מאת: ענבל בן ברית כהן * צילומים: פרטי

פליקס גליק (58) האיש והחיוך הנצחי ששום אירוע התנדבותי במודיעין, לא שלם בלעדיו, הוא נשיא ארגון רוטרי בעיר. פליקס נולד בברית המועצות והגיע ארצה עם הוריו ואחיו כשהיה ילד בן 11. הוא גדל ברמת השרון, שירת בקבע עד לפני עשור, התנדב בחמש עמותות ולאחר שעבר לפני כשנתיים ניתוח מעקפים, בחר לתכנו מסלול מחדש ובחר להתמקד בשתי עמותות: זה"ב בגני הילדים ורוטרי שהוא הארגון הדומיננטי ביותר.

הוא אחד מיקירי העיר גם אם לא ניתן לזה ביטוי רשמי. בפעילותו ברוטרי הוא מוביל לא מעט אירועים שבהם מועצם הפן הקהילתי של העיר. רק לאחרונה נערכה בפעם ה-13 תחרות הנואם הצעיר ולפניה היו לא מעט אירועים דומים ששמו כמעט את כל אוכלוסיות העיר במוקד. 

הוא מראה לי את הסיכה שהוא עונד על דש חולצתו ומסביר בגאווה גדולה, בעיניים נוצצות ובחיוך רחב: "לרוטרי הצטרפתי לפני כ-5 שנים. הסיכה הזו היא סיכת חבר בארגון רוטרי. רוטרי הוא ארגון בינלאומי שקיים כבר 112 שנים. התחיל בשיקגו בקבוצת חברים קטנה שנפגשה כל פעם בבית אחר, משם מקור השם של הארגון, מהמילה רוטציה. הם רצו לעשות דברים למען הקהילה, בדקו מה הקהילה צריכה והחלו לפעול להקמת משתנות ציבוריות, שלא היו קיימות עד אז".

היום יש בעולם כבר 1,300,000 חברים, 35,000 מועדונים בעולם וכל מועדון עושה מה שמתאים לקהילה שלו ולקידום רעיונות ויוזמות של החברים באותו המועדון. לארגון יש 6 מטרות עולמיות וביניהן: טיפול ומיגור מחלת הפוליו, מיגור הבערות, הבאת מים זורמים לקהילות שזקוקות ואין להן, מניעת תמותת ילדים ואמהות בזמן ילודה, ואחרון וחשוב, שתמיד מעלה חיוך אצל אנשים בארץ, זה הבאת שלום בעולם".

הפעילות ברוטרי ממלאת אותו

הארגון הוא ארגון א-פוליטי, א-דתי. יש בארץ מוסלמים, בהאים, דרוזים, יהודים. מבחינה מגדרית הארגון כולל כרגע כ-70 אחוז גברים ורק כ-30 אחוז נשים והם מייחלים להגיע לשוויון. "כל מועדון יושב על הדופק של הקהילה בה הוא נמצא". המטרה היא להשפיע לטובה על הקהילה בה נמצא המועדון, מגוון ומבחר האפשרויות ליזום פעילויות ופעולות למען הקהילה הם רבות מספור, מגוונות מאוד וכל חבר יכול למצוא את מקומו או להניע חלום או יוזמה באמצעות הארגון וחבריו.

פליקס, משמש כיום נשיא מועדון רוטרי, והוא מלא כרימון כשמדברים על רוטרי ומציין כי זה ממלא את ליבו ונפשו בהרבה יותר משמילים יכולות לתאר. לפני שבועיים החל בקורס גישור, על מנת להעבירו מאוחר יותר בהתנדבות לילדים בבתי הספר בעיר. גליק לא מסתפק ברמה המקומית והוא פעיל גם ברמה הארצית ואף הבינלאומית. בשבוע הבא במסגרת יוזמות מועדון רוטרי, נוסע גליק לאוקראינה על מנת לסייע ליוזמה של עוזר הנשיא, בנושא של ילדים יתומים.

