פסטיבל הקולנוע ה-34 בירושלים , אחד האירועים הקולנועיים החשובים והעשירים בישראל, יתקיים השנה בתאריכים 13-23 ביולי 2017.כ- 200 סרטים מישראל ורחבי העולם יוקרנו  בפסטיבל והם משקפים את מיטב היבול השנתי הישראלי והבינלאומי. חלקם הגדול של הסרטים יוקרן בתוך שמונה מסגרות תחרותיות נושאות פרסים בסך של חצי מיליון שקלים. בנוסף יתקיימו מפגשים עם יוצרים מובילים מן הארץ והעולם וסדנאות מקצועיות בתחום הקולנוע.

"יוצא מן הכלל" (Redoubtable), סרטו החדש של הבמאי מישל הזנוויציוס, זוכה פרס האוסקר על סרטו "הארטיסט" ובכיכובו של לואי גארל, יפתח מחרתיים את הפסטיבל בהקרנת בכורה בישראל בבריכת הסולטן בנוכחות הבמאי.הסרט, שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל קאן האחרון, שם התקבל בהתלהבות רבה, הוא מחווה ססגונית ומרתקת, קומדיה פרועה, מרגשת ואינטליגנטית, לגדול במאי הגל הצרפתי החדש - ז'אן לוק גודאר.

אירועי החוצות (לכל המשפחה)

השנה לראשונה באופן אינטנסיבי ובולט יוצא הפסטיבל לחוצות העיר ומציע חגיגה קולנועית לכל המשפחה בעשרות אתרים - בעיר העתיקה ובדרך יפו מכיכר ספרא ועד שוק מחנה יהודה.

המבקרים ייהנו ממסע בין עולמות קולנועיים שונים ומפעילויות אינטראקטיביות, כאשר כל אחת מתחנות הפעילות בציר תעוצב לפי ז'אנר קולנועי וברוח תקופות שונות בתולדות הקולנוע: סינמה פרדיסו יוקרן בכיכר המוריסטאן במקרנת פילם מסורתית, כיכר ספרא תהפוך לתחנת רכבת מעולם המערבונים, כיכר ציון תציע חוויה מעולם המדע הבדיוני,  כיכר הירח תהפוך למתחם קסום של התנסויות באנימציה, על גבי בנין כלל ועל בנין המשביר יוקרנו מיצגי  וידיאו-מאפינג אדירי מימדים, קולנוע ניסיוני יוצג בבית אליאנס ובגג מוסללה.

בנוסף יקיים הפסטיבל לראשונה - בית קולנוע נודד המאובזר בציוד הקרנה איכותי שיסייר בשכונות העיר ויציע לקהל הרחב ללא תשלום ממיטב סרטי הפסטיבל.

הסרטים בתחרות ון ליר לקולנוע ישראלי תיעודי 

A13901 בימוי, הפקה ותסריט: טל חיים יופה.

זוג ניצולי שואה והאישה הפיליפינית המטפלת בהם חיים יחד בדירת שני חדרים צפופה. הסרט מציג יום אחד בחייהם: הקימה הלאה בבוקר, הרחצה, נעילת הנעליים – נדמה שהשגרה מתרחשת בממד אחר של זמן, איטי יותר ומכונס, מתרכז בפעולות הקטנות. במקביל, מתבהרים סיפורי חייהם: זאב נולד בשטעטל בפולין כנכדו של סנדלר עני, גדל בחיק תרבות יהודית שנכחדה, גורש לגרמניה וברח לרוסיה, בעוד משפחתו הושמדה; הלה נולדה בוורשה למשפחה בורגנית וזכתה לילדות מאושרת שנקטעה על ידי המלחמה.

לוידה טורחת סביבם ודואגת לכל פרט. היא נולדה בכפר עני, התחתנה, וכשבנה היה בן חמש נאלצה לטוס לישראל כדי להרוויח כסף עבור משפחתה. שלושת סיפורי החיים מהדהדים ומשתרגים זה בזה, עד ליצירת תא משפחתי חדש.

אחרייך - وَرائكِ במאית: רנא אבו פריחה, מפיקה: אבתיסאם מראענה-מנוחין.

הוריה של היוצרת עזבו באישון לילה את הבית שאביה בנה בתל-שבע הבדואית ועברו, ספק "נמלטו", לעומר הבורגנית, יישוב יהודי הממוקם במרחק חמישה קילומטרים משם. בסמיכות למעבר, האם רודאינה חלתה בסרטן השד, ובמשך עשר שנות מאבקה במחלה הביעה משאלה יחידה – להיקבר בעומר. הייתה זו הפעם הראשונה שהיישוב נאלץ להתמודד עם סוגיה  שכזו: היכן לקבור את תושביו שאינם יהודים.

