הפקה: ענבל בן ברית כהן * צילומים: ערוץ 2

במוצאי שבת, נר ראשון של חנוכה שודרה במהדורת סוף השבוע של חדשות ערוץ 2 כתבה שהוקדשה לזמר בן העיר עמיר בניון לכבוד אלבומו החדש "מילה ברוח". באלבום זה, ה-13 במספר, ניתן למצוא טקסטים חודרים ועמוקים, לא קלים לעיכול, שאת כולם כתבו בניון ואשתו מרים - שלאחרונה פורסם כי נקלעו למשבר זוגיות לא פשוט ומקווים לצלוח אותו. הלחנים המופלאים, כולם של בניון עצמו, משלבים נגיעות אלקטרוניות עם סגנונו המוכר, הייחודי והאהוב והם אשר עושים את האלבום למיוחד.

בניון שהכתבה אתו נפתחת במפגש על כר הדשא עם בן הדוד המפורסם יוסי, שחקן מכבי ת"א דהיום, אומר שמוסיקה היא הדבר היחידי שאהב מאז היה ילד. "אחר כך התלהבתי קצת מכדורגל, אבל המוסיקה תמיד הייתה והכדורגל נגמר מתי שנגמר הכוח לרוץ". הבחירה להתחיל את הכתבה דווקא על כר הדשא, אינה מקרית, בניון משתדל מאד לאור התרחשויות העבר, להתרחק מהמגרש הפוליטי ומגרש הכדורגל הוא המקום הבטוח והנוח בעבורו. לכר הדשא הוא הזמין את בן הדוד המפורסם לא פחות ממנו, רק להדגים לשקל לו יותר לשיר מאשר לשחק כדורגל, כי המוסיקה היא באמת המגרש הביתי הנוח יותר.

"מה אני יכול? לדבר ברמזים?"

אחרי כמה ניסיונות כושלים עם הכדור מול השער, פונה בניון לצד החזק ולמגרש הביתי, שם הוא עורך חזרות עם להקה בהרכב חדש ומפתיע, לקראת סיבוב ההופעות הקרוב שאולי יפקוד גם אותנו - נמל הבית שלו. בלהקה שלו ניתן למצוא גם שני נגנים מתזמורת ערבית, דבר שבהחלט לא מובן מאליו כשמדובר בבניון. "זו המטרה שלנו, לחבר ולא להפריד" אומר לואי חורי, נגן דאף מתזמורת "פרקת אל נור". בניון ממשיך את הקו ואומר: "בניגוד למה שחושבים, אני שיא המתינות, אבל כשאני מחליט החלטה, אני עושה, אני מחליט. זה נגמר".

בניון מביא עמו שנים רבות של ניסיון חיים ורקורד מקצועי רחב. בן 42 נשוי כאמור למרים - שכותבת לאחרונה חלק מרכזי בשיריו, אב לשניים - משפחה שגרה בשכונת המגינים בעיר. אלבומו החדש מכיל טקסטים לא ממש קלים לעיכול, שירים שלא בטוח כי יעברו את מחסום הפלייליסט. בניון משלב באלבום החדש את קולו הייחודי עם סגנונות מוסיקליים של מזרח ומערב, מקצבים אלקטרונים עטופים בצללי עוּד.

בניון שרבים משיריו מהאלבומים הקודמים הפכו ללהיטים מוכרים, והוא אף זכה בלא מעט פרסים, לא מוותר על אף אמירה שלו, גם אם לא נוחה לחלק מהאנשים.

