מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי

בשער: במאפייה דני בתי מאפה בישפרו מצטיידות במאפים לנזקקים

אולי לא נעים, לרוב לא נוח להכיר בזה, אבל גם לעיר מודיעין שבה המדד הסוציואקונומי הוא 8 יש חצר אחורית. יש משפחות במצוקה כלכלית גדולה למרות המאמץ שעושים ההורים, יש לא מעט סיפורים, וכל סיפור הוא סיפור מורכב בפני עצמו. יש כאן אנשים שהגיעו לעיר כשרמת המחייה כאן הייתה יותר נמוכה, והיום מתקשים להשאיר את הראש מעל המים.

מזלם של הנזקקים שיש בעיר שתי מלאכיות בדמותן של מירב הרשקו ואיילת ליברמן אברהמי מ"מאור למודיעין". מזלם של הנזקקים שיש בעיר הזו המון אנשים עם לב זהב. כבר שלוש שנים שהן עושות במלאכת הקודש הזו ועוד היד נטויה.

הנה דוגמה אחת מיני רבות לפסטים שמירב ואיילת מפרסמות ברשת החברתית: "אנו פונות אליכם בבקשה דחופה לעזרה, פנתה אלינו לעזרה אם חד הורית שפוטרה לפני זמן מה מעבודתה, אך בכל זאת הצליחה לשרוד בעקבות עבודות מזדמנות... לאחרונה גם באלו היא לא יכולה לעבוד מכיוון שהצרה הגדולה הגיעה אליה והיא חלתה במחלה הנוראית. כרגע היא ללא הכנסה, צברה חוב לשכירות וצריכה לדאוג לכלכלתם של ילדיה. אנא מכם תושבים יקרים בואו נעזור לה לעבור את התקופה הנוראית הזאת. האמא זקוקה דחוף לתרומות של מזון מוצרים יבשים, מוצרי קירור, כסף וכל מה שעולה במחשבתכם שיכול לעזור".

 "יש כאן הרבה משפחות שנפרדו מסיבות כאלו ואחרות, עם סיפורים מאד לא פשוטים. לפני שנה למשל צלצלה אמא ל-4 ילדים מבוכמן. האבא איש עסקים שבאחת הנסיעות לאוקראינה מצא לו צעירונת. הוא רוקן את הבית מהכל, הבית היה משועבד. הילדים והאמא ישנו יחד במיטה אחת בחורף בשביל להתחמם יחד. מיד גייסנו עבורם ריהוט, ציוד לבית ועוד"

השתיים מכירות כבר שנים רבות דרך מערכת החינוך, שבה הן חלק מצוות בית הספר, ודרך הילדים הפרטיים שלהן. אם שואלים אותן, הן תמיד היו קשובות לצרכי הסביבה, ואין להן ספק שזו דוגמה שכל אחת מהן ראתה אצלה בבית בילדותה

מירב: "תמיד הייתי בצד הנותן. הייתי מדריכה בתנועת נוער ותמיד דאגתי לחניכים שלא היה להם כסף. באתי ממשפחה רגילה, ההורים שלי תמיד היו בסדר יחסית לשאר מבחינה כלכלית ואני זוכרת שלא פעם, ההורים שלי היו מבקשים שאעשה בייביסיטר לילדים בשכונה בלי כסף. אני משרישה את זה גם לילדים שלי". 

איילת מסכימה: "זה באמת מגיע מהבית. אבא שלי התנדב הרבה שנים במשמר האזרחי ובמשטרה, אמא שלי היתה אחות ולמדה הנחיית קבוצות והתנדבה ב'זיכרון מנחם' בירושלים. אמא טיפלה במנחם עצמו כאחות ולכן היתה בקשר שנים רבות והתנדבה שם. אני הייתי בנוער מד"א ועוד מגוון פעילויות של מעורבות כנערה".

 הרשקו (44) גרה בעיר 20 שנה, נשואה ואמא ל-3 בנות. עובדת בחינוך המיוחד. ליברמן אברהמי (52) גרה בעיר 20 שנה, נשואה ואמא ל-2בנות, עוסקת בחינוך כמעט 30 שנה.

-מתי ואיך החל שיתוף הפעולה ביניכן? מה היה האירוע המכונן?

מירב: "הרבה שנים הייתי אוספת את האוכל שנשאר בצהרון ובעזרת שמות של משפחות נזקקות שמחזיק תיק השירותים החברתיים אילן בן סעדון העביר לי, הייתי מעבירה אליהן, עד שיצא חוק שאסור".