הסרט מתעד משפחה שלמה, הנקרעת בין הגשמת משאלת האם לבין דילמות חברתיות והלכה דתית. תוך כדי תהליך הפרידה מהאם, עמוד התווך של הבית, הסרט חודר לתוך האינטימיות המשפחתית, הסודות והדילמות, ומעלה שאלות נוקבות על זהות נשית ולאומית ועל שייכות לבית.

המוזיאון במאי: רן טל.

סרט תיעודי המתבונן, החוקר והמהרהר באחד ממוסדות התרבות החשובים בארצנו, הלא הוא מוזיאון ישראל. הסרט עוקב אחר המבקרים, מתבונן במתבוננים, מאזין ברוב קשב למספרים ויורד למחסנים, למעבדות ולחדרי הדיונים. גלריית הדמויות המאפשרת את קיומו של המקום נחשפת גם היא: מנהל המוזיאון האמריקאי, השומר שהוא גם חזן, האוצר הירושלמי, משגיח הכשרות החרדי, המדריך הפלסטיני והמבקרת שאיבדה את כושר הראייה. במשך כשנה וחצי אסף הבמאי רן טל חומרים משגרת יומו של המוזיאון, גוף המבקש לשקף ולעצב את הזיכרון ואת התרבות הישראליים.

ידיד נפש במאיות: ענת יוטה צוריה, שירה קלרה וינטר.

סרט תיעודי עוצמתי העוסק בדרך ההתמודדות הבעייתית של העולם החרדי עם תופעת ההטרדות המיניות. עשור לאחר שנודה מהקהילה החסידית שבה גדל, מאיר פותח שוב את היומן שכתב בגיל 15, ושבו מתוארת ההתעללות שעבר בידי חבורה של פדופילים חרדים.  יחד עם שחקנים צעירים שגדלו אף הם בחסידות, הוא מבקש לשחזר קטעים מתוך רשמיו – ולבטא את הסיפור שהקהילה ניסתה להשתיק.

ממערב לירדן במאי: עמוס גיתאי 

לראשונה מאז "יומן שדה", סרטו מ-1982, שב עמוס גיתאי אל הגדה המערבית. בסרטו החדש הוא עוקב אחר ישראלים ופלסטינים המסרבים להשלים עם המצב הקיים, והמנסים בכל מאודם לגבור על השלכות הכיבוש. הסרט בוחן את הקשרים האישיים הנרקמים בין פעילי זכויות אדם, עיתונאים, אלמנות, אמהות שכולות, קציני צבא ומתנחלים.

מדי יום מתמודדים כל אלה עם היעדרה של מדיניות סדורה ופועלים מתוקף מודעותם האזרחית. גיתאי משלב בסרטו ראיון נדיר שקיים עם יצחק רבין, וכן שיחות עם שורה של אנשי תקשורת, פוליטיקאים ונציגי ארגונים הפועלים בשטחים, בהם יולי נובק, בן-דרור ימיני, אלוף בן, ציפי חוטובלי, גדעון לוי, אלכס ליבק ואחרים. התוצאה היא יצירת תעודה סוחפת המישירה מבט אל מציאות מורכבת במיוחד.

נולד בדיר יאסין במאית: נטע שושני.

אין כניסה לדיר יאסין. הכפר הערבי, הראשון שנכבש על-ידי לוחמי המחתרות ב-1948, גודר כבר בשנת 1951, כשהוקם עליו בית החולים הממשלתי לחולי נפש כפר שאול. אסורה הגישה גם לתצלומי הארכיון המתעדים את קרב הכיבוש. הסרט מגולל את ההיסטוריה של הכפר דרך סיפורו של דרור, המגיע לדרוש את תיקה הרפואי של אמו, שהייתה מאושפזת שם משנות החמישים ועד מותה.

הוא הופרד ממנה בלידתו, וכעת הוא מנסה להתחקות אחר רזי עברו. במקביל, היוצרות מבקשות  לגלות את סודות אבותיהן המייסדים. הסרט מציג לראשונה את לוחמי האצ"ל והלח"י שהגיעו לכפר, את יריביהם המרגלים מההגנה ואת נערי הגדנ"ע שקברו את הגופות. דרך זיכרונותיהם מצטייר הנרטיב הישראלי המלא של כיבוש דיר יאסין, על שלל גרסאותיו.

