מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי

יום האהבה הוא היום שבו שמים את האהבה במרכז ומתבוננים בה מכמה שיותר זוויות, ישנן מגוון סוגי אהבה והמדוברת ביותר היא האהבה הרומנטית. יש אהבה בינו לבינה ובינה לבינו, יש אהבה בינו לבינו ויש אהבה בינה לבינה. הפעם לכבוד יום האהבה הבינלאומי ובתפר הזה שבין יום המשפחה הישראלי ליום האהבה הבינלאומי, פגשנו בשתי נשים, שתי אמהות שהתאהבו האחת בשנייה אי שם לפני 19 שנה ומאז...הפכו את אהבתן לזוגיות ואת הזוגיות למשפחה בת 5 נפשות.

אופירה היא איינשטיין במקור ומיכל היא אהרונוביץ, כשהפכו לזוג שמרו כל אחת על שם משפחתה, אבל כשהחליטו לממש את אהבתן בהבאת ילדים ולהפוך מזוג למשפחה, הן החליטו להפוך את שני שמות המשפחה לאחד משותף. אופירה מספרת: "ואז שינינו לאינשטיין אהרונוביץ, אופירה אינשטיין אהרונוביץ ומיכל אינשטיין אהרונוביץ, ואז נולדה אלה ואמרנו 'די', עם הזמן התחלנו לקבל מכתבים מכל מיני משרדים רשמיים כמו ביטוח לאומי ואז כתוב 'אינשטיין-אה'  ולא רואים בכלל את ההמשך. הבנו ששני השמות יחד זה לא כל כך טוב ובחרנו את אינשטיין. כל הילדים שלנו הם אינשטיין"/

מבחירה של מיכל ואופירה, אופירה היא זו שהרתה וגם ילדה את שלושת הילדים: אלה (9), אורי (6) ושירה הקטנה בת השנה. אופירה היא האמא הביולוגית ומיכל היא האמא המאמצת. מיכל: "על כן אוטומטית הם מקבלים במשרד הפנים את שם משפחתה שהיה אינשטין אהרונוביץ כי זה מה שהיה רשום בתעודת הלידה , אחר כך בתהליך האימוץ שבחרו השתיים לעשות כשמיכל הופכת לאמא המאמצת, ביקשו בבית המשפט שהילדים יקראו רק אינשטיין וכך היה". כרגע אופירה ומיכל הן אינשטיין - אהרונוביץ ושלושת הילדים הם אינשטיין.

אופירה (משמאל) ומיכל  בחרו לחתום על הסכם חיים משותפים והן מחזיקות בכל הסכם שרק ניתן להעלות על הדעת ואשר מגבה את הקשר שלהן ומעגן אותו באופן שיגן על כל אחת מהן בצורה הטובה ביותר, על כל החובות והזכויות כולל הכרתה של המדינה בכל מה שצריך וניתן. הסכם חיים משותפים וצוואות וייפויי כוח וכו'

אופירה בת 43, נולדה ברמלה, הוריה התגרשו כשהייתה בת שנה והיא נשארה בת יחידה. כשהייתה בת 8 החליטה אימה שצריך לעבור לראשון לציון ושם היא גדלה עד אחרי הצבא. אחרי הצבא הכירה אופירה את מיכל, השתיים התאהבו אחת בשנייה והשאר כמו שאומרים הוא היסטוריה. מיכל בת 47. נולדה בבני ברק למשפחה דתית, כשהייתה בגן חובה עברה עם משפחתה לרמת אילן שם גרים הוריה עד היום. היא עזבה את הדת בערך בגיל 20 וגרה בשכירויות עם שותפים עד שפגשה באופירה והיא אז בת 28.

שתי בנות הזוג מחזיקות בתואר ד"ר. 