ההתנדבות באופן הנוכחי שלה ויחד עם איילת החלה למעשה ב'צוק איתן'. הלוחם נתן כהן ז"ל היה מאורס לחברה מאד טובה של אחיינית של מירב והיה לה מאוד חשוב לעזור. "אז התקשרתי", היא מספרת, "ושאלתי איך אני יכולה לעזור. הבחורה העבירה אותי לדוד והוא השיב שהם אפילו לא יודעים איך להתחיל את השבעה. חוזרים מהלוויה ולא יודעים איך מתארגנים עם המזונות והכל. הם בהלם מוחלט, אמנם הצבא יעזור, אבל לא יודעים מה לעשות. הכנתי רשימה לפי מה שהוא נתן לי והעליתי פוסט לפייסבוק".

באותו היום כשמירב הגיעה הביתה, הבית כבר היה מלא כל טוב. את כל מה שנאסף, ונאסף הרבה מאוד, הם העבירו למשפחה. גם אחרי שהעבירו המון, נשאר המון והרשקו ניסתה לחשוב ולמצוא פתרון למה שנשאר. איילת הצטרפה ונידבה מחסן של חברה ויחד הגיעו להבנה שכדאי לחלק את מה שנשאר למשפחות נזקקות.

איילת: "למעשה זה התחיל אחרי נפילתו של תושב העיר סא"ל דולב קידר ז"ל. אצלו הבנו שהצבא דאג להכל, אבל לי היה ברור שצריך לדאוג לשלושת הילדים הקטנים. הלכנו ל'משה ספרים' ואירגנו לילדים מארזים שיהיה להם לכל השבוע. כשנכנסנו לשם הסבתא שאלה בהשתאות גדולה: 'איך חשבת על זה?' והשבתי שככה זה כנראה גננת בנשמה".

מירב (בצילום): "אנשים הרבה פעמים אומרים שאם אין לאנשים כסף אז שלא יגורו במודיעין. אנחנו הצלחנו בלי שיפוטיות ובלי לחץ, ואפילו לא תוך עידוד, להביא אנשים למסקנה שמוטב להם לעזוב את העיר. רמת המחיה כאן גבוהה מאד, יש משפחות שמבינות שבכדי לשדרג את עצמן, עדיף לעבור לרמלה או לוד. הארנונה יותר זולה, השכירות יותר זולה. אפילו המכולת יותר זולה"

השתיים מספרות שהיה גל מאד גדול של התנדבות במלחמה ואחריה החלו להגיע פניות נוספות ממשפחות במצוקה. "אחרי סוכות", משחזרת איילת, "התקשרה אליי סייעת כאן בעיר וסיפרה שאף פעם לא חגגו לבת שלה יום הולדת, המצב הכלכלי מאד קשה. מהר מאד הבנתי שאני רוצה לעזור, אבל לא ממש הבנתי איך אני אעשה זאת. במהלך המלחמה הכרתי בחורה מתל אביב  שמתנדבת, אז התקשרתי אליה ושאלתי מה לעשות והיא הציעה שהיא תעלה פוסט בקבוצה מקומית וכך היה".

"מודיעין זה הגיע אליכם", הייתה ההודעה ותוך פחות מ-24 שעות הגיעו שפע של דברים והצעות ליום ההולדת. מתנות, פיצות, הפעלות ועוד. אחרי זה פנינו לאילן בן סעדון שחיבר אותנו עם הרווחה ומאז אנחנו עובדות עם הרווחה בצורה ישירה. הרווחה יודעים לפנות אלינו SOS ולבקש את עזרתנו. אנחנו מצליחות להתארגן ב SOS- דרך הפוסטים בפייסבוק. יש לנו גם פניות ישירות שלא דרך הרווחה ויש לנו המון מתנדבים שעוזרים ומסייעים בנקודות החוזק או המקצוע שלהם" מוסיפה ליברמן אברהמי.

מירב מבקשת לציין דבר שלדבריה ראוי לומר בכנות: "אנשים הרבה פעמים אומרים שאם אין לאנשים כסף אז שלא יגורו במודיעין. אנחנו הצלחנו בלי שיפוטיות ובלי לחץ, ואפילו לא תוך עידוד, להביא אנשים למסקנה שמוטב להם לעזוב את העיר. רמת המחיה כאן גבוהה מאד, יש משפחות שמבינות שבכדי לשדרג את עצמן, עדיף לעבור לרמלה או לוד. הארנונה יותר זולה, השכירות יותר זולה. אפילו המכולת יותר זולה".

