מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי
אובי רז (57) המוכרת לחלק מתושבי העיר מימים ימימה, מהימים הראשונים של העיר הזו כשניהלה את בית הספר היסודי "עידנים" היא אותה הגברת בשינוי אדרת. אישה מופלאה מלאת אהבה, הקשבה ויכולת ריפוי. היום היא במקום אחר ועוסקת בריפוי. "הרבה שנים היה לי קשה להגיד בקול שאני מרפאה. היום אני כבר יכולה להגיד זאת" היא אומרת. רז מאמנת הוליסטית ומרפאה בתהליכים אנרגטיים.
אובי רז נשואה לאריה, החבר שלה שאיתו היא מגיל 14 ובספירת המלאי של 38 שנות נישואיהם המצויין ממש היום (9.8.17), לזוג 3 ילדים בוגרים: אורי (35), אדווה (31) ואמיר (29).
לפני 6 וחצי שנים הצטרפו גם הם למועדון הסבתאות ויש להם 4 נכדים: איתן (6.5), אלמוג (4.5), יסמין (4) ואוראל בן שנה. השניים מנהלים, מאמנים, מרפאים ומדריכים במרכז שלהם "לגדול באור" שהוא מרכז להורים, ילדים ומה שביניהם.
עולמה של אובי עשיר בניסיון וידע ועטוף בהמון הבנה, קבלה וחוסר שיפוטיות ולפני שפנתה היא לתחום ההוליסטי, הייתה אובי 24 שנים חלק ממערכת החינוך כמחנכת מתוכם 5 שנים כמנהלת.
רז לימדה שנים רבות בבית הספר בישוב בו היא גרה, בנילי, ולא חלמה בכלל על ניהול, אולם כאשר מנהלת בית הספר ביקשה לצאת לשנת שבתון, היחידה שיכלה להחליף אותה הייתה אובי ולאחר תחנונים ושכנועים, אובי התרצתה ולקחה על עצמה ניהול. לאחר שנה עברה לנהל את בית הספר בהר אדר ומשם כשנפתח מכרז הניהול במודיעין, ניגשה וזכתה.
רז ניהלה את בית ספר "עידנים" בשלוש שנות חייו הראשונות. היא החלה כשהוא עוד נקרא ממלכתי ב' ועזבה כשכבר קיבל את שמו "עידנים" בשנה שבה ישראל חגגה יובל שנים. היא מספרת על חוויה יוצאת דופן בשנים הראשונות של העיר כשבתי הספר: "דורות", "עידנים", "נתיב זבולון" ועירוני א' נפתחו יחד והיו מערכת החינוך של העיר שבחיתוליה.
אובי: "זו הייתה חגיגה מטורפת של יצירתיות, של ליצור משהו ממש חדש. בחוויה שלי הייתה לנו יד מאד פתוחה וחופשית ליצור משהו אחר. מי שאפשרו זאת וכיוונו לכך היו מנהל מחלקת חינוך אודי אמיר וראש העיר דאז משה שכטר זכרם לברכה. היה משהו אחר בהיבט הזה של מצב בו רוב התלמידים לא היו תושבי העיר עדיין".
אובי מתארת סיטואציה של ראשית, כזו שנדמה כי עיר בת 20 כבר הספיקה לשכוח: "היו תלמידים שגרו אצל סבים וסבתות בערים אחרות כי כבר מכרו את הבית ולא קיבלו מפתחות לדירה במודיעין, היו אימהות שנשארו ברחבי בית הספר במהלך היום מאחר והן הביאו את הילדים מחוץ לעיר וחיכו לאסוף אותם בסוף יום הלימודים. הדבר המשמעותי בהיבט הזה היה
מערכת החינוך של ראשית העיר הייתה מערכת לא פשוטה בכלל ועובדה היא שארבע מנהלות ראשונות של בתי הספר לא החזיקו מעמד. "לא רציתי ניהול בכלל, ניגשתי למכרז רק כי לחצו עליי מכל מיני כיוונים ועשיתי זאת כדי לסתום פיות ולהוכיח שלא עברתי אותו" היא מתוודה.
כשרז ניגשה למכרז לניהול בית הספר במודיעין, אמר לה המפקח שלה דאז הילל מילגרם: "אל תעשי זאת לעצמך. אל תיקחי ניהול בהקמת יישוב, כי כל הזבל של ההתחלה, כל הקשיים והתסכולים של האנשים כלפי העיר בתחילת דרכה יופנו אל מערכת החינוך". אובי אומרת שבדיעבד הוא אכן צדק, אבל העזיבה שלה את הניהול אחרי 3 שנים לא נבעה מהסיבות האלו.