"באוקראינה יש כ-100,000 ילדים בבתי יתומים, כשלא כולם באמת יתומים. חלקם הוצאו מהבית בגלל בעיות של ההורים, ובתי היתומים הפכו להיות סוג של 'מסחרה', עד כדי לקיחת איברים להשתלה מילדים שגדלים בבתי היתומים תמורת כסף. כוונת הנשיא שם לפרק את כל בתי היתומים ועבורי זהו גם סוג של סגירת מעגל כי אבי גדל בבית יתומים".

הוא עבר ב-12 השנים האחרונות  3 התקפי לב, 18 צנתורים וניתוח מעקפים "ירושה שאבא שלי השאיר". הוא אומר שההתקף הראשון הוא הבעייתי כי בו עוד לא יודעים שזה התקף. מי שעבר התקף לב אחד כבר יודע לזהות את ההרגשה. "אחרי שאדם עבר התקף לב ראשון והוא כבר מכיר את הסימנים, הוא יודע לזהות ועליו למהר להזמין אמבולנס".

פליקס עבר ב-12 השנים האחרונות  3 התקפי לב, 18 צנתורים וניתוח מעקפים "ירושה שאבא שלי השאיר". הוא אומר שההתקף הראשון הוא הבעייתי כי בו עוד לא יודעים שזה התקף. מי שעבר התקף לב אחד כבר יודע לזהות את ההרגשה. "אחרי שאדם עבר התקף לב ראשון והוא כבר מכיר את הסימנים, הוא יודע לזהות ועליו למהר להזמין אמבולנס"

לאחר שעבר לפני כשנתיים ניתוח מעקפים עלו בו תובנות חדשות והוא בחר לחשב מסלול מחדש. "כהכנה לניתוח הייתי צריך להתאשפז 5 ימים לפני הניתוח. קיבלתי איזו תרופה כי אני רגיש ליוד, ביום החמישי התקשרתי לחברים שלי מקורס ליצנות רפואית וביקשתי שישלחו לי תמונה עם אף אדום, האף האדום עושה פלאים כשמתבוננים בו. הספוג הפשוט הזה שעולה כ-15 שקלים ממש עוזר ומשנה אווירה בחדר. אני עצרתי את קורס ליצנות רפואית באמצע בגלל הניתוח, אני רוצה לחזור לסיים את הקורס, במקביל הבנתי שאני צריך להוריד הילוך ולוותר על חלק מהמשימות וההתנדבויות".

תמיד להביט בצד הבהיר של החיים

נדמה שפליקס בחר בצד האופטימי של החיים אף על פי כן ולמרות הכל. לפני כשלוש שנים החל לצבור אוסף של ליצנים, היום יש לו עשרות ליצנים מסודרים על מספר מדפים. "צריך כבר לקנות ארון נוסף, כי האוסף כבר גלש לכמה מקומות. אני רואה בכל מיני חנויות או מקומות וקונה, גם חברים מביאים לי מחו"ל. יש לי מרומניה, אוקראינה, פרג, ארצות הברית ועוד המון מקומות".

הוא משוגע על ליצנים. "כיף לי לסדר אותם על המדף, כשמגיע חבר חדש צריך לעצב את המיקום ולסדר כך שיראו את כולם. אחד החלומות שלי ברוטרי זה להקים מוזיאון ליצנים כאן בעיר. בית לליצנים" מגלה לנו פליקס. בשביל להגשים חלומות צריך חברים וגליק אומר שיש לו מלא חברים, מיליון ושלוש מאות חברים.

רצה הגורל ופליקס לא התחתן מעולם. הוא אומר על כך בחיוך: "בגלל זה אני מחייך יותר. האמת היא שהגורל גרם לי לא להתחתן ויש לי הרבה זמן לתרום. למדתי שחיוך מוסיף המון, מקרב בין אנשים ופותח דלתות". כשהשתחרר בזמנו משירות קבע, רכש דירה במודיעין: "שירתתי קרוב לעיר ועברתי בה פעמים רבות. היא מצאה חן בעיניי ואמרתי לחברים שלי כל הזמן שכאו אני רוצה לקנות דירה. כשהשתחררתי זה אכן מה שעשיתי וכך אימי שכבר עברה את ה-90 ואני, עזבנו את רמת השרון ועברנו לגור במודיעין".

