מאת: חלי ויינשטיין * צילומים: יח"צ וארמונד אזולאי
הקומדיה הרומנטית החדשה "ואז היא הגיעה", של העיתונאי והתסריטאי שי להב, תושב מודעין יוצאת היום (חמישי) לאקרנים.
הסרט, בכיכובם של מיכאל אלוני וחן אמסלם ועם הופעות אורח של יואב קוטנר, עינת שרוף וגידי גוב שחזר למסך לאחר שנים של היעדרות מהקולנוע, מתאר את סיפורו האישי של היוצר והדרך בה הכיר את אשתו.
דן פרייליך (אלוני) בתפקיד הראשי, הוא כמעט חנון אשכנזי מחיפה, עם חברה לא מעט שנים (אפרת דור) ועתיד ברור וידוע מראש. רוצה הגורל והוא פוגש בחורה כורדיה מהקטמונים שמשנה לו את מסלול החיים ומעמידה אותו בפני דילמה רצינית – האם לבחור באורח החיים המוכר והצפוי שהוכתב לו או ללכת אחרי הלב והחלומות האמיתיים שלו? נשמע אולי כמו בורקס משובח מהמטבח של ג'ורג' עובדיה, בועז דוידזון ענקי הבורקסים של שנות ה-70 אבל זה התסריט מבוסס לגמרי על סיפורו האישי של התסריטאי.
"זו פעם ראשונה שאני חושף את הסיפור האמיתי שלי", סיפר להב בראיון שנערך איתו ב"מודיעינט" לפני כחודש. "בהתחלה הסיפור היה שונה ולא אישי כל כך אבל אבי נשר, איתו עבדתי על הסרט, אמר לי משפט שאקח אותו איתי לכל החיים 'אתה זורק הכל ומתחיל לכתוב על עצמך. יש הרבה כותבים מוכשרים אבל היתרון היחסי היחיד שלך הוא לדעת לספר את הסיפור האישי שלך ואתה תדע לספר אותו הכי טוב מכולם, אל תברח ממנו', ואכן הלכתי על זה.
לפי התגובות מהטרום בכורה, להב עשה את הבחירה הנכונה והביא סיפור שנוגע ויכול לקרות לכל אחד, בכל זמן נתון אך השאלה הגדולה היא, איך יודעים שהדרך שנבחרה היא אכן הנכונה ביותר ומה ההשלכה של בחירה זו על החיים בעתיד.
שי: "רגע לפני גיל 30, כשהעתיד נראה צלול וברור כמו נוף אחרי גשם. ידעתי במה אעבוד עד סוף חיי. מי תהיה אשתי. איפה נגור, ופחות או יותר איך יקראו לילדים שלנו. לשניהם. אבל אז הופיעה מישהי אחרת. בדגש על אחרת. היא הייתה ירושלמית, אני חיפאי. היא כורדיה, אני פולני. היא אמוציונלית, אני שכלתני. היא מוחצנת, אני מופנם...הדילמה העומדת בפני הדמות הראשית בסרט, כמו בחיים, היא הרבה יותר מסוגיה רומנטית".
לדברי הבמאי, רועי פלורנטין: התסריט מיד שבה את ליבו והסיפור על הבחור שמסלול חייו משתנה בזכות התאהבות מקרית וחסרת סיכוי מאוד ריגש אותו. "כששמעתי שהסיפור מבוסס על מקרה שקרה באמת לשי להב התסריטאי, התחברתי סופית לסיפור (ולשי). גם העובדה שהסיפור לא קורה בתל אביב המוכרת לי אלא בחיפה ובירושלים – שהן ערים מאוד רומנטיות (לטעמי) עושה לי טוב בלב. וזו המטרה שלי בעשיית הסרט הזה - לגרום לצופים להתרגש, להתאהב וליהנות משעה וחצי של אסקפיזם טהור".