כשאובי ניגשה למכרז לניהול בית הספר במודיעין, אמר לה המפקח שלה דאז הילל מילגרם: "אל תעשי זאת לעצמך. אל תיקחי ניהול בהקמת יישוב, כי כל הזבל של ההתחלה, כל הקשיים והתסכולים של האנשים כלפי העיר בתחילת דרכה יופנו אל מערכת החינוך". אובי אומרת שבדיעבד הוא אכן צדק, אבל העזיבה שלה את הניהול אחרי 3 שנים לא נבעה מהסיבות האלו
אחרי 3 שנות ניהול ב"עידנים" הבינה רז שהניהול בא על חשבון המשפחה הקרובה ובנוסף לכך, מצאה שעם כל השמיניות שהיא עושה באוויר, ועם זה שרוב עבודת הניירת והישיבות נעשתה בשעות שהתלמידים כבר לא בבית הספר, בחוויה שלה היא לא הייתה שם בשבילם, לא הייתה שם כמו שרצתה להיות שם בשבילם. חוויית הניהול במודיעין הייתה שונה מהניהול בנילי ובהר אדר.
רז יודעת מה יתרונותיה וחסרונותיה של המערכת ומאז פרשה ממערכת החינוך, היא מהווה גשר בין המערכת, ההורים והילדים, כשהיא משתמשת בכלים ובשיטות אלטרנטיביות שלמדה עם השנים ובעיקר בזכות בנה אורי, זה אשר בזכותו ממש בימים אלו יצא הספר הראשון שלה למכירה מוקדמת וכבר נחטף בהמוניו.
כאב שיש בו הזדמנות
אורי הבן הבכור של משפחת רז נולד עם שפע לקויות מה השפיע על מהלך חיי המשפחה בכל רגע ורגע לאורך הדרך. כשהיה אורי בן 5, אובחן, טופל, הומלץ למסגרת של חינוך מיוחד, מסגרת תומכת – מוגנת היות ובעיקר אורי לא ידע כיצד לתפקד באופן עצמאי.
אובי שהכירה את מערכת החינוך כמורה ואריה שיודע להקשיב ללב עשו יחד חושבים והחליטו להשאיר את אורי במערכת הרגילה ביישוב בו הם גרים עד היום, נילי, ובמקביל, לעבוד איתו בשעות אחר הצהריים בשיטות המוכרות והמקובלות של: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, הוראה מתקנת, קלינאית תקשורת, שיקום, טיפול פסיכולוגי ועוד.
הדרך לא הייתה קלה וכולם חוו בה לא מעט מהמורות, תסכולים, אנשי צוות הוראה שלא ידעו להתמודד ומצד שני גם איים פורחים בדמות המנהלת יעלה חודציזון שניהלה באותה תקופה את בית הספר היסודי בנילי והייתה קשובה ומכילה, ואפילו המורה לחינוך מיוחד, איילת בהרל, שהייתה קרן אור שלא לומר זרקור ענק ומכיל, איתה יש קשר טוב עד היום.
"החזקנו מעמד עד אשר נאמר לנו כי אין יותר מה לעשות, הילד לא יתפקד באופן עצמאי לעולם, יהיה עליכם להכניסו להוסטל בעתיד. סירבנו להקשיב ומתוך חוסר אונים הסכמנו לנסות את הרפואה המשלימה" מספרת רז. אריה ואובי רואים בדני ובלה סנדלר, מטפלים הוליסטיים מבני עטרות, את המטפלים המשמעותיים ביותר שהיו חלק מהמסע של אורי ושל כל המשפחה
"הם אלה שבעצם פתחו לנו את הדלת הזו לעולם של הרפואה המשלימה, גם מבחינת אורי וגם מהצד שלנו כעוסקים ברפואה המשלימה היום. דני מטפל במשהו שנקרא ביו אנרגיה ובלה מטפלת בשיטת ש.ח.ר שזה שינוי חשיבה רגשית ורוחנית"
אורי הבן הבכור של משפחת רז נולד עם שפע לקויות, מה שהשפיע על מהלך חיי המשפחה בכל רגע ורגע לאורך הדרך. כשהיה אורי בן 5, אובחן, טופל, הומלץ למסגרת של חינוך מיוחד, מסגרת תומכת – מוגנת היות ובעיקר אורי לא ידע כיצד לתפקד באופן עצמאי
לימים, אורי גדל והתפתח ובשונה מהנבואות השחורות של המערכת הקונבנציונאלית, בזכות הצעדים והבחירות של אובי ואריה כהורים ובעזרת המטפלים והטיפולים, אורי בגר לאדם עצמאי, שרת שרות צבאי מלא, סיים את לימודיו במכללת דוד ילין, היה גנן בגן ילדים אנתרופוסופי במשך 7 שנים והיום עובד בחנות "עוד משו" שבשילת.