כבר אחרי השחרור מהצבא, פליקס השקיע את זמנו בהתנדבות, והצטרף ללא פחות מחמש עמותות שונות: "במועדון "צוות" שהיא עמותת גמלאי צה"ל יושב הראש שלו הוא יענקל'ה לבקוביץ והייתי שם מזכיר הסניף 10 שנים, התנדבתי ב"אור ירוק" אותם עזבתי, התנדבתי ברמה הארצית בעמותת של"ם – שרות למבוגר ויש שם קהילה מטיילת שעושה טיולים לגיל השלישי, במקביל הצטרפתי גם לזה"ב בגן, פעילות של אור ירוק ועמותת שלם שעושה פעילות בגני הילדים בנושא זהירות בדרכים".

עם החיוך הזה שמאפיין את גליק הוא בחר ללכת ללמוד ליצנות רפואית, קורס שנעצר כשנאלץ לעבור ניתוח מעקפים כשחשב היכן יצטרך לוותר החליט לוותר בעיקר במקומות בהם הרגיש שמיצה.

-אז על מה ויתרת?

"על 'צוות' שם התנדבתי כבר עשר שנים. בנוסף בחרתי לעזוב היכן שפחות נוח ונתון יותר ללחצים, וכך עזבתי את 'אור ירוק' מהללים את המנכ"ל ואת המתנדבים לא רואים ממטר, מוציאים הודעות לעיתונות מעל לראש המתנדבים. אני עובד מול העירייה ומוצא ש'אור ירוק' מוציאים כתבות לא מדויקות לעיתונות. זה לא מקובל עליי ולא נעים ונוח מול העירייה, שיש דרכים אחרות להציג ולהציע לה שינויים נדרשים. 'אור ירוק' לא משתפים אותי או מערבים אותי ואז כשפונים אליי מהעירייה לא ברור לי על מה מדובר, אז אמרתי תודה רבה, לא רוצה להיות יותר שותף".

על הליצנים שלו: "כהכנה לניתוח קיבלתי איזו תרופה כי אני רגיש ליוד, ביום החמישי התקשרתי לחברים שלי מקורס ליצנות רפואית וביקשתי שישלחו לי תמונה עם אף אדום, האף האדום עושה פלאים כשמתבוננים בו. הספוג הפשוט הזה שעולה כ-15 שקלים ממש עוזר ומשנה אווירה בחדר. אני עצרתי את קורס ליצנות רפואית באמצע בגלל הניתוח, אני רוצה לחזור לסיים את הקורס, במקביל הבנתי שאני צריך להוריד הילוך" 

נכון, יש לו לא מעט ביקורת על התנהלות ופעילות "אור ירוק", לכן בחר גם לעזוב אותם, אבל ממשיך לפעול בנושא זהירות בדרכים עם חבריו בארגון רוטרי. "עם החברים ברוטרי אני עושה לא מעט פעולות הקשורות לזהירות בדרכים. אני מרצה בבית חם על זהירות בדרכים, עושה הרצאות בבתי ספר, עושה סקרים ומגיש לעירייה, עומד בצומת בפורים ובסילבסטר עם שלט 'אם שותים לא נוהגים', יש לנו ברוטרי תחרות ציורי ילדים, השנה אני במגעים עם ארומה על מנת שידפיסו על הכוסות שלהם את ציורי הילדים".

תמיד להביט בצד הבהיר של החיים

כשפליקס עלה עם הוריו ארצה הוא נחת ברמת השרון. הוא לא ישכח את חוויות הקליטה שלו כנער ונזכר בצורה בה למד לכתוב עברית: ""אפילו את השם שלי למדתי מהחברים לכתוב. הם היו כותבים אותו ואני שהגעתי משפה שנכתבת משמאל לימין, העתקתי אותו משמאל לימין ומאז זה הפך לבדיחה שגם כיום כשאנחנו נפגשים, החברים מזכירים אותה. עם העברית הסתדרתי די מהר, על אף שגם היום אני כותב קצת עם שגיאות, קשה להבדיל מתי המילה עם ע' ומתי עם א' למשל, אני בוחר לפי היופי".