איילת: "משפחות רבות שהגיעו לכאן כמונו לפני 20 שנה הגיעו לכאן כי לא היה להן כסף לקנות דירה במקום אחר. חלק מהמשפחות האלו לא מצליח לשרוד כאן. הנזקקים במודיעין לא דומים לנזקקים בערים אחרות. אם ניקח 60-70 אחוז מהמשפחות שלנו ונשים בערים זולות יותר, הן כבר לא ממש תהיינה נזקקות, רמת המחיה שם קלה יותר".

השתיים לא עוזרות למשפחות מבחינה כלכלית וגם לא תרומות של כסף. הן עוזרות בציוד, במזון, בחבילות לחגים. לפעמים אפילו באוזן קשבת או בתמיכה ובליווי בפניה ראשונה לרווחה.

מירב: "יש משפחות שנמנעות בכלל מלפנות לרווחה. יש במודיעין אוכלוסייה מאד שיפוטית, הילדים שופטים לפי ביגוד פירמה או לא פירמה, יש מצבים שמגיעים אפילו לחרמות בגלל מצב כלכלי. לא מזמן פרסמתי פוסט בו קראתי לעזרתה של ילדה שחוותה חרם ונידוי קשים מאוד".

איילת (בצילום): "משפחות רבות שהגיעו לכאן כמונו לפני 20 שנה הגיעו לכאן כי לא היה להן כסף לקנות דירה במקום אחר. חלק מהמשפחות האלו לא מצליח לשרוד כאן. הנזקקים במודיעין לא דומים לנזקקים בערים אחרות. אם ניקח 60-70 אחוז מהמשפחות שלנו ונשים בערים זולות יותר, הן כבר לא ממש תהיינה נזקקות, רמת המחיה שם קלה יותר".

איילת: "יש כאן הרבה משפחות שנפרדו מסיבות כאלו ואחרות, עם סיפורים מאד לא פשוטים. לפני שנה למשל צלצלה אמא ל-4 ילדים מבוכמן. האבא איש עסקים שבאחת הנסיעות לאוקראינה מצא לו צעירונת. הוא רוקן את הבית מהכל, הבית היה משועבד. הילדים והאמא ישנו יחד במיטה אחת בחורף בשביל להתחמם יחד. מיד גייסנו עבורם ריהוט, ציוד לבית ועוד".

היא מספרת כי הייתה לה שיחה עם אישה שעובדת בשירות בתי הסוהר ויחד הן הגיעו להבנה שאסור לשפוט רק לפי מראה עין. "אם אישה במצב כלכלי קשה לא תקום בבוקר ותתארגן ותתלבש, תמרח לק או ימרחו לה, אין לה בכלל בשביל מה לקום בבוקר. אז מידתיות זה הכרחי, אבל חשוב מאד שלא נשפוט אנשים. אנחנו אף פעם לא יודעים מי עזר ואיך זה שיש להם סמארטפון או ציפורניים עם לק ג'ל".

-יש במודיעין הרבה משפחות במצוקה כלכלית?

"יש כמה מאות משפחות שרשומות ברווחה ועוד לא מעט משפחות שלא רשומות ברווחה ונמצאות במצוקה גדולה. אנחנו הפסח הזה מחלקות קרוב למאה סלי מזון. השנה אנחנו מגיעות לכמות גדולה יותר של סלי מזון, ואנחנו עובדות בשיתוף פעולה עם העמותה הצרפתית ואיילת פסו, אבל יש בעיר עוד הרבה עמותות שמסייעות לנזקקים. אנחנו מתאמות מי מקבל ממי ואין כמעט מצב של כפילויות".

-יש בעיר ילדים רעבים? ילדים שהולכים לישון עם בטן מקרקרת?

"כן. חד משמעית. יש בעיר ילדים שהולכים לישון רעבים. יש אפילו ילדים שלא הולכים לבית הספר כי הם רעבים או חלשים מרעב. היה לנו מקרה של ילד שהתעלף בבית הספר מרעב. יש כאן גם קשישים שהולכים לישון רעבים".

מעבר למוצרים יבשים הן מקפידות על חבילות עם מוצרי היגיינה, מוצרים לתינוקות, חומרי ניקוי. הן מתאימות כל חבילה למשפחה מתוך היכרות עם רגישויות, צרכים, מספר נפשות.

