאויב מאוחר בלילה וכי כמעט תמיד סיימנו –קבוצת צעירים חסונה אצל מועדון הלילה של סוררמלו - היחיד שידע עלינו משהוא.

שם קינחנו במיטב האוכל הספרדי כפי שרק בני דור עשירי בירושלים הכירו. 

תמונה חמישית: שיירת הרמט"כל מגיעה לירושלים בשבת שלפני המלחמהבשבת של ה-3 ביוני 1967 המתנו למלחמה שתפרוץ, סיימנו הכנת הטנקים ושיננו שוב ושוב כל אחד את תפקידו. והנה נוסעות אלינו לנקודת הכינוס חמש מכוניות ואליאנט של אלופים בצבא ומעליהם טס לו מסוק נמוך מאוד כלווי.

הרמטכ"ל  עם סיגריה בזווית הפה ירד מהרכב הלך לטנקים ושאל את המ"פ "תגיד הטנקים האלה יכולים לנסוע"?

אהרון קמרה המפקד שלנו שהיה דור עשירי בירושלים  ואיש מודיעין ותיק בתגובה דאג לכך  שתוך שניות הטנקים הניעו ונסעו מטר אחד קדימה (הסצינה הזאת מתועדת בסרטים על מלחמת ששת הימים). קפצנו כולנו מהטנקים  ואת דרכי חצה חייל ושנינו נפלנו על הארץ. הסתכלתי עליו זה היה עזר ויצמן, והוא לחש לי: "תגיד לו שאתה מוכן לקרב".

הבנתי למה הוא התנגש בי, קמתי ישרתי את החולצה והעוזי ואמרתי: "המפקד אנו מוכנים לקרב". רבין בהה בי ואמר "לאיזה קרב"? המ"פ התערב ואמר לו: "המפקד בו תשמע איך נגן על ירושלים" וישבנו בצד על האדמה קבוצה קטנה של מפקדים צעירים מאוד עם המפקד העליון והסברנו לו מה נעשה.

רבין נשמע מרוצה ולתדהמתנו אמר: "תקשיבו טוב ואל תדברו על זה בכלל,  ביום שני הקרוב נתקוף את המצרים עם 1.000 טנקים. עכשיו, תענו לי בבירור, אתם ירושלמים נכון, התוכלו להחזיק מעמד ולשמור על ירושלים עד שאדע שבסיני הכל  בסיידר ורק אז אשלח אליכם את חטיבה 10"?

יומיים אחר כך ב-5 ליוני  1967 בבוקר, תקפו הירדנים ועברו את הקו העירוני וניסו להשתלט על  שכונות בדרום ירושלים. נסענו מולם בשלושה טנקים. רפי שיריזלי- ישראלי ז"ל, אבי ברזילי ז"ל ואני. נכנסנו לקרב נגדם ביחד עם עוד טנקים שלנו ויחידת הסיור החטיבתית המצוינת וכוחות נוספים. תוך שעה וחצי נהדפו הירדנים ולמעשה גורל המערכה הוכרע כבר בקרב הראשון.

התדהמה שלנו היתה גדולה וטוב שישבנו על הארץ. תוך שניות כל אחד התעשת וענה לו "כן המפקד". אפשר היה לחתוך את המתח שבאויר בסכין, לפתע ניגש אלי ויצמן ואמר: "כל הכבוד לך יום אחד תבין למה".

דיברנו עם האלופים כאילו היו חברינו ולפתע עמדתי לבד מול רבין והוא הסתכל עלי במבוכה ואני עליו ואמרתי: "שיהיה לך בהצלחה המפקד" ורבין ענה: "זה יהיה קשה בירושלים". הצדעתי לו ונסעו. מאותו רגע מבחינתנו החלה המלחמה. אחה"צ הגיעה שולי נתן והקלטנו ושרנו ביחד איתה גרסה של "ירושלים של זהב". עד היום אני מזהה בהקלטה ההיא את קולם של כמה מלוחמי הסיירת הירושלמית שנפלו בקרב. 

יומיים אחר כך ב-5 ליוני  1967 בבוקר, תקפו הירדנים ועברו את הקו העירוני וניסו להשתלט על  שכונות בדרום ירושלים. נסענו מולם בשלושה טנקים. רפי שיריזלי- ישראלי ז"ל, אבי ברזילי ז"ל ואני. נכנסנו לקרב נגדם ביחד עם עוד טנקים שלנו ויחידת הסיור החטיבתית המצוינת וכוחות נוספים. תוך שעה וחצי נהדפו הירדנים ולמעשה גורל המערכה הוכרע כבר בקרב הראשון.

למחרת נפצעתי קשה והתאשפזתי. חודשיים אח"כ עזבתי את ירושלים  אך העיר הזאת משפיעה עלי גם היום.     

תמונה שישית: קורס מדריכים  על ירושלים והרהורים על העיר - בשנים האחרונות החלטתי  שהגיע הזמן להכיר לעומק את ירושלים, לדעת לקשר בשטחה את ההסטוריה הכתובה עם שרידיה. לכן עברתי קורס הכרת ירושלים של החברה להגנת הטבע שנמשך כשנה וחצי בפגישות של פעם בשבועיים שכללו סיורים רבים. האמת הופתעתי כמה ידע גלוי יש באבניה הדוממות של העיר החל מהתקופה היבוסית, הישראליתשיבת –ציון, החשמונאית הרומית, הביזנטית, הערבית, הצלבנית הטורקית והישראלית החדשה.

באמת עולם מדהים ומלואו במלוא מובן ההגדרה.הלימוד הזה מלבד העשרת הידע נתן לי להבין את העיר המורכבת הזאת ולטייל בה לא רק בהנאה אסטטית אלא גם מתוך הבנה.גם לנושא המקבים ושיחזור תקופתם שהוא תמצית חיי המקצועיים סייע לי הקורס במאוד.     

   

לעיר שיש בה 40 מסלולי טיול ובליבה חומה יש פנים רבות. כי אין דומה רחוב יפו לרחוב הנביאים וטלביה לא דומה לרחביה ולא למושבה הגרמנית.כי הכל כאן מיוחד ויש עדות רבות שכל אחת חיה בעולמה .ומה שחסר מעניין לא פחות מהקיים.                                                                          

 יחד עם זאת  בצער כנה איני יכול להמליץ עליה כעיר למגורים נוחים לחילוניים בתקופה הזאת. המשפחות הרבות שהגיעו לכאן מירושלים -גם בגלל מחירי הדירות היקרים ששם - יודעות כי אין בעיר הבירה חיי תרבות בשבת ואין ואין ומה שיש לעיתים מרגיז וחבל שכך...

אז טוב שגבעות מודיעין וישוביהן נמצאים למרגלות הרי ירושלים וכשצריך קל להגיע אליה כי כביש 443 פתוח,  ובכל מקרה היא בירתנו וסלע קיומנו, לפני ואחרי הביקור של כבוד הנשיא טראמפ.