כשמדברים על רוטרי פליקס מציין כי זה ממלא את ליבו ונפשו בהרבה יותר משמילים יכולות לתאר. לפני שבועיים החל בקורס גישור, על מנת להעבירו מאוחר יותר בהתנדבות לילדים בבתי הספר בעיר. הוא לא מסתפק ברמה המקומית והוא פעיל גם ברמה הארצית ואף הבינלאומית. בשבוע הבא במסגרת יוזמות מועדון רוטרי, נוסע גליק לאוקראינה על מנת לסייע ליוזמה של עוזר הנשיא, בנושא של ילדים יתומים

הקליטה של המשפחה הייתה לא פשוטה ובתוך שנתיים מהגעתם ארצה נחתו עליהם שתי מכות: שנה לאחר העלייה אביו של פליקס נפטר מהתקף לב ושנה לאחר מכן, אחותו נהרגה בתאונת דרכים. "אמא חושבת מאז שזו הייתה טעות לעלות ארצה, החיים של אמא היו קשים גם באוקראינה וגם כאן. אמא לא שוכחת לאוקראינים את שעשו לה ולשאר היהודים בתקופת השואה, הם אמנם לא היו במחנות, אבל בהחלט הרגישו את נחת זרועם של האוקראינים. אמא אוגרת המון ולא זורקת אוכל". הוא משתף ומספר שכשעבר למודיעין לקח את אימו איתו. "זה לא פשוט לה והיא מעדיפה לחזור לרמת השרון, אבל אני אוהב את מודיעין".

ביסודי נשאר פליקס כיתה, בתיכון למד שנה אחת בתיכון רוטנברג ובגלל ציוניו הלא גבוהים, עבר לאורט "סינגלובסקי" שבתל אביב למגמה מקצועית. שם הייתה מגמה של בזק של טלפוניה ותקשורת ומשם התגייס לחיל הקשר, שירת 27 שנים בצבא וסיים כרב נגד (רנ"ג). הפרויקט הדומיננטי של גליק בצבא, וזה שהוא מאד גאה בו הוא מערכת ההתראה של מדינת ישראל.

"כל מערכת הצפירה של המדינה הייתה הבייבי שלי. הייתי בצד המגדיר, אח"כ בצד הטכני ואז קיבלתי את המערכת. אחרי שהשתחררתי גם שדרגתי אותה כאזרח". לפני 12 שנה, כשנה לפני שהשתחרר מקבע עבר פליקס התקף לב והפרופיל שלו ירד ל-21. במלחמת לבנון השנייה  התנדב חודש ימים לצבא "כי אמרתי שאני יכול לתרום ולהפעיל מה שיש בין שתי האוזניים, לא לוחם. שירתתי במילואים עד לפני שנתיים ואז לאחר ניתוח המעקפים, פרשתי גם מההתנדבות שלי לשירות מילואים".

-מה תרצה שהקוראים יקחו מהכתבה?

"שאנשים יכירו יותר את מועדון רוטרי ויצטרפו אליו".

הקליטה של המשפחה הייתה לא פשוטה ובתוך שנתיים מהגעתם ארצה נחתו עליהם שתי מכות: שנה לאחר העלייה אביו של פליקס נפטר מהתקף לב ושנה לאחר מכן, אחותו נהרגה בתאונת דרכים. "אמא חושבת מאז שזו הייתה טעות לעלות ארצה, החיים של אמא היו קשים גם באוקראינה וגם כאן. אמא לא שוכחת לאוקראינים את שעשו לה ולשאר היהודים בתקופת השואה, הם אמנם לא היו במחנות, אבל בהחלט הרגישו את נחת זרועם של האוקראינים"