"לסבול את העלבונות ואת הכתבות בעיתון במשך כמה שנים, לסבול כל מיני זה, אבל בחיוך ואהבה כי למה?" הוא שואל ומיד משיב: "כי בסך הכל לא רציתי להיות בתוך כלא, רציתי לדבר חופשי"

עם כל הכישרון והלהיטים ואף ההתרחקות מהמגרש הפוליטי, לא ניתן להתעלם מלגעת בסערות העבר הלא רחוק ובטקסטים שגרמו לנשיא ריבלין כנראה בלית ברירה לבטל הופעה שלו בבית הנשיא ואחרים האשימו את בניון בהסתה וגזענות. בניון לא נשאר חייב גם הפעם ושואל: "כמה קשה יכול להיות דיבור מול רצח?" ומסביר את הטקסט בשיר המדובר בו הוא שר על אחמד שתקע גרזן באדם אחר: "אם אני מצביע על כך שמישהו עשה משהו נוראי למישהו, אז כמובן שהתיאור יהיה נוראי כי המעשה הוא נוראי" מדגיש ושואל שאלה רטורית: "מה אני יכול? לדבר ברמזים?".

נדמה כי הקהל שאינו נמנה על המחנה הימני הקיצוני, התקשה להגיע להופעותיו של בניון, בימים בהם העלה כל כמה ימים פוסטים קונטרבסליים ומעוררי סערה. מול בניון מודע לנזק המסוים שחטף בקופות אבל אומר שמבחינתו, תמיד קיבל את חוסר היכולת של הקהל לשאת את אמירותיו כצביעות ועל כן, לא היה אכפת לו אם אותו הקהל לא יבוא להופעותיו. על המחיר שהיה לדבריו למילים שלו הוא אומר שהיה זה "מחיר נעים", מחיר טוב: "לסבול את העלבונות ואת הכתבות בעיתון במשך כמה שנים, לסבול כל מיני זה, אבל בחיוך ואהבה כי למה? כי בסך הכל לא רציתי להיות בתוך כלא, רציתי לדבר חופשי".

לבניון יש לא מעט ביקורת על האנשים שבכוונה מעוותים את התמונה: "לפעמים מישהו שאתה אומר לו בוקר טוב, הוא יעשה הכל הכל הכל בכדי לעקם את התמונה והוא יגיד שאמרת לו בוקר טוב בציניות". מציין שהפה הוא אקדח, ושהוא פוגע יותר מאקדח: "היום צמצמתי את התגובות כי אני לא פוליטיקאי, אולי בזכות הילדים שלי אני יותר נזהר היום".

"אם הייתי אדם לא מתחשב, לא במשפחתי ולא במצב בכלל, החלום הכי חזק שיש לי זה פשוט לרוץ לתוך הר הבית, להתפלל למרות שאסור, לקבל קצת מכות מהשוטרים וללכת למעצר שמח וטוב לב, ואחר כך אלוהים גדול"

הדת - חלק בלתי נפרד מחייו

מהמגרש הביתי וחדר החזרות, עובר בניון ללוקיישן הבא של הכתבה, למנהרות הכותל ולאבן הראשונה של הכותל. כבר שנים שהדת היא חלק בלתי נפרד מחייו של בניון, אבל כמו במוסיקה, כך גם באמונה, למרות שהוא נראה לא אחת באירועים של חב"ד הוא לא אוהב שמתייגים אותו: "אני לא שייך לאף זרם, אני מאד פרילנסר, לא לוחץ ידיים לנשים, לא שר עם נשים, מתפלל 3 פעמים ביום, שומר שבת בהשתדלות רבה".

בניון נשאל אם יש דברים בדת שמבחינתו זה "עד כאן" והוא משיב: "אני לא אגדל זקן בלי לגעת בו עד 120, ואז אני אראה סבא אליעזר והגזר או האויב של גרגמל, זה הקוסם, דרדסבא".

בניון נשאר אותו האדם, דעותיו הן אותן הדעות ונדמה אף כי אין בו חרטה על המילים שאמר. הכי חשוב לו זה להיות כן ואמיתי עם עצמו ולשמור על החופש הפנימי שלו: "אם הייתי אדם לא מתחשב, לא במשפחתי ולא במצב בכלל, החלום הכי חזק שיש לי זה פשוט לרוץ לתוך הר הבית, להתפלל למרות שאסור, לקבל קצת מכות מהשוטרים וללכת למעצר שמח וטוב לב, ואחר כך אלוהים גדול" הוא מסכם.