צילומים: אילוסטרציה

לפני עשרים ושלושים שנה, שלא לדבר על כמה וכמה שנות דור לאחור, להורה הייתה אמירה, הילד ידע את מקומו במבנה המשפחתי והצייתנות הייתה ברורה מאליה. ההורה ידע את תפקידו וכמו כן גם הילד. לראייה, ניתן לראות הורים רבים המתרפקים על תפקיד הוריהם ועל התנהגותם כילדים, אל התמודדותם מול ילדיהם. שימו לב, התנהגות מול התמודדות!

בל נטעה, ההורים של היום אוהבים את ילדיהם באותה המידה כפי שאהבו הוריהם אותם, הם לא פחות מוכשרים או מסורים, אך הם פחות בטוחים בעצמם וביכולתם להנחות את הילדים. מומחים בהתפתחות הילד ופסיכולוגים קוראים לזאת "יחסי היקשרות". כדי שהילד יהיה פתוח להורות על ידי מבוגר, הילד צריך להיקשר אליו באופן אקטיבי, לרצות במגע וקירבה עימו. השלבים הראשונים בהתפתחות הילד, הם השלבים בהם התינוק נצמד להורה. דרך החיבוק, הליטוף, המגע, החיוך מתרחשת היקשרות תקינה, שבסופה תהייה תחושת אינטימיות פסיכולוגית. ילדים שחסרה להם היקשרות זו, יהיה קשה מאוד לגדל אותם ואף להתמודד איתם בביה"ס. חשוב להבין כי הילד בונה את היסודות להשקפת עולמו כבר מהשלבים הראשונים להתפתחותו, ולנו כהורים תפקיד מכריע בכך.

סוד ההורות, אינו מצוי במה שההורה עושה, אלא כיצד הוא נתפס בעיני הילד. כאשר הילד מבקש את קירבת ההורה, למעשה ההורה מקבל אישור לתפקידו, לכך שהוא בסיס הבית של הילד והילד יכול לצאת אל העולם ולחזור למקום הבטוח (הבית). יחסי ההיקשרות כל כך חשובים, שהם נמשכים כל זמן שהילד זקוק להורות, ושום מיומנויות הוריות אינן יכולות לפצות, אם יחסי ההיקשרות לא היו מספקים או שנעדרו מחיי הילד.

הורות דורשת הקשר. זה אומנם טבעי לנו שכמבוגרים מוענקת לנו הסמכות להיות הורים. זה טבעי לנו שכהורים אנו יודעים מה טוב לילדינו ולמה הם זקוקים. זה לא בהכרח כך (בלי לקומם), מדוע? כי התרבות שבה אנו מגדלים את ילדינו השתנתה. התרבות הנוכחית אינה מחזקת את היקשרות הילדים עם ההורים. אם בתחילתם של יחסי ההיקשרות הורה ילד היו חזקים, ויציבים, עתה הם עשויים להתערער כאשר הילד יוצא אל העולם בחוץ, אל העולם בו הוא מחליף את הדמויות ההוריות במתחרים אחרים שהטבע לא התכוון להציבם בתפקיד ההורה. 

 

בתרבות של היום כשהכול זמין ומהיר, הצורך בנגישות, כאן ועכשיו הוא גבוה ולכן אם הורה לא יהיה זמין עבור הילד, הילד יפנה למי שמצוי בסביבתו כדי לקבל מענה. השאלה המתבקשת מדוע אין הילד יכול לקבל גם מההורים וגם מהחברים במידה שתענה על שתי מערכות של צרכים?

 

הדמויות החיצוניות דואגות לכך שדרכם הילדים יספגו תרבות, נימוסים, עוצמה, עליונות, ערכים והרגלים. הילדים מיצרים תרבות משל עצמם בשונה מתרבות ההורים. תרבות זו חונקת במידה מסוימת את הסמכות ההורית הטבעית, וגורמת להורים לפעול מהראש ולא מהלב. לרוב, תהא להורים תחושה "שלא שמים עליהם", ו"מזלזלים בהם". מה הסיבה לכך?

הילד פונה למי שנגיש לו

בתרבות של היום כשהכול זמין ומהיר, הצורך בנגישות, כאן ועכשיו הוא גבוה ולכן אם הורה לא יהיה זמין עבור הילד, הילד יפנה למי שמצוי בסביבתו כדי לקבל מענה. השאלה המתבקשת מדוע אין הילד יכול לקבל גם מההורים וגם מהחברים במידה שתענה על שתי מערכות של צרכים?

התשובה מאוד פשוטה, הילד אינו יכול להתכוון לשתי מערכות בו זמנית, במיוחד אם הן יכולות להיות מערכות סותרות. קשה להקשיב גם להורים וגם לחברים. המוח שלו יבחר מערכת אחת במיוחד אם קיים קונפליקט בין שתי מערכות אלה.

אסור לנו כהורים לחשוב שהמערכת החברתית של הילדים היא מסוכנת עבורם. קבוצת השווים הכרחית להתפתחותם והם משרתים מטרה טובה. אבל, הקשרים החברתיים לא יכולים להחליף את היחסים עם המבוגרים המשמעותיים בחייו. ביחסי חברים אין אהבה ללא תנאי, הרצון לטפח, להעניק, להקריב, לכן הורים חייבים למצוא את מקומם ומשמעותם בחיי הילד דרך טיפוח ההיקשרות שלהם איתם, דרך הזמינות, דרך הדוגמא האישית. הילדים שלנו רוצים להיות שיכים לנו ההורים גם אם הם לא אומרים, עושים או מתכוונים לכך.

המשך בשבוע הבא.