רחל אגמון במאי: יאיר אגמון. 

רחל אגמון  נכנסת לרכבו של חיים צפרירי, שעצר לה בטרמפיאדה. היא דתייה רווקה מירושלים. הוא חקלאי חילוני, נשוי ואב לשישה. ובכל זאת, למרות הפערים, הם מנהלים רומן ממושך ואף מביאים ילד לעולם.שלושים שנה לאחר מכן יוצא אותו הילד - במאי הסרט, יאיר אגמון   -  לשני מסעות עם הוריו, כדי להבין את הסיפור המופרע שהעניק לו את חייו.

אבא שלו לוקח אותו להפלגת שעשועים בעיצומו של מבצע צוק איתן, ואמא שלו לוקחת אותו לאוקראינה, לטיול "בעקבות הסופרים העבריים הגדולים". דרך שני המסעות מצליח יאיר לחלץ מהוריו שני סיפורים סותרים, שאין ביניהם כל קשר. שני סיפורים שהם גם סיפור אחד, מצחיק, מטורף ומלא שקרים - על עליבותם ותפארתם של החיים הללו, ועל האהבה הגדולה שפועמת בהם כל הזמן.

 הקרנות מיוחדות 

מצור במאי: ג'ילברטו טופאנו. תסריט: דן בן אמוץ, מפיק: יעקב אגמון, משחק גילה אלמגור, יהורם גאון, דן בן אמוץ.

הקרנה מיוחדת תתקיים בבכורה ישראלית לעותק משוחזר של "מצור" (1969), סרטו של ג'ילברטו טופאנו מ-1969 , שנבחר  להשתתף במסגרת הקלאסיקות היוקרתית של פסטיבל קאן האחרון. הסרט יוקרן חגיגית בעותק דיגיטלי חדש ומשוחזר שהופק ביוזמת סינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי.

הסרט, בכיכובם של גילה אלמגור, יהורם גאון ודן בן-אמוץ, מתרחש בימים שלאחר מלחמת ששת הימים. תמר, אלמנת מלחמה צעירה, גרה עם בנה בשיכון הצנחנים ובין המשפחות המקיפות אותה מודגשת בדידותה. חבריו של בעלה המנוח מצפים ממנה לדבוק בתפקיד האלמנה הנצחית, ואולם תמר מנסה לפרוץ את המצור סביבה. כל גיחותיה החוצה מסתיימות בכישלון, פרט לפגישה מקרית עם גבר המתפתחת לכדי רומן הנוטע בה מחדש את תחושת החיים.

גבר מהסרטים במאית: נואית גבעץ.

פאזל קולנועי המורכב ממאות פיצ'רים ישראליים משנות השישים ועד היום. שברי שוטים, חלקי סצנות וקטעים מסרטים שונים חוברו יחד זה לצד זה, תוך מחיקת פערי השנים והסגנון, ושולבו מחדש לכדי סיפור אחד: סיפורו של הגבר הישראלי כפי שהוא נראה על המסך בחיפושו אחר אהבה, בין מלחמה למלחמה, מיום הגיוס ועד החתונה. "גבר מהסרטים" הוא שיר אהבה לקולנוע, ליוצרי הסרטים הישראלים לדורותיהם ולגיבורי וגיבורות האקרנים.

במסורת הנפלאה של סרטי הקומפילציה (לקט), הוא שוזר יחד רגעי קולנוע קלאסיים לצד עלומים, ומייצר הקשרים חדשים המדגישים היבטים רעננים של חומרי הגלם הנוסכים בהם משמעויות נוספות. מבט קליל ובה בעת רציני, משועשע אך נוגע ללב, על הגבר הישראלי.

שיהיה לנו לבן בחיים בימוי והפקה: תומר אסייג. 

יצירה דוקומנטרית המתעדת את ניסיונה של תומר, יוצרת הסרט בת ה-24, לגמול את בת דודתה תמי מסמי רחוב קשים. מצבה של תמי מורכב: היא גרה בשכונת מצוקה באשדוד עם אמה, אישה בעלת בריאות לקויה, ומנהלת מערכת יחסים רומנטית עם הנרקומן הצעיר שחשף אותה לסמי הרחוב מלכתחילה.

