כתבה וצילמה: ענבל בן ברית כהן

במסגרת שיתוף הפעולה שבין הספרייה המרכזית כותר מודיעין והיכל התרבות העירוני, יצאה ביום שני לדרך סדרת הרצאות מרתקת בתחומי הספרות בה לוקחים חלק מיטב היוצרים הישראלים וביניהם: מאיר שלו, רם אורן, מישל קישקה, גלית אטבריאן דיסטל וצרויה שלו. כל ההרצאות שבסדרה מתקיימות בימי שני בשעה 20:00 בספרייה העירונית המרכזית שבעמק דותן.

ראשון בסדרה הגיע אמש הסופר מאיר שלו.

שלו בן ה-68, הוא אחד הסופרים המוכרים, האהובים והנקראים ביותר בספרות הישראלית, ולמעשה אחד מאושיות התרבות והרוח המוערכות בארץ. ספריו נמנים עם מיטב הקלאסיקות של הספרות הישראלית, הוא פובליציסט, מבקר תקשורת, מנחה טלוויזיה, תסריטאי וגם מרצה.

בהרצאתו שנפתחה בסיפור האישי של מי שחלם להיות חוקר חרקים ומצא עצמו סופר, סיפק שלו הצצה ייחודית לעולמו הפרטי והאישי, לחוויות שצבר במהלך השנים תוך כדי כתיבה, להשקפותיו השונות, ולרקע ספרותי וישראלי רחב. הוא שיתף את הקהל בתהליך שעובר סופר בזמן הכתיבה, מרגע ההחלטה לקחת העט ולעד לרגע הסיום.

"רוב הסופרים שאני מכיר, או אישית או שקראתי עליהם או אותם, אומרים שכבר בגיל 5 או 6 רצו להיות סופרים וכבר ידעו שהם יהיו סופרים, ושכבר כתבו איזה סיפור בינקותם" אומר שלו ומוסיף: "בצעירותם אף כבר פרסמו ספרים קצרים, הטובים שבהם פרסמו רומנים כבר בשנות ה-20 שלהם, ואני מוכרח להגיד שאצלי זה לא היה כך. אני אהבתי מאד לקרוא והתחלתי לקרוא בגיל צעיר מאד, בערך בגיל 4, אבל לא חשבתי שאהיה סופר. מה שיותר עניין אותי מספרים וקריאה זה חרקים. מאד אהבתי שרצים וחרקים למיניהם".

"הסדנא הכי טובה שאני מכיר היא קריאת הרבה ספרים טובים. בינינו... כשאתם קוראים ספר, אתם יודעים אם הוא טוב או לא טוב ואני ממליץ תוך כדי  קריאה, אחרי כמה עשרות עמודים, אם אתם רואים שהספר לא בשבילכם, לא בושה  לסגור אותו, להניח בצד ולעבור לספר אחר. הסופר לא יידע ושנית זה רק אומר שהיה פה בליינד דייט גרוע. זה לא אומר שהספר לא מצליח או שאתם לא בסדר"

שלו מספר שאת תחילת דרקו החל צמוד לשכנו אמוץ כהן, שכתב ספרים על חרקים. אותו השכן היה מורה של אביו של שלו בגימנסיה וראה ששלו הצעיר מתעניין מאד בחרקים ועל כן היה מזמין אותו לצאת עימו לשדה, שם היו מהלכים והופכים אבנים ומגלים וחוקרים מיני חרקים ובעלי חיים קטנים. "הוא זה שנתן לי את האהבה הזו" אומר שלו. "אבא שלי סבל זאת בשקט ואמא שלי עודדה את זה. אלו היו התוכניות שלי: להיות זואולוג ואיכשהו זה לא יצא, עד היום אינני יודע למה".

זואולוג הוא כבר לא יהיה

שלו מספר כי עד לפני כמה שנים עוד היה מוסיף בהרצאותיו בחלק הזה: "ואני עוד אהיה זואולוג יום אחד", אבל כמובן שזה כנראה כבר לא יקרה.

על שני פרסים מהחשובים והייחודיים שקיבל הוא מעיד: "אחד הוא פרס המחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ואגודת הצפרים הישראלית על תיאור מדויק ומפורט של עופות נודדים באגמון החולה. קיבלתי ציפור יפה של עגורים וחתום עליו פרופסור יוסי לשם, שהוא המפקד של כל הציפורים בכל ארץ. הפרס היותר  מיוחד הוא על 'רומן רוסי' הספר הראשון שלי, פרס שקיבלתי מאגודת האנטומולוגים (חוקרי החרקים) הישראלית. הם ממש רציניים, לא סתם צפרים. הם פרופסורים לחרקים".

