תזכורת לפתיח שלי המאמר הקודם: לפני עשרים ושלושים שנה, שלא לדבר על כמה וכמה שנות דור לאחור, להורה הייתה אמירה, הילד ידע את מקומו במבנה המשפחתי והצייתנות הייתה ברורה מאליה. ההורה ידע את תפקידו וכמו כן גם הילד. לראייה, ניתן לראות הורים רבים המתרפקים על תפקיד הוריהם ועל התנהגותם כילדים, אל התמודדותם מול ילדיהם. שימו לב, התנהגות מול התמודדות.

קרבה והאהבה הם הקשרים הראשוניים ביחסים בין הורה- ילד, והם מקור לחוסן, לבניית כוחות להתמודדות בלחצים וכלים לחיים העתידיים. כל זמן שהקשר זה נעדר ממערכת היחסים הורה- ילד, כול מיומנות הורית לא תפצה על חסר זה, וקשרים חברתיים לא יכולים להחליף את בסיס האם (הבית וההורים). ההיקשרות מציבה את ההורה והילד בסדר ההירארכי. זאת הדינאמיקה הרצויה. כלומר, הילד פונה אל ההורה באופן הכי טבעי לקבלת עזרה, הסברים, בקשה שיטפלו בו, ודינאמיקה זו היא טבעה של ההיקשרות. 

הורה העושה את מלאכתו, יש לו את היכולת לשלוט על התנהגות ילדו. ברגע שהדינאמיקה הזו חסרה מכול סיבה שהיא בין אם לא התבססה בילדות, בין אם להורה עדין יש צרכים שלא הגיעו לפתרונם והוא משליך זאת על הילד - נוצר היפוך תפקידים. היפוך תפקידים משמעו, שההורה מתלונן באוזני הילד על הבעיות שלו, הילד בזמן הזה כובש את בעיותיו ומשרת את צרכי ההורה. קושי זה יתבטא בכך, שהילד יפנה למי שבסביבתו (החברים) כדי לקבל מענה רגשי, פיסי וכו'. 

הפסיכיאטר ג'ון בולבי שפיתח את תיאוריית ההתקשרות, כותב: "היפוך תפקידים בין ילד, מתבגר, והורה אם אינו זמני מאוד, הוא כמעט תמיד לא רק אות לפתלוגיה אצל ההורה, אלא גם הגורם שלה אצל הילד". כלומר, היפוך תפקידים עם הורה, מעוות את יחסיו של הילד עם העולם כולו. אם כך מה תרומת ההיקשרות הורה- ילד?

1. ההיקשרות מעוררת את האינסטינקט ההורי, גורמת לילד להיות אהוב, חביב ובכך מגבירה את הסובלנות ההורית.

2. ההיקשרות שולטת על הקשב של הילד - ככל שההיקשרות חזקה יותר כך אפשר לזכות בקשב של הילד. מתי אנחנו מבינים שילדים לא מקשיבים לנו? כאשר אנו נאלצים להשתמש בהרמת קול או בחזרה על דברים. משפטים כמו: "תסתכל אלי".. "מה אמרתי עכשיו?"..."שים לב כמה פעמים.." עם החברים זה לא יקרה, מאחר והוא מכוון וקשוב אליהם. הוא לא רואה בו מקור הפרעה כמו שרואה זאת אצל ההורים איתם ההיקשר חלש. כאשר ההיקשרות טובה הילד יהיה קשוב והורה לא יצטרך לעבור את הדרך כפי שתיארתי.

3. ההיקשרות שומרת על הילד קרוב להורה – בגיל הרך נראה זאת בצורך של הילד להיות קרוב להורה מבחינה גופנית. חשוב להם לראות, לשמוע ולהריח את ההורה. אצל מתבגרים הם ישאלו איפה אבא? אימא? ואף יהיו מוטרדים אם לא יצליחו ליצור איתם קשר.

4. ההיקשרות עושה את ההורה "לדוגמא" - ילדים הרוצים להידמות להוריהם, זו הדינאמיקה של מידת ההיקשרות. כאשר הילד מחקה את הוריו בהתנהגות, בתחביבים, בהפגנת ערכים אותם למד, דרך אלה הוא שומר על קירבה פסיכולוגית איתם. אם ההיקשרות חלשה ואין בה את הדינאמיקה הרצויה, החברים מחליפים את ההורים, שבשונה מההורים, החברים לא לוקחים אחריות על מעשה הילד. אם הדוגמאות החבריות חיוביות אז יש שביעות רצון של ההורה. אם הדוגמאות שליליות פה מתחילה הבעיה, שלרוב הורים מאבדים שליטה ויכולת להחזיר את הילד לחיקם.

5. ההיקשרות גורמת לילד לרצות להיות טוב יותר למען ההורה – כאשר הילד מציית להורה (ולא ממקום של פחד ואיום), הציות מעניק להורה עוצמה נפלאה. יש כאן הערכה אליו כהורה ולתפקוד שלו וזה מאוד מקל על ההורות. כאשר הילד רוצה להיות טוב בעיני חבריו, המוטיבציה להיות טוב בעיני ההורים יורדת, הוא נחשב לילד "רע" ובעל כוונות רעות אשר מסתייגים מהתנהגותו, במקרה זה יש לעבוד על מערכת היחסים ולא על "תיקון" הילד.  

חשוב לתת אמון ברצון הילד להיות טוב, גם אם הבטחותיו לא מצליחות לו. למשוך את האימון הזה, משמע לפגוע במוטיבציה ולהוציא רוח מהמפרשים.

לסיכום: ההיקשרות היא לעולם עבודה שנזקקת ליצירתיות, אימון, טיפוח, הערכה, חום ואהבה גם כשלא הכול מתנהל על פי ציפיות ופנטזיות הוריות.

לקריאת המאמר הקודם: http://modiinet.co.il/articles/6021/