כתב וצילם: איציק גרפל

שלמה ארצי של שנות האלפיים לא כוסית הצ'ייסר שלי, כי אני מעדיף יותר רוק ואלטרנטיב, אני גם חושב שמזמן הוא לא יצר תקליט יוצא דופן שמהווה את שיחת היום כמו "חום יולי אוגוסט" למשל. יש מצב שגם מיציתי את הדברים שמעסיקים אותו וממלאים את עולמו, והמלודיות שלו היום פחות מדברות אליי. זה כמובן עניין של טעם אישי ושמחתי אתמול להיות מיעוט שבמיעוט, בתחילת ההופעה שהגעתי אליה טיפה סקפטי. 

לאוזניים הערלות שלי הוא יותר "גלגלצ" מאשר "88" - בעידן לפני עריצי התרבות אלדד קובלנץ את אחיעד רוזנבוים שעלו על התחנה האהובה שלי בשופל.

ובכל זאת אתמול בערב במודיעין לפני קהל שפוט וחם של 6000 איש בקירוב, הוא נתן יחד עם צוות מוסיקאים נפלא (בהם בן ארצי בנו יקירו, אבי סינגולדה, מאיר ישראל, אייל מזיג, קרני פוסטל ועוד) מופע נפלא, קולח, ארומטי, שובר שרב. חום יולי אוגוסט הובס בגדול ולא רק בגלל מזג האוויר המצוין שנפל עלינו לפחות לערב אחד.

שלוימה הודה שמעולם לא היה בעיר לפני ההופעה הזו, אלא רק כשהיה צריך להגיע לירושלים, אבל הקשר שלו עם הקהל היה מיטבי וזורם מהרגע הראשון.

היה המון הומור במופע הזה, חלקו בזכות דאחקות משעשעות עם כמה מהנגנים שלו (חלקיק ביצוע קורע בצרפתית מקושקשת, ל"אהבתיה" עם הבסיסט אייל מזיג), חלק אחר בזכות האישיות התקשורתית, הוורבליות הכובשת והישירה שלו והחפות מפלצנות. הוא פלירטט עם מאזיניו לכל אורך הערב (שעתיים וחצי אורכו אם אני לא טועה) נענה ברצון לסלפים ולא נתן לאף שטיק מזוהה מהופעותיו לחמוק מהמופע במודיעין.

כן, הוא דיבר את שיריו לפעמים יותר מששר אותם אבל אני חושב שאולי זו פריבלגיה של מוסיקאי של מילים - שייתן להן נפח, ובמיקס מול הקהל, בפעם המי יודע כמה, ייקח אותן קדימה.

ארצי שמעט מוזר לראות אותו במשקפיים, מרגיש במרבית המופעים שלו כמו בסלון הבית, הוא מהגג ללא הפסקה, יורד כאמור לקהל (מישהי נתנה לו פרחים והוא לא ממש ידע מהן לעשות איתם...), נוגע בו, מרפרפ (מלשון ראפ) על הא ודא, מספר אנקדוטות משפחתיות סביב ילדיו בן ושירי, מרעיף על הבמה עוד ועוד פרגונים ואהבה על בן (ארצי) שמנגן לצידו, ומעביר תחושה שהוא הכי נגיש שיש. הכי לא שומר דיסטנס. 

וידאו 

;feature=youtu.be">;feature=youtu.be

דווקא את התקליט שלו שאני הכי אוהב, "תרקוד" הוא השאיר לגמרי בחוץ אבל  שר הרבה מהקאנונים שלו מהשנים המעצבות ההן בצוותא כשהיה גבר שהלך לאיבוד דרך מרפסת, וגם אם הרבה שירים נשארו בחוץ (נורא רציתי את "אתמול חלפו הציפורים"), באמת שאי אפשר היה להתלונן מול הרפרטואר הכל כך עשיר שכן הרכיב את הסט ליסט, וזכה לגיבוי מוסיקלי ללקלק את האצבעות.

ואיך אומר המשורר כשהוא בא לסכם את הערב? אתמול היה נפלא ויהיה גם מחר.

מילה אישית לסיום: למרות אכזבתי העמוקה מחוסר הכבוד בו נהגו בעירייה בעיתונאים המסקרים את העיר כל ימות השנה, ונשארו במופע הזה "מחוץ לגדר", אני אישית מוריד את הכובע בפני כל מי שהחליט שם, אם בלשכת ראש העיר ואם במחלקת אירועים להביא לעיר את בכיר אמני ישראל היום לטעמי - ויסלחו לי סטטיק ובן אל וכל חמשת שיריהם. זו הייתה יריית הפתיחה האמיתית לתפעול של אמפי ענבה כבימת מופעים ארצית לגיטימית, וכדאי בקיץ הבא להמשיך ולהביא מופעים קונצנזואליים שברור כי התושבים ינהרו אליהם ויביעו בהם אמון.

בשבוע הבא זו "אופרה" אחרת לגמרי, חינגה ים תיכונית עם אמן הבית של העיר משה פרץ ואיתו לראשונה בעיר אם אני לא טועה עומר אדם. שמח בטוח יהיה ובשיטת ה'מיטה החמה', כנראה שקהל אחר לגמרי יהיה זה שיגדוש הפעם את המושבים.