נראה שהיעדרה של דמות אב חזקה ומתפקדת בחייה גם היא אינה תורמת ליציבותה, ומעודדת אותה לחפש תחליף בכל מחיר. בינתיים, התמכרותה וזוגיותה ההרסנית מכבידים עליה ומעמיסים עליה קשיים נפשיים וכלכליים כאחד. כאשר תומר מתערבת בחייהן ומנסה להוביל את תמי דרך התהליך הביורוקרטי של אשפוז במוסד גמילה, נוצרת אווירה של אופטימיות ושל שינוי, אשר מעליה מרחף ספק.  

הנשר הגדול במאי: אורי רוזנווקס.

קברו של הרמב"ם בטבריה משקף היטב את הפער בין האיש שהיה לבין אופי הנצחתו. "הנשר הגדול", המטאור שהפציע בשמי היהדות במאה השתים-עשרה, היה ודאי נדהם אל מול אחוזת הקבר שנבנתה לו, ואל מול המאמינים הרבים הבאים להשתטח כדי לדקלם בקשות. אך כמו לכל מיתוס, גם כשמדובר ברמב"ם, לכל אחד ישנה הגרסה שלו–  מימין ומשמאל, בקרב אינטלקטואלים ורבנים, אצל חרדים, דתיים-לאומיים וחילונים.

סרטו התיעודי של אורי רוזנווקס עוסק בפניו המרובים של הזיכרון, וממשיך את מסורת הפליאה מן האיש שנותר דמות בלתי מפוענחת: ממה הושפע? באיזו שפה דיבר וחשב? מה היו המאורעות שעיצבו את חייו? ויותר מכל, מה נותר מתפיסותיו בישראל ובעולם היהודי של ימינו?

לשחות נגד הזרם בימוי, הפקה ותסריט: אסיל אבו-חג'ול.

איאד שלבי, יליד שפרעם, הגיח לעולם כשהוא חירש-אילם. בגיל 12 נפל מגג ביתו, נחבל בפלג גופו התחתון ונעשה נכה לצמיתות. אף על פי כן, זוהי רק תחילתו של סיפורו: פגישה עם יעקב, מאמן נבחרת הנכים של ישראל בשחייה, שינתה את חייו, וכיום בגיל 29 הוא שחיין אולימפי מצליח ומבטיח.

יוסף, אביו של איאד, נשאר צמוד אליו לכל אורך היממה, ומקדיש את כל חייו להישגיו. הסרט מלווה את האב והבן במסעם לאליפות העולם בסקוטלנד ומתבונן בדרך שבה הם מתמודדים עם חייהם רצופי האתגרים והקושי.

מאמושקה בימוי -מאי עבאדי גרבלר.  

מלודי, צעירה בת 25, חיה עם אמה ויקטוריה בדירה קטנה בעיר אשדוד.  בין השתיים מתקיימים יחסים מעוותים, הרחוקים מרחק רב מלהיות יחסי משפחה אידאליים: תשומת הלב והאהבה שמעתירה ויקטוריה לבתה מותנות בשכר שלה, וכשמלודי אינה מצליחה לשוב הביתה עם סכומים גדולים מספיק של כסף, היא נזרקת לרחוב. גם בתקופות הארוכות שבהן היא חיה כשורדת במרחב האורבני, מלודי נלחמת לחזור לביתה, בתקווה שתצליח לשנות את דרך החשיבה של האם ולזכות באהבתה ללא תנאי.

יומן שדה  במאי: עמוס גיתאי.

סרטו של עמוס גיתאי מ-1983, החלק השלישי בטרילוגיה שכללה את "בית" (1980) ו"ואדי" (1981), מתעד את פעילות צה"ל בשטחים לפני ובזמן מלחמת לבנון, וכולל ראיונות עם חיילים, עם מתנחלים ועם תושבים פלסטינים. בידי גיתאי וצוותו, המצלמה אינה מבקשת לתפקד כעין אובייקטיבית, אלא להפך: היא משמשת ככלי לביטוי עמדה חתרנית ביחס לכיבוש, וממשיכה לתעד גם כשההוראות הרשמיות מצוות אחרת.

בהתאם, התוצאה הסופית היא מרד בשיח הנורמטיבי על הסכסוך כפי שהוא מתנהל בתקשורת הישראלית. גיתאי עצמו הגדיר את יצירתו כתיעוד של "האמצעים בהם מתרצים לעצמם אנשים מדוע הם כובשים. זהו גם סיפור על אי-יכולתו של הכובש להתבונן במעשיו, תוך בריחה לערכים אבסטרקטיים (אלוהים, לאומנות, ביטחון) והפיכתם לאמצעי להצדקת מעשיו".