כמה דובר על המשחק אמש כמה, נכתב כמה תסריטים פורסמו. המערכים, הניתוחים, ההשוואות. קבוצת ההגנה הטובה ביבשת מול ההתקפה הכי טובה.  סיסמאות נזרקו לאוויר, תרחישים ותחזיות. אבל בסוף, בסוף זה משחק של שחקנים. זה משחק של אנשים שבפעולה אחת, חורצים גורלות וקוברים פרשנים.

מבט מהיר על השורה הסטטיסטית של המחצית הראשונה הראתה שריאל מדריד בעטה פעם אחת לשער של יובנטוס, מול 6 בעיטות של הנרוביאנקי. 6-1? לא ולא , לוח התוצאות הראה 1-1.

יובנטוס שפתחה טוב והכתיבה את הקצב, לא הצליחה לעלות על לוח התוצאות. הקישור של יובנטוס, הניידות של שחקניה, הפתיעו בפתיחת המשחק ולאורך כל המחצית הראשונה, את הבלאנקוס של זידאן. אבל לריאל מדריד יש שחקן אחד, אולי גדול הווינרים שבכל הזמנים. שחקן אחד, שבנגיעה אחת (אולי היחידה שלו במחצית) מצא את הרשת והביא שקט וסדר לקבוצה. רונאלדו הגיע לגמר, כמו שהוא מגיע לכל גמר, שחקן מאני טיים קטלני.

יובה עוד הצליחה לאזן משער ענק של מנדיוקיץ, אבל את ההבדל עשה ז'יז'ו הגדול במחצית. 

כששאלו פעם את מוריניו מה ההשפעה שלו על המשחק ועל הקבוצה, הוא ענה שההשפעה הכי גדולה שלו היא במחצית. שם הוא יכול לעשות סדר ולעזור לקבוצה בצורה מיטבית. כלומר, מאמן יכול לקפוץ ולצעוק על הקווים עד מחר. התרומה הכי גדולה שלו באה מהמחברת וניתוח המשחק שהוא מעביר לשחקניו בהפסקת החצי.

וכך קרה שלמחצית השנייה עלו שתי קבוצות,  אחת מאוד דומה לזו שירדה להפסקה, ואחת אחרת לגמרי, שבאה לסגור עניין. 

זידאן סידר מחדש את החיילים שלו על המגרש,  שלח את הקבוצה ללחוץ יותר גבוה, העביר את קסימירו לעמדה קדמית יותר, ונתן לטוני קרוס לנהל את העסק מאחור.  את איסקו שלח לחולל מהומות בצד שמאל,  ולוקה מודריץ',  זז ימינה. התוצאה? תוהו ובוהו בקישור של יובה, שקרס תחת הלחץ ומצא עצמו אובד עצות.  פתאום דיבלה הנפלא של במחצית הראשונה נעלם (טוני קרוס, הרוצח השקט, גמר אותו) פיאניץ לא הסתדר עם קסימירו, ובופון לרגע אחד, נראה בין 39.

בואו נעזוב את המהלכים שחיסלו את יובה בצורה שלא ישכחו שם בטורינו להרבה שנים ונחזור שוב לוווינר הגדול של זמננו, שאפשר לחלוק על אורחות חייו, סגנון הלבוש ועיצוב השיער שלו אבל, הוא הוכיח שוב שהוא נמצא בשורה אחת עם הגדולים ביותר שידע המשחק. 10 שערים שלו ברבע הגמר,חצי וגמר, מוכיחים מעל לכל ספק שמדובר בשחקן גדול מהחיים, גדול מהמשחק. מלך. 

ואם במלכים עסקינן, על הספסל של ריאל מדריד נמצא המלך החדש של ספרד ושל אירופה.  זינדין זידאן שבקריירת האימון הקצרה שלו כבר קטף שני זכיות צ'מפיונס ואליפות עם ריאל. זיזו הוכיח לכל העולם שהוא לא רק היה שחקן גדול, אלא שהוא גם מאמן ענק. מאמן שיודע לשלוט בכוכבים שלו, אבל גם להפיק מהם המון. אחד שיודע להושיב את בייל בספסל, בביתו, מול קהל אוהדיו, אחד שיודע גם לתת כבוד ובמה לכולם.

לא פעם פקפקו ביכולות הטקטיות שלו, ביכולת להשפיע על המשחק. המשחק אתמול היתה תשובה מוחצת לחשיבה הטקטית שלו, השינוי במחצית השנייה, זה שהביא את הניצחון, רשום על שמו ועל שמו בלבד. 

ריאל מדריד השתלטה על אירופה, כמו בימים הטובים, למורת רוחה של יריבתה הגדולה ברצלונה. הטובים ניצחו, נקודה.

ולסיום, מילה לזה שכל אירופה רצתה לראות על הפודיום, ג'יג'י בופון ייאלץ לחכות לפעם הבאה. יתכן ולא תגיע.... אבל כך בדיוק הוא חשב לפני שלוש שנים כאשר ראה את מסי קוטף עוד תואר.