מירב: "חשוב לנו לציין שאנחנו עובדות יחד עם קהילת 'אחדות מודיעין' שעוזרים לנו כל השנה, גם שחקני ומשפחות 'עוצמה מודיעין' ויש לנו גם אנשים ובעלי עסקים קבועים כמו רשת יוחננוף שעוזרים לנו. לרוב לא בכסף, אנחנו משתדלות לא להתעסק בכסף ואם יש תרומה כספית, אנחנו מעבירים לעמותה מסודרת איתה אנחנו עובדים והם מעבירים לנו שוברים מיוחדים שלא ניתן לרכוש איתם לא אלכוהול ולא סיגריות". 

"יש כמה מאות משפחות שרשומות ברווחה ועוד לא מעט משפחות שלא רשומות ברווחה ונמצאות במצוקה גדולה. אנחנו הפסח הזה מחלקות קרוב למאה סלי מזון. השנה אנחנו מגיעות לכמות גדולה יותר של סלי מזון, ואנחנו עובדות בשיתוף פעולה עם העמותה הצרפתית ואיילת פסו, אבל יש בעיר עוד הרבה עמותות שמסייעות לנזקקים. אנחנו מתאמות מי מקבל ממי ואין כמעט מצב של כפילויות"

-עובדים עליכן לפעמים?

ליברמן אברהמי: "ממש ממש כשהתחלנו, היו כאלו שניסו לעבוד עלינו ולנצל את ההירתמות שלנו, על אף שהמצוקה שלהן לא הייתה מאד קשה. מאז למדנו ואפילו פיתחנו עור קשה כמו שאומרים"

הרשקו מוסיפה בחיוך: "בעלה של איילת קורא לה ק.ג.ב . היא ישר פותחת, מוצאת קשרים, מבקשת חברות בפייסבוק, עושה את כל הבדיקות שצריך".

איילת משחזרת סיפור מיוחד "פנו אלינו אחד הקודקודים בעירייה, אמרו שיש משפחה במצב קשה, ממש קטסטרופלי, הילדות  הולכות מוזנחות לבית הספר וכולי. אמרתי למירב או קיי עצרי רגע את הטלפון ותני לי לבדוק. נכנסתי לפייסבוק והכל היה חסום, מצאתי שאחד החברים של המשפחה זה בעל של חברה. באתי אליהם הביתה, נכנסתי דרך המשתמש שלהם בפייסבוק וגיליתי גילוי לא נוח".

-והוא?

"שחודשיים קודם המשפחה טסה לאילת ובילתה בסוויטה, עשו מסע קניות, אחרי זה היו בחו"ל. אין להם והמצב קשה מאד ומסתבר שהם טסים ומבלים. יש גבול למה שאנחנו מוכנות למען האחרים. באמת יש ימים ולילות שאין לנו חיים ואנחנו נותנות את כל האנרגיה שיש לנו ושאין לנו. נותנות, אבל יש גם גבול".

-אתן לבד או שיש עוד מתנדבים?

"המשפחות שלנו עוזרות ונותנות יד כל הזמן, הרי זה אפשרי רק כשהמשפחה מגויסת" אומרת מירב ואיילת מסבירה: "יש לנו גם כ-15 מתנדבים קבועים ולפי הצורך ובחגים מספיקה קריאת עזרה שלנו ומגיעים עוד. בכלל בגלל שהפכנו כבר לאייקון מוכר, אז יש לנו בעלי עסקים שלאחד אני יכולה להגיד שאני צריכה ארוחת צהריים למשפחה, לאחר אני יכולה להגיד שאני צריכה ציוד ליום הולדת, לתופרת אנחנו שולחות חיילות שצריכות תיקונים ולחנות חולצות מודפסות אני יכולה לבקש X חולצות במתנה. בנוסף כמובן שיש את קהילת 'אחדות' מבוכמו ואת כל החבר'ה הנפלאים שבעמותה הצרפתית, איתם יש לנו שיתוף פעולה קבוע".

השבוע ועד ערב החג איילת ומירב לא נחות לרגע, אוספות מצרכים ומוצרים, אורזות, מתקשרות מתאמות ומסייעות למשפחות לשבת לשולחן החג בראש מורם וללכת לישון עם בטן מלאה ולב מחויך .

איילת "פנו אלינו אחד הקודקודים בעירייה, אמרו שיש משפחה במצב קשה, ממש קטסטרופלי..., דרך המשתמש שלהם בפייסבוק גיליתי שחודשיים קודם המשפחה טסה לאילת ובילתה בסוויטה, עשו מסע קניות, אחרי זה היו בחו"ל. ומסתבר שהם טסים ומבלים. ...באמת יש ימים ולילות שאין לנו חיים ואנחנו נותנות את כל האנרגיה שיש לנו ושאין לנו. נותנות, אבל יש גם גבול"