לפני 20 שנה חוויתי לראשונה את הראשון בספטמבר כאמא. הבכור שלי צעד ברגל ימין היישר למערכת החינוך, אחרי 4 שנים הצטרפה גם הבוגרת שלי. מחר אשלח לבתי הספר 2/4 מילדיי. הצעיר יתחיל כתה ט' והצעירה בת הזקונים את כתה ג'.

מחר מגיע לו שוב הראשון בספטמבר וכמידי שנה הרגשות שלי מעורבים. היה לנו קיץ נפלא, משפחתי, מהנה וקצר מידי. לא טסנו לשום מקום, לא שפכנו מאות שקלים על שום דבר ובכל זאת...נהנינו עד בלי די. נהנינו מלהיות יחד 24/7 ובשונה מהורים רבים שמיד עם תחילת החופש הגדול פרסמו והריצו בווטסאפ (גם אם בחצי הומור) מודעת אבל על ימי שישי חופשיים שנגזלים להם עם בואה של חופשת הקיץ, אני וקומץ חברותיי וחבריי נאלצים לפרסם מודעה שכזו דווקא עכשיו, כשהחופש הגדול הולך לו מאתנו בטרם עת. אין מה לעשות ועוד לא נולד הגאון שידע לעצור את הזמן, לכן מחר הצלצול של הראשון בספטמבר יצלצל בול בזמן.

"מחר אני שולחת שני ילדים למערכת החינוך והדבר שאני הכי הכי רוצה, זה שמדי יום הצעירה תחזור מאושרת והצעיר ישוב מאושר. על הדרך אם אפשר, שיעשירו את עולמם וידיעותיהם, יצמחו ויתפתחו ותמיד בכל רגע ומזג אוויר שיזכרו מאין באו ולאן הם הולכים. הם יפגשו דגים רבים מסוגים שונים ומגוונים, גדולים וקטנים, טורפים וצמחונים, רחבי לב ומצומצמי לב ובסופו של יום הם ורק הם יחליטו איך מתחיל היום שלהם ואיך הוא מסתיים"

הילקוטים כבר מכובסים (כי אצלנו במשפחה החוק אומר, שילקוט חדש קונים רק בכתה א', ד', ז' ואחרון בכתה י'), כך גם הקלמרים. כלי הכתיבה של הצעירה, מסומנים בלק אדום ונחים להם מנוחה אחרונה בתא הנכון שבקלמר, המחברות והספרים התייצבו להם במדף המיועד, עטופים וחדשים מלאי התרגשות. חולצות התלבושת האחידה מוכנות מקופלות במדף הבגדים בערימה מיוחדת ונפרדת רק להן. החולצה הלבנה עם הסמל מונחת בכבוד בראש הערימה כי היא הראשונה להשתתף בחגיגה.

הצעירה קצת מתרגשת כי יש לה מחנכת חדשה, (שצריכה להיכנס לנעליים ע-נ-ק-י-ו-ת שהשאירה המחנכת המופלאה שהייתה אתנו א-ב). לצעיר קצת יותר פשוט כי זו אותה המחנכת ואותם חברים לכתה.ואני? אני מתרגשת, חוששת, מקווה, מאחלת, מתכננת, משתדלת ומחזיקה אצבעות הכי חזק שאפשר.

מחר אני שולחת שני ילדים למערכת החינוך והדבר שאני הכי הכי רוצה, זה שמדי יום הצעירה תחזור מאושרת והצעיר ישוב מאושר. על הדרך אם אפשר, שיעשירו את עולמם וידיעותיהם, יצמחו ויתפתחו ותמיד בכל רגע ומזג אוויר שיזכרו מאין באו ולאן הם הולכים. שיאמינו בעצמם לפחות כמו שאני מאמינה בהם, שיזכרו ש 80 אחוז באחריותם ושבים הזה שנקרא מערכת החינוך, הם יפגשו דגים רבים מסוגים שונים ומגוונים, גדולים וקטנים, טורפים וצמחונים, רחבי לב ומצומצמי לב ובסופו של יום הם ורק הם יחליטו איך מתחיל היום שלהם ואיך הוא מסתיים.

ברכת הדרך שלי לשנה"ל המתחדשת על המשולש הקדוש... הילדים, המורים ואנו ההורים, מתומצת היטב בדבריו של שייקספיר שאמר: "אני תמיד מרגיש מאושר, אתה יודע למה ? כי אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד! ציפיות תמיד כואבות, הבעיות הן לא נצחיות.  תמיד יש פתרונות, ואם אין פתרון, אז כנראה שבכלל לא הייתה בעיה!  החיים קצרים, ולכן תאהב אותם. תחייה בכל העוצמה שלך ותזכור:

לפני שאתה מדבר- תקשיב !

לפני שאתה כותב- תחשוב !

לפני שאתה מעביר ביקורת- תבדוק !

לפני שאתה פוגע- תרגיש !

לפני שאתה כועס- תסלח !

לפני שאתה מבזבז- תרוויח !

לפני שאתה מוותר- תנסה !

לפני שחייך יסתיימו- חייה אותם ! כי אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומך"

אני אעשה את השנה לטובה, אם גם אתם תעש"ו אותה לטובה, היא ללא ספק תהיה כזו.