כתבה וצילמה: ענבל בן ברית כהן

מישל קישקה הוא מבכירי המאיירים והקריקטוריסטים בארץ התארח השבוע בספריה במודיעין  במסגרת מסלול העשרה ספרותי והרצה לפני כ-100 מתושבי נעיר על החיבור בין קומיקס לשואה וקומיקס בכלל.

הוא אדם רגוע, חייכן, מלא הומור וידידותי עם ידי אמן. קישקה נולד ב-1954 בליאז' שבבלגיה, עלה לישראל ב-1974 והפסיק לשם כך את לימודי האדריכלות שלו. בעקבות אהבתו הגדולה לקומיקס החל ללמוד עיצוב גרפי בבצלאל, ועם השנים יצר לא מעט קומיקסים הומוריסטיים, רובם לילדים, אייר ספרי ילדים רבים, פרסם קריקטורות פוליטיות ואיורים בעיתונים. קישקה אף כיהן כיו"ר איגוד הקריקטוריסטים בישראל, ב-2008 הוא זכה בפרס דוש לקריקטורה, משמש כחבר פעיל בארגון הבינלאומי "קריקטוריסטים למען השלום", ויחד עם כל אלו, הוא מלמד כבר לא מעט שנים במוסד האקדמי לאמנות "בצלאל".

לפני כמעט חמש שנים הוציא קישקה את ספר הרומן הגרפי הראשון שלו "הדור השני: דברים שלא סיפרתי לאבא" במהדורה הצרפתית שלו ולפני שנתיים במהדורתו העברית. ברומן גרפי זה חושף הוא את משפחתו, את עצמו ואת מה שביניהם. הנושא העיקרי הוא, כנרמז משם הספר, זה אביו אנרי, שורד שואה, והשפעתן של זוועות השואה שחווה, עליו ועל בני משפחתו ובכללם ילדיו. מהזווית הזו מביא קישקה אנקדוטות מילדותו ומחייו, ובכללן גם התאבדותו של אחיו הקטן, שארלי שלדברי קישקה "הוא ליבו של הספר".

הוא מספר כי "למעשה, כי דווקא בשבעה על אחי הצעיר, אבא החל לספר את סיפור השואה שלו, מאז אבא שלי הפך להיות עד של השואה, שמוזמן לתיכונים בבלגיה, לספר לפני תלמידי שכבת י', הוא היה כבר ביותר מ-500 מפגשים, והוא מחוזר על ידי התקשורת בבלגיה". קישקה מספר שעד השבעה על אחיו הצעיר אביו שתק ולא סיפר כלום ומהשבעה, אביו הפך למאיין אנדרטה מהלכת וניתן היה לדבר איתו כמעט ורק על השואה וחוויותיו משם.

קישקה אומר שהקומיקס הוא בעצם הדרך לומר את האמת במעט מילים ויותר ציורים. "הקומיקס הוא סוג של שכבת מגן לנושא אפל וכואב" הוא מסביר. הומור ושואה בהחלט יכולים להיות ביזאריים, אבל בהתבסס על הרומן הגרפי "מאוס" שנכתב ואוייר על ידי ארט ספיגלמן, וחולל הרבה גלים בעבר כשהיה הרומן הגרפי הראשון ושימש פתח לספרי קומיקס למבוגרים מצא עצמו  גם קישקה מעוניין ומסוגל לספר את סיפור המשפחה בצל השואה

קומיקס ושואה -  הילכו שניהם יחד?

"הספר היה קיים בתוכי כזיכרונות לא מטופלים, אח"כ ירד מהראש לנייר כאנקדוטות ושאלות ולבסוף בגלגול נוסף, הפך לאיורים ומשם, לעיסוק בסיפור הפרטי שנדרש הרבה אומץ להתמודד איתו ולהוציאו החוצה" מספר קישקה לקהל. במשך שעה וקצת שיתף קישקה בסיפור שמאחורי הספר ובסיפור שבספר עצמו "רציתי לעשות את הספר בעברית" הוא כמו מתנצל וממשיך: "אבל לצערי תרבות הקומיקס עוד לא לגמרי מפותחת, למרות שכבר איירתי יותר מ-70 ספרי ילדים. קשה מאד לבוא למו"ל ולמכור פרוייקט שעוד לא קרה, אז על אחת כמה כשזה קומיקס. כל מי שעשה ספר קומיקס בארץ, עשה זאת קודם באנגלית ואז תרגם לעברית. אני עשיתי זאת בשפת האם שלי ואח"כ תרגמתי לעברית".

קישקה אומר שהקומיקס הוא בעצם הדרך לומר את האמת במעט מילים ויותר ציורים. "הקומיקס הוא סוג של שכבת מגן לנושא אפל וכואב" הוא מסביר. הומור ושואה בהחלט יכולים להיות ביזאריים, אבל בהתבסס על הרומן הגרפי "מאוס" שנכתב ואוייר על ידי ארט ספיגלמן, וחולל הרבה גלים בעבר ,כשהיה הרומן הגרפי הראשון ושימש פתח לספרי קומיקס למבוגרים מצא עצמו  גם קישקה מעוניין ומסוגל לספר את סיפור המשפחה בצל השואה . קישקה ראה בספר הזה חיים מקבילים לשלו ואהב את האומץ שהיה ליוצרו. מרגע זה נזרע הזרע לרומן הגרפי הראשון של קישקה.