אופירה היא ראש החוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל, מיכל היא מרצה בחוג לפיזיותרפיה במכללת צפת וגם באוניברסיטת אריאל. השתיים עושות הרבה מאד דברים דומים, משתפת אופירה: "בעבר שיחקנו כדורסל, כל אחת לבד לא ביחד בשום צורה, אחר כך למדנו פיזיותרפיה לא ביחד, כלומר לא הכרנו משם, אחרי זה כבר הכרנו ואז הלכנו יחד לעשות מאסטר בנוירו ביולוגיה ואז דוקטורט בנוירו ביולוגיה ואז כל אחת מצאה את מקומה באקדמיה ".

אופירה ומיכל נהנו לבלות את הזוגיות שלהן גם על ספסל לימודי הדוקטורט וגם בחקר משותף במעבדה. יש לשתיים אפילו מאמרים משותפים שהן פרסמו יחד. "היום אנחנו עוסקות באותו הדבר, אבל לכל אחת יש את הפינה שלה וזה טוב מאד ככה" מוסיפה מיכל. 

אופירה ומיכל הפכו לזוג רשמי בשנת 1998 (במרץ הן תחגוגנה 19 שנה יחד) ושנה אחר כך, בשנת 1999 הן הגיעו למודיעין ומאד אוהבות את העיר, היום אפילו יותר מבעבר. "לא היה כאן כלום" הן אומרות ומיכל נזכרת "המקום היחידי שהיה בו סופר זה היה ב'מודיעין סנטר' , אנחנו הגענו אז לשמשוני וזה היה פשוט בית קברות, עמק האלה היה עפר וכלום לא היה מפותח".

במשך עשר שנים הן בילו כזוג ואז לפני 8 שנים, ב- 2008 נולדה בתם הבכורה, אלה.

-ואז בעצם הפכתן את אהבתכן ואת הזוגיות שלכן לממוסדת?

"האמת שיש פה קטע ממש מוזר" משיבה אופירה "כי מבחינת החוק שתינו רווקות בתעודת הזהות, יכולנו לעשות איזה טקס נישואין, אבל שתינו לא ממש מחזיקות מזה" ומיכל מוסיפה ש"גם אין לזה שום תוקף משפטי, זה רק סימבולי כזה ורק בשביל הסימבול, לא היה צורך".

השתיים בחרו לחתום על הסכם חיים משותפים והן מחזיקות בכל הסכם שרק ניתן להעלות על הדעת ואשר מגבה את הקשר שלהן ומעגן אותו באופן שיגן על כל אחת מהן בצורה הטובה ביותר, על כל החובות והזכויות כולל הכרתה של המדינה בכל מה שצריך וניתן. הסכם חיים משותפים וצוואות וייפויי כוח וכו'.

אופירה: "למשל נושא ההחלטות הרפואיות. אם חלילה לאחת מאתנו קורה משהו והשנייה צריכה לקבל החלטה, השנייה היא כלום" ומיכל מרחיבה: "אם קורה משהו לאופירה נניח, אז אוטומטית פונים למשפחה שלה, שרשמית זו לא אני אלא ההורים שלה לצורך העניין וזה ממש מגוחך, אז גם לזה היינו צריכות לעשות ייפוי כוח לקבלת החלטות רפואיות".

הזוגיות החד מינית נראית מסובכת ומתישה בעיקר בהיבט הבירוקרטי של העניין, וכשלזה מצטרפת בירוקרטיה הקשורה גם בכל עניין ההורות, החל מהאימוץ של מיכל את הילדים המשותפים שילדה אופירה וכלה בכל פרט אחר הקשור בפרוצדורות שעבור זוגות הטרוסקסואלים עוברות חלק, אין ספק שהאהבה של השתיים חייבת להישאר חזקה ויציבה לאורך כל השנים.

"הזוגיות שלנו מורכבת בעיקר בכל המוסדות הממשלתיים, להם מאד קשה לעשות את השינוי. אפילו דוחות למס הכנסה הופכים להיות קצת מורכבים" אומרת אופירה " רואת החשבון לא כל כך ידעה איך להתייחס אלינו מבחינת הנקודות זיכוי ולבסוף מצאה איזו תקנה שכן מתייחסת לזוגות חד מיניים. בהגדרה אני זכאית לזכויות האמא ומיכל לזכויות האבא. הם מנסים להתאים לדברים המקובלים, אבל יש עוד עבודה רבה".