"כל זה התאפשר בזכות אותם מטפלים מסורים ברפואה המשלימה על כל שלוחותיה, בננו וכל משפחתנו נחשפה לעולם חדש, עולם בו ניתן ליצור שינוי ולחיות את החיים במלוא הווייתם ולהגשים את ייעודנו" מתארת רז, וזה גם מה שהיווה את הרצון לספר את הסיפור לעולם, להביא את האור הזה לעוד הורים, ילדים ומשפחות. אובי נגשה למחשב לכתוב קורס אינטרנטי לאימהות ומההתחלה הזו נולד ספר. "סיפור חייו של אורי מהווה השראה, כוח ואמונה כי הכול אפשרי".
בתוך כשבועיים כבר היה לאובי הבסיס לספר והיא החלה בתהליך עריכה עם העורכת שרית שמיר שהיא גם העורכת הלשונית וגם העורכת הספרותית של הספר. לאחר כשלושה חודשים הספר היה מוכן. אובי גאה לשתף שעל כל החלק הגרפי יותר של הספר, קרי הכריכה, העימוד, האיורים והגרפיקה אחראית בתם של הזוג רז, אדווה גרויסמן.
רז: "עלינו לחפש את החוזקה בזכוכית מגדלת וממנה לצמוח. לשים את הדגש על מה שעובד, על מה שיש, כי משם אנחנו מקבלים את הכוח להביא את השינוי"
להיות אמא לילד קשב, להיות אמא, להיות
הספר שנקרא: "להיות אמא לילד קשב, להיות אמא, להיות" נכתב מתוך ליבה של אובי רז וניסיון חייה האישי והמקצועי, וממש בימים אלו יצא למכירה מוקדמת וכבר נחטף בהמוניו.
יש בו שלושה חלקים: חלק ראשון ובו סיפור חייה של אובי רז כאמא לילד קשב. בחלק השני ישנם סיפורים מחדר האימון שבו מאמנים אובי ואריה בן זוגה, ילדים מאותגרי קשב וריכוז, תוך שהם מלווים גם את הוריהם של הילדים. אחרי שלקוראים ניתנת ההזדמנות לפגוש את הסיפור ואת הסיפורים של תהליכי טיפול נוספים ודרכם להרגיש ולהבין שיש תקווה והכל אפשרי, מגיע חלקו השלישי והאחרון של הספר. החלק השלישי הוא החלק האימוני והוא שזור בנקודות מבט המאפשרות בעיקר לאימהות שבעיקר אליהן כיוונה רז את הספר, לצאת לדרך נוספת תוך עבודה עם כלים אימוניים שמוצגים בו.
-מה המסר של הספר? מה הוא מביא למי שיקרא אותו?
"דבר ראשון הוא מאפשר לדעת שיש תקווה, גם כאשר תוצאות האבחונים שחורות. אפשר לבחור במה מתמקדים, כיצד מגיבים, למצוא את השריר החזק וממנו לחיות. דבר שני- הזדמנות ללמוד לחיות את החיים במלואם, כאדם, כבת זוג, כאם, כבת, כחברה מתוך בחירה מודעת. הדבר השלישי זו הפניה אל האימהות. מתוך המקום האישי שלי, אני יודעת לומר בעת הזאת, שאילו הייתי יודעת אז, את מה שאני יודעת היום, אולי ההתמודדות היומיומית והכאבים היו קלים יותר...".
לסיום אובי מצטטת את איינשטיין שאמר כי בכל קושי טמונה הזדמנות, ומוסיפה לדבריו ממשנתה שכל רגע הוא הזדמנות חדשה, ועם שתי אמירות אלו, מציעה רז לראות את החוזקה שבי, בך, בנו.