בסיומה של הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה וחשבון נפש אצל כל מי שהוא דור ראשון, שני או שלישי לשואה, כשברקע צילום ארבעת דורות קישקה: האב השורד, הבן היוצר, הנכד והנין הטרי, מספר קישקה לקהל כי הספר השני יהיה בצבע, מאחר והוא לא רוצה בשום פנים ואופן שאנשים יחשיבו אותו כהמשכו של הראשון: "אם הראשון היה חשבון נפש ממשפחתי שלי עם השואה, אז הספר השני הולך להיות חשבון הנפש שלי עם ישראל" 

לפני כמעט 10 שנים קיבל קישקה מלגת-מחקר מבצלאל, שילמו לו בכדי שיעבוד על דברים אישיים במקום ללמד. "בזכות קרן המחקר הזאת נולדה מחברת מלאה בזיכרונות ואנקדוטות שקשורות להיותי דור שני לשואה" מספר קישקה ומוסיף: "הייתי מאושר שהמחברת הזו קיימת, אך בכל זאת יצא שכמעט שלוש שנים היא שכבה במגירה. הבנתי שיש לי חובה כלפי עצמי להפוך את המחברת הזו לספר קומיקס, ובכל זאת דחיתי את העניין בלי סוף, עד שלאשתי נמאס והיא למעשה זו שנתנה לי סוג של אולטימטום, היא אמרה שאו שאכתוב או שאפסיק לספר לכולם שאני כותב. לאולטימטום זה הוסיפה ואמרה שלדעתה אני בכלל לא מסוגל לכתוב את הספר. זו בדיוק הגושפנקא שהייתי צריך, עכשיו הייתי חייב להוכיח לה ולי שאני כן אצליח". בהזדמנות הראשונה  שהייתה לו, הוא הסתגר בדירת חבר בבלגיה ושם, אחרי 10 ימים ללא שינה בכלל, נולדו עשרת העמודים המצוירים הראשונים של הספר, ועוד כ-50 עמודי טקסט. שאר הספר צויר במהלך שנה וקצת תוך כדי דו שיח תמידי עם העורכת שלו בהוצאת "דרגו" הצרפתית.

צילום ארבעה דורות

הספר הוא שילוב הנדיר בין ספר קומיקס, ששורה עליו אווירה של בדיחוּת הדעת, ובין סיפורו האוטוביוגרפי של קישקה, סיפור קשה וחשוב המייצג בצורה טובה את בני הדור השני לשואה, שחיו מאז שנולדו ובמשך שנים רבות עם שתיקות, הסתרות, רגשות אשמה ולא מעט תסביכים שנלוו להם, משום היותם דור שני לשורדי שואה, "את הדור שלנו, הדור השני לא מספיק שמעו. אנחנו יותר מידי ביטלנו את עצמנו לטובת ההורים כי הם סבלו כל כך, ולא היה להם מקום בבית לנשום, אך יחד עם זאת" עוצר קישקה ומבהיר "היה לי גם חשוב להגיד לאבא שהוא לא היחיד שסבל מהשואה, עובדה, גם אחי שארלי סבל והתאבד".

הרומן הגרפי הראשון של קישקה "הדור השני- מה שלא סיפרתי לאבא", שבו הומור וטרגדיה משמשים בערבוביה, נותן לקורא תחושה חזקה של יצירה שלא ברור בה עד הסוף איפה אירופה מתחילה ואיפה ישראל נגמרת, תחושה המייצגת יפה את מהותו של מישל עצמו. הספר השאיר לו טעם של עוד והוא כבר מתכנן ועובד על הרומן הגרפי השני שלו, שיהיה מבחינתו ספר של חשבון הנפש שלו עם המדינה.

בסיומה של הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה וחשבון נפש אצל כל מי שהוא דור ראשון, שני או שלישי לשואה, כשברקע צילום ארבעת דורות קישקה: האב השורד, הבן היוצר, הנכד והנין הטרי, מספר קישקה לקהל כי הספר השני יהיה בצבע, מאחר והוא לא רוצה בשום פנים ואופן שאנשים יחשיבו אותו כהמשכו של הראשון: "אם הראשון היה חשבון נפש ממשפחתי שלי עם השואה, אז הספר השני הולך להיות חשבון הנפש שלי עם ישראל" הוא אומר. "אני באתי לכאן כציוני, סוציאליסטי במדינה קטנה וסוציאליסטית ואני נמצא כיום במיעוט במדינה אחרת ויש לי הרבה  מה לומר על זה ואת זה אומר בספר. מה זה ציוני?! מה זה סוציאליסט?! מה זה היה ומה קורה מאז ואיפה אני".