אי אפשר להתחיל את הטור הזה בלי להיפרד מאגדת השידור מאיר איינשטיין שהלך אמש לעולמו בגיל 65, אחרי שנכנע למחלת השרירים בה לקה ואותה חשף באומץ מול אוהביו וצופי ערוץ הספורט אך לפני כמה חודשים. כמובן שמי שהכיר אותו מקרוב שם לב שמשהו מוזר ולא טבעי עובר על איינשטיין, אך האיש שכה חרד לפרטיותו העדיף לשמור הכל לעצמו.

פייר, מעולם לא נמניתי עם מעריציו של אינשטיין שהצליח אולי גם להעפיל מקצועית על בכיר שדרינו  יורם ארבל ובכל מקרה היה שדר האתלטיקה מספר 1 אי פעם. מעולם לא התחברתי לסגנונו הבוטה ואולי מחרחר המלחמות. אך אי אפשר להתעלם מן העובדה כי מדובר באדם שהיה פס הקול של הספורט הישראלי בכלל ושל הכדורגל והאתלטיקה בפרט.  

איינשטיין האיש והפריזורה היה דמות צבעונית אשר שידר ברדיו עוד בתקופה שהטלוויזיה אליה הצטרף אח"כ היתה שחור לבן. אדם שהתעקש להמשיך לשדר ולעבוד למרות שכבר סבל ממחלת ניוון שרירים מתקדמת, היה מרותק לכסא גלגלים והתקשה בדיבור.  

איינשטיין עורר עניין ולפעמים פולמוס אבל כל זה כי היה עיתונאי ישר מסוג הולך ונכחד. זה היה כוחו ואולי זו גם הייתה חולשתו בעולם בו הצביעות היא מטבע עובר לסוחר. איינשטיין לא התחנף לאף אחד ולפעמים זה היה בעוכריו. ללא ספק הוא יחסר לכדורגל הישראלי - הוא דמותו וקולו. יהי זכרו ברוך.

שלא ייגמר בדמעות בספרד

משחק הנבחרת עוד כמה שעות מול ספרד, בערב שישי, הינו בהחלט מאני טיים אמיתי לקמפיין הנבחרת למונדיאל הקרוב. הנצחון על אלבניה, לא שווה כלום אם לא מביאים תוצאה מול ספרד. נכון, הספרדים עולים על נבחרת ישראל בכל פרמטר, על אחת כמה וכמה בבית שלה, אבל אין לי ספק כי אפשר להוציא משהו מהמשחק הזה. כמובן שאם אלישע לוי ושות' יחזרו על הטעות הנוראית מהמשחק מול איטליה, וינסו לשחק פתוח, להחזיק ולהניע כדור, זה ייגמר בדמעות. 

הכדורגל המודרני הולך יותר ויותר למקום של ויתור על הנעת הכדור, לחץ והתקפת מעבר. נבחרת ספרד מייצגת עדיין את האסכולה השנייה בכדורגל העולמי,  החזרת הכדור מעל הכל. אבל, וזה אבל גדול, יותר מאמנים זונחים את דרכו של פפ גוורדיולה, מוותרים על הכדור ומנסים לעקוץ. כך קרה ביורו האחרון בו ספרד עפה בשלב מוקדם, וגם גרמניה לא לקחה.

האיסלנדים, נצצו והפורטוגלים לקחו. יותר נקודות עושות היום באירופה הקבוצות אשר אחוזי החזקת הכדור שלה נמוכות משל היריבות. אתלטיקו מדריד לקחה ככה אליפות ופעמים העפילה לגמר הצ'מפיונס.

למה כל זה חשוב ערב המשחק? כי בהתאם להרכב שמסתמן אפשר להבין מה אלישע רוצה. אם אכן יוותר על תומר חמד ויציב את רפאלוב ובן חיים בכנפיים, ואל אלמוג כהן וביברס נאתכו כהן יצטרף באמצע לוחם אמיתי כמו אייבינדר, להפעיל לחץ על הנעת הכדור של הספרדים. כל אלו נתנים לנו איתות חיובי, איתות שאומר : אתם תניעו כדור, אנחנו נחטוף ונרוץ.

אל אלו יצטרף הקפטן זהבי ויתפקד באמצע כחלוץ מדומה. כשאני מסתכל על ההרכב הצפוי של הנבחרת , אני חוזר ואומר שעם עבודה קשה, אמונה ודבקות במטרה, אפשר בהחלט להוציא משהו מאדמות ספרד.

שוב, יתכן מאוד שזה יהיה קשה לצפייה, שהנבחרת בקושי תיגע בכדור, שפרשנינו בשקל יקטלו את אלישע במהלך המשחק. אבל האם אנחנו לא מוכנים להחליף את כל זה בנקודות? האם אנחנו לא מוכנים לוותר על המשחק היפה, הנעת הכדור מרגל לרגל בשביל להעפיל למונדיאל? האם ויתרנו על ההפעלה כי איטליה וספרד בבית שלנו? לעניות דעתי הפערים ברורים אבל ניתן לגשר עליהם בעמידה נכונה, מאמץ ושכל.

נקודות מול ספרד והמאני טיים האמיתי יהיה בהמשך הקפיין, הפסד ואפשר להתחיל לחשוב על היורו הבא.

הפועל ירושלים - כושלים ברגע האמת

אין שום דבר יותר חשוב בספורט מאשר המאני טיים - רגע האמת. כל הקלישאות נכונות.

אתה ספורטאי גדול בדיוק באותה מידה שבה אתה מצליח לספק את הסחורה בזמן אמת. גדולים וטובים נשחטו והועלו על גרדום, בכיכר הפייסבוק והמדיה התקשורתית על כך שלא הצליחו להביא את עצמם או קבוצתם לשתות מן הבאר.
מאני טיים, תשאלו את מסי (3 גמרים רצופים), את צ'ולו סימאונה (2 גמרי אלופות), הקטור קופר (מיליון גמרים. ...כולל אליפות אפריקה האחרונה). אופס כולם ארגנטינאים. ..

הקבוצות הישראליות, הספורט הישראלי, הצטיין תמיד בכשלון במאני טיים. תמיד שיש לנו משחק חשוב,  שלב קובע, זמן אמת,  שם אנחנו נכשלים, שם אנחנו נופלים .
בדיוק כך קרה להפועל ירושלים כדורסל. עונה מצויינת, שיכולה להסתיים בידיים ריקות. הכישלון החוזר בגמר הגביע מול מכבי, ההפסד בגמר בשנה שעברה לראשון וממש לאחרונה ההפסד, הקריסה בחצי הגמר מול ולנסיה.

משהו לא טוב קורה לאדומים מהבירה שנייה לפני שהם מגיעים לפודיום. המערכות קורסות, הידיים רועדות והמועדון מתחיל לפתח מסורת לא טובה של צ'ואקוינג (החנקות) במאני טיים. לחבר'ה של אורי אלון, נשאר רק תואר אחד להלחם עליו,  המקומי.י דווקא את הליגה,  שהפועל כל כך הזניחה השנה, היא כרגע האופצייה האחרונה של ירושלים לפני שהעונה יורדת לטמיון.

כן,  הפועל בדיוק כמו מכבי נשארו העונה ללא תואר אירופי (העונה של הצהובים בכלל כשלון מהדהד בזירה זו) ורק תואר מקומי יכול להציל את המצב. כמה אירוני זה יהיה אם בסוף תבוא עוד קבוצה קטנה כמו ראשון ותגנוב את ההצגה בסוף.