אני תמיד נאחז התרגשות רבה בחנוכה. זוהי התרגשות עמוקה, קדומה. כזו שגורמת לעורי להרגיש חידודין, חידודין. לנגד עיני אני רואה את מתתיהו, יהודה ויונתן הולכים על הגבעות שמסביב למודיעין, חמושים בחרבות קצרות, נאבקים באומץ ובגבורה נגד היוונים, עד לשחרור בית המקדש וטיהורו. אני יכול לדמיין בפרטי פרטים את נס החנוכה בבית המקדש. את כד החרס בצבע חום-אדמדם שבתוכו השמן, את העצב שאוחז במכבים כאשר הם מגלים את מעשי חילול הקודש שביצעו היוונים במקום היקר לנו מכל, ואת השמחה הרבה שבסילוק השיקוצים שטימאו את בית מקדשנו.
 
הכבוד והערכה הרבים שאנו נותנים לאבותינו המכבים בהחלט מגיעים להם כמי שמסמלים בפעולתם לפני למעלה מאלפיים שנה כבוד וגאווה יהודיים למול דיכוי זר ורצון קהה חושים ואכזרי להעביר עם שלם ממסורותיו. בדרכם האמיצה סימלו לנו את הדרך גם לעמידה על זכויותינו לעצמאות לאומית עת שבנו לארץ אבותינו לאחר שנות אלפיים בגלות ובנכר, פעמים רבות נתונים להתנכלויות של עמים זרים וללא יכולת להקים מדינה עצמאית משלנו. לא לחינם מהווים המכבים וחנוכה רגע מכונן בתולדות העם היהודי. החיבור אליהם ולמורשתם הינו נכון ומוצדק לאורך הדורות שחלפו ובוודאי יימשך כך גם בדורות העתידיים.
 
אנו, תושבי העיר מודיעין, זכינו בזכות היסטורית מיוחדת, שהרי בסביבת בתינו צמחה תנועת המרד ביוונים וממנה יצאו מתיתיהו ובניו למאבק קשה וארוך שבסופו הגשימו את רעיון העצמאות לעם ישראל. כל ילד או ילדה, איש או אישה שייצאו היום ויטיילו בגבעות חרובה ורגב, שנמצאות ממש מערבית למרכז ליגד, או בגבעת שר שנמצאת ממול לשכונת בוכמן ובוודאי ובוודאי בגבעות הדרומיות של העיר, יצעדו באותם המשעולים בהם צעדו המכבים. הם יוכלו לראות שרידים ארכאולוגיים מאותה התקופה, דוגמת שומרות, גתות, מתקני חווה עתיקים ומצודות. וכאשר ירימו את עיניהם אל האופק ויימלאו את חזיהם באוויר הגבעות המוריקות, הצח והטוב, ישזפו עיניהם את אותם הנופים מאותה תקופה הירואית וחשובה בתולדות עמנו. 
 
האם אין זו זכות אדירה לקחת ילדה או ילד רכים בשנים, יד גדולה שבתוכה יד קטנה ורכה, להצביע להם על פלאות הארץ, להראות להם את החרוב העתיק, הזית הקשיש, האלון והאלה הגדולים שבענפיהם מקננות ציפורים רבות, ופתאום בהתרגשות רבה להצביע על עדר צבאים חינניים ודקי גזרה המקפצים בינות לגבעות העשב הירוקות? או למצוא, לפתע, קוץ של דורבן ולשאול את בתנו או נכדתנו "את יודעת מה זה? ולאיזו חייה יש קוצים כאלו יפים?". ואז לגלות המון רקפות וורודות מתחת לסלע גדול, מרבדים של כלניות אדומות ופרגים בוהקים בצבע בורדו עז...
 
