הולד איט!!! עזבו אתכם מקרנבלים. ניצחנו את אלבניה. נקודה. לא פחות ולא יותר. 

אם אתחיל לצטט את השדר עמיחי שפיגלר ששידר אתמול את המשחק, עוד תחשבו שכבר עלינו למונדיאל,  שהבסנו את ברזיל או זכינו בגביע. חוץ מלהבריק לאלישע לוי את הנעליים או לסרק אותו שפיגלר נשמע כמו מעריץ. "ניצחון היסטורי", "הבסנו אותם", ועוד ועוד ציטוטים מזעזעים.  הלו, שפיגלר ג'וניור, ניצחנו כולה את אלבניה עם שמונה שחקני שדה ועם המון עזרה מהשופט והכשרון התיאטרלי של ערן זהבי שרק בנס לא פונה לבית חולים מהנגיחה של השוער האלבני....

אז מה בכל זאת ניתן  לציין? הרבה  מאוד.

נתחיל באלישע לוי, משהו טוב עבר עליו. המאמן הלאומי הפנים סוף סוף כי הוא המאמן הלאומי. התנהלותו היתה נכונה לכל אורך ההכנה. הזמנת שחקנים בלי לעשות חשבון לאף אחד, שילוב שחקנים לתכנית משחק מסודרת, מתן קרדיט למי שנמצא בכושר טוב. הכללתו של ביברס נאתכו בהרכב, קרדיט לרמי גרשון, המשך האמון באלמוג כהן והספסול הנכון של תומר חמד, אשר לא מתאים לשחק בשיטה הזו, ובינגו עם בן שהר שלמרות שלא הבקיע עבד קשה וכיסה קילומטראז' עצום על המגרש. איזה כיף לראות את שהר שלנו בתקופת פריחה שכזו.

לוי הבין שצריך לעשות יותר ולדבר פחות. זה התחיל בסילוק המוצדק של ניר ביטון, אולי הבאנקר הכי גדול בהרכב של הנבחרת, השחקנין הבינו שאולי אלישע נחמד, אבל הוא גם יודע את העבודה. מאותו רגע כולם התיישרו,  לא שמענו את בוזגלו יותר על כך שלא פתח,  לא שמענו מילה מתומר חמד על ההרכב, שקט. השקט חיבר את כולם, ועל הדשא כולם באו לעבוד. מזל? ,מזל זו לא בושה ולא מילה גסה.

עד הפנדל וההרחקה של שחקן ההגנה האלבני, לא ראינו הרבה מהנבחרת, בעיקר מסירות לרוחב,  אחרי זה הכל השתחרר, והקבוצה בהנהגת נאתכו עם ההתלהבות של אלמוג כהן, והפריצות של בן שהר, עשתה שמות באלבנים. הבעיה היחידה שלא הבקענו. וזה יכול היה לעלות לנו ביוקר. האלבנים גם ב- 10 שחקנים ידעו לסכן את השער של גורש והיתה תחושה שהם יכולים לחזור למשחק. אבל אז הגיעו ההרחקה של השוער האלבני והשער המקרי של אייבנידר - שהחזיר לנו על החמצה מזעזעת, וסגרו את הפינה קצת לפני הגול הסטייליסטי של עטר. 

לוי הבין שצריך לעשות יותר ולדבר פחות. זה התחיל בסילוק המוצדק של ניר ביטון, אולי הבאנקר הכי גדול בהרכב של הנבחרת, השחקנין הבינו שאולי אלישע נחמד, אבל הוא גם יודע את העבודה. מאותו רגע כולם התיישרו,  לא שמענו את בוזגלו יותר על כך שלא פתח,  לא שמענו מילה מתומר חמד על ההרכב, שקט. השקט חיבר את כולם

אומרים שצריך מזל אבל גם לדעת איך להשתמש בו, וכאן מצאנו את אלישע סוף סוף מוכן. חילופים נכונים, בזמן הנכון, הוסיפו לשינוי המתחולל בנבחרת.

מה הלאה? סגל בריא, אלירן עטר וערן זהבי מפרגנים זה לזה ומשחקים ביחד. מאור בוזגלו עולה מהספסל,  תומר חמד גם. יש עם מי ועם מה לעבוד,  צריך רק לדעת מה בדיוק רוצים לעשות,  להגיד את זה בקול רם בלי להתבייש ובלי להתנצל. רוצים לעלות לפחות לפלייאוף, רוצים לנצח את ספרד ואיטליה, ואם הדרך היא לשחק מגעיל וממושמע, אז זה מה שנעשה. 

לכל אלו צריך גיבוי ציבורי, הבנה של יכולות הנבחרת, סתימת הפה של כל הפרשנים בשקל, והפסקה מיידית של כל השטויותשל שפיגלר וחבריו כאילו זכינו ביורו.

אחרי המשחק מול בוסניה, באותו ערב קסום בחיפה,  שבו ניצחנו (וגם אז היה לנו הרבה מזל ) נכנס לחדר ההלבשה ראש הממשלה,  גוטמן כבר תפר חליפה וכולם דיברו על כך שניתן לעלות מהמקום השני או אפילו הראשון כי מי זו ווילס ומי זה הבייל הזה. גם אז עשינו שלושה ניצחונות ברצף ואז המציאות טפחה על פנינו ...

אם למדו משהו מאז בנבחרת, זה שצריך צניעות,  עבודה קשה והמשכיות. ..

להתראות מול ספרד במרץ ואולי כדאי לבדוק מודל של שלושה שוערים בשער, או השכרה של בופון למשחק אחד...