בכל מקום בו צריך למשל להשלים טופס של שם האב ושם האם, עדיין לא בחרו פשוט לרשום פעמיים שם ההורה, ועל כן אופירה ומיכל צריכות בכל פעם מחדש, למחוק את המילים "שם האב" ולרשום במקומן "שם האם".

מבחירה אופירה היא זו שהרתה וגם ילדה את שלושת הילדים: אלה (8), אורי (5) ושירה הקטנה בת השנה. אופירה היא האמא הביולוגית ומיכל היא האמא המאמצת. מיכל: "על כן אוטומטית הם מקבלים במשרד הפנים את שם משפחתה שהיה אינשטין אהרונוביץ כי זה מה שהיה רשום בתעודת הלידה , אחר כך בתהליך האימוץ שבחרו השתיים לעשות כשמיכל הופכת לאמא המאמצת, ביקשו בבית המשפט שהילדים יקראו רק אינשטיין וכך היה"

מיכל נזכרת בחוויית התינוקייה מלפני 9 שנים: "כשאופירה ילדה בפעם הראשונה, על מנת שאני אוכל להיכנס לתינוקייה ככל האבות" צוחקת מיכל וממשיכה "נתנו לי בתינוקייה 'כרטיס אב', אבל לפחות היו רגישים יותר ומחקו את המילה אב ורשמו במקומה 'אם' , אבל אני מרגישה שהמודעות דווקא במוסדות הממשלתיים הולכת וגדלה. בטפסים כבר רואים שמבינים שיש מגוון סוגים של חיים משותפים".

ניתן לכתוב ספר שלם או לפחות סמינריון על זוגיות חד מינית ועל משפחה של שתי אמהות או שני אבות, עוד לא תארנו כאן את מה שעומד מאחורי הבחירה להקים משפחה חד מינית ואיך בוחרים מי תהרה ומי תאמץ, ומהן הנקודות והמקומות בהם נדרשות בנות הזוג להתמודד מול החברה, על אף שהן מציינות שהן פוגשות סה"כ בחברה מקבלת ופתוחה בכל המסגרות שלהן ואפילו במקום עבודתן, הנחשב כבעל תפיסה ציונית דתית שמרנית.

לסיכום הכתבה שהיא על קצה קצהו של המזלג, אני מתעניינת באיך נראית זוגיות של 19 שנה בין שתי נשים אוהבות. אופירה ומיכל לוקחות לעצמן קצת זמן להרהר ולחשוב יחד ואופירה מסכמת בשם שתיהן: "אני חושבת שזה משהו די טריוויאלי, עם השנים הקשר מתפתח, מקבל גוונים אחרים, דגשים אחרים. זו כבר לא המאוהבות הזו של השנים הראשונות, אלא קשר אחר, עמוק יותר, מתמקד במשפחה. הקשר איננו רק מיכל ואני, יש עוד אנשים בדרך והאהבה מקבלת פנים אחרות, אולי עוד מחויבות למסגרת המשפחתית".

והזוגיות החד מינית מתבהרת כזוגיות שדומה לזוגיות הטרוקסקסואלית. אין ספק שדברים שרואים מכאן לא רואים משם ומתוך מערכת היחסים של אופירה ומיכל, אבל המתבונן והמקשיב מבחוץ יכול לראות שזוגיות חד מינית, אמנם מאד דומה מבחינת התפתחות חיי האהבה , אבל יש בה מורכבות גדולה יותר כשלקשר הזוגי מצטרפים הילדים שהם פירות האהבה.

המורכבות הבירוקרטית והאנרגיה הרבה הנדרשת למהלכים, מצריכה את השתיים גם בלי משים, לבחור מחדש כל הזמן. והן בוחרות להיות גאות וגאות להיות משפחה בת חמש נפשות מאושרת ודי נורמטיבית.