לצערנו, האפשרויות שמציאות זו תימשך בשנים הקרובות הולכות ומצטמצמות. הארץ מתמלאת מכל עבר בבתים, כבישים ותשתיות. קולם של הבולדוזרים הקורעים את בטנה של אמא וטוחנים את אדמתה לאבק דק המכביד על הנשימה נשמע מכל עבר, יום אחר יום. עד שיום אחד לא יישארו צבאים, הדורבנים ייכחדו, ולא נוכל להראות לילדינו את החרוב העתיק, ואת האלון והאלה בה מקננות ציפורי שיר רבות. עם הבנייה תעלמנה הרקפות והכלניות....את השבילים בהם דרכו יהודה המכבי ויונתן יכסו שכבות של זפת שחורה, קשה המדיפה אדים רעילים בימות הקיץ הלוהטים. וכאשר נחפש מקום בצילו של עץ גדול להניח בו את ראשנו נגלה שעלינו לטוס לחו"ל כדי לעשות זאת.
 
במדינה שאוכלוסייתה צפויה להכפיל את עצמה עד שנת 2050 ל 16.5 מליון איש ולהגיע ל 20 מליון איש בשנת 2060, כנראה שלא יישאר כלום ממורשת המכבים, אולי קצת סופגניות וחנוכיות. וזהו. המורשת הפיסית שלהם תעלם ברובה המכריע... כמה הלב בוכה ומבכה את ההרס האדיר הנעשה כיום!
 
רוב תושבי העיר מודיעין חיים בהרגשה שהגבעות הירוקות שבזכותן באו לגור כאן תשארנה לנצח. הם אינם מגלים עניין בתוכנית המתאר של העיר, בתיכנונה ובבנייה עתידית. אך תוך שנים בודדות יושלם הבינוי של שלב א' של העיר שיגדיל את אוכלוסייתה ל 120,000 איש ומיד לאחריו יחל שלב ב' שיגדיל את העיר לרבע מליון תושבים. ולאחריו כבר מתוכנן שלב ג' של העיר שיביא את מספר האוכלוסין כאן לכחצי מליון איש... פי חמישה ממה שהוא כיום! 
 
 אלא אם... אלא אם נבין שאפשר גם אחרת. אלא אם נבין שלנו, תושבי העיר מודיעין, אחריות מיוחדת לשמור על מורשת המכבים, לא רק עבורינו אלא עבור תושבי מדינת ישראל כולה, עבור העם היהודי לדורותיו ועבור כל אדם שואף חופש וחירות בעולם הרחב. אם לא נקום היום ונשמיע את קולנו למען שימורה של ארץ המכבים, היא תהרס לתמיד. וכבר נאמר שעם שאיננו יודע לשמור על מורשת אבותיו אין לו זכות קיום. והינה, אנו במו ידינו גודעים ללא מחשבה וללא התחשבות את מורשת המכבים. מכחידים אותה לתמיד מעל פני האדמה.
 
חובה עלינו כיום  להגדיר את האיזורים המרכזיים בארץ המכבים כגן לאומי: הגבעות הדרומיות, גבעת שר והגבעות חרובה ורגב. רק הכרזה עליהן תעניק להן מעמד סטטוטורי מחייב שיימנע את חורבנן ועימם את היעלמותה המוחלטת של ארץ המכבים. דרושה תמיכה רחבה של תושבי העיר ברעיון הקמת גן לאומי בשטחים המוזכרים לעיל בארץ המכבים. עליהם לדרוש זאת באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים מנציגיהם במועצת העיר. במקביל, חייבים מקבלי ההחלטות בעיריה ובמועצת העיר לתמוך ברעיון ולהוביל את התהליך בסבך הביורוקרטיה הישראלית. עליהם לדעת להתעלות מעל תילאות היום יום ולפתח חזון ארוך טווח. ומעל לכל, עליהם לזכור שעל כתפיהם מונחת אחריות היסטורית, לאומית, ודורות עתידיים, ביניהם ילדיהם ונכדיהם, יבואו עימם בחשבון נוקב על ההרס הבלתי נחוץ שהם גורמים היום, תוך ידיעה שיש אלטרנטיבות, שיש מקום גם לבנות וגם לשמור. 
 
זו שעת האמת לנקוט בעשייה ברורה ואמיצה. בואו נפעל ביחד להצלת ארץ המכבים!
צילום: ארכיון מודיעינט