על העורך הקבוע שלו: "הוא איש בן 86 חד כתער ויש לו אורחות דיבור שאני מאד אוהב. אני אומר לו רבות שאני מאד מתפעל מחדותו ומהמראה שלו. פעם אמרתי לו שהוא נראה כאדם המשומר בחומר טוב והוא עונה לי 'אני משומר בלענה' מין רעל. יש בו משהו ארסי כזה. הוא איש חכם ומשכיל ואנחנו מעולם לא נכנסנו למלחמות אגו. ברור שהעריכה נועדה לעשות את הספר לטוב ביותר"

שלו מספר שבאותו המעמד הוא קיבל מגילת קלף קטנה ועליה היה כתוב, והוא מצטט: "למאיר שלו וכולי וכולי, על תיאור עולמם הצנוע של החרקים באופן מדויק ואוהב, וזה בשבילי כמו הסכמות של רבנים על ספר תורני. אילו הייתי כותב ספר תורני ושלושה רבנים היו חותמים עליו הסכמות, הייתי מרגיש גאה גם".

הוא מציין כי הוא כל כך גאה בפרס כי איש לפניו לא קיבל כמותו - פרס נקי מכל מיני אינטריגות, תחרויות ופוליטיקות בין סופרים.

בלי סדנה לכתיבה יוצרת

במהלך ההרצאה סיפר שלו גם על כניסתו שלו לעולם הכתיבה הספרותית: "אני לא למדתי באף סדנת כתיבה יוצרת וגם לא הדרכתי בכזו,  אני לא מביע  דעה ויודע שיש אנשים שזה מאד עוזר להם, אבל אני לא השתתפתי בכזו, אני פשוט הרבתי בקריאה. הסדנא הכי טובה שאני מכיר היא קריאת הרבה ספרים טובים" כשהוא שם דגש על "טובים" ומסביר: "בינינו... כשאתם קוראים ספר, אתם יודעים אם הוא טוב או לא טוב ואני ממליץ תוך כדי  קריאה, אחרי כמה עשרות עמודים, אם אתם רואים שהספר לא בשבילכם, לא בושה  לסגור אותו, להניח בצד ולעבור לספר אחר. הסופר לא יידע ושנית זה רק אומר שהיה פה בליינד דייט גרוע. זה לא אומר שהספר לא מצליח או שאתם לא בסדר".

שלו המשיך ושיתף את הקהל בשלבים שהוא עובר בכתיבת ספר, עבודת התחקיר הרצינית והמשמעותית הנדרשת ממנו, הכתיבה עצמה ולא פחות חשוב הוא גם החלק של העריכה, עליו אמון כבר שנים רבות ובעצם מהספר הראשון, העורך שלו בן ה-86 אברהם ילין, לו הקדיש את הרומן האחרון. "הוא איש בן 86 חד כתער ויש לו אורחות דיבור שאני מאד אוהב. אני אומר לו רבות שאני מאד מתפעל מחדותו ומהמראה שלו. ופעם אמרתי לו שהוא נראה כאדם המשומר בחומר טוב והוא עונה לי 'אני משומר בלענה' מין רעל. יש בו משהו ארסי כזה. הוא איש חכם ומשכיל ואנחנו מעולם לא נכנסנו למלחמות אגו. ברור שהעריכה נועדה לעשות את הספר לטוב ביותר".

את כל ההרצאה תיבל שלו באנקדוטות ובסיפורים שמאחורי הקלעים לטקסטים המוגמרים, תוך שהוא משלב לא מעט תוספות ציניות והומור.  על אף שאחד החלקים המעניינים בהרצאה, היה אמור לעסוק בשיתוף שבהבדל בין כתיבת ספרי ילדים לעומת ספרי המבוגרים, בסופו של דבר שלו לא הספיק להגיע לזה והשאיר פתח להמשך.

בסיום הערב הוזמנו האנשים שבקהל לשאול שאלות שעוד נותרו בראשם ובליבם ואכן היו לא מעט כאלו. שלו ענה למספר שואלים ולאחר פרק זמן סביר, ביקש לסיים את ההרצאה על מנת שיוכל עוד להגיע בבטחה לביתו אשר בעמק.