מאת: ענבל בן ברית כהן  * צילומים: פרטי ואילוסטרציה        

בשער: נטע פפר

בשבוע שעבר התכנסה הוועדה למניעת אלימות, סמים ואלכוהול בראשותו של סגן ראש העיר, אילן יאיר בן סעדון. בוועדה זו, כמו גם בכל מפגשי העבר, השתתפו עשרות תושבים שבאו לשמוע הפעם את סיכום שנת הפעילות 2016 ולהתוודע לתכנית העבודה לשנה הנוכחית. הנוכחים נהנו מהרצאה מרתקת אשר הציגה גישה חינוכית חדשנית, בשם 'גבולות כמקום מפגש' אותה העביר ירון גנאור, מנהל 'אתנחתא' שהינו בית מחסה לנוער קצה.

אולם החלק המרגש ביותר בישיבה הזו, היה עדותה של תושבת העיר נטע פפר בת ה-23 כיום, שגוללה את סיפור ההתמודדות האישי והמרגש שלה, כילדה וגם כנערה, שחוותה אלימות קשה מחבריה לכיתה ולשכבה בכמה ממוסדות החינוך הוותיקים והמוכרים בעיר. בן סעדון אמר למשתתפים: "לפני כחודש, נתקלתי בפוסט מרגש שגרם לי לעצור הכל ולזמן לפגישה נערה מיוחדת בשם נטע פפר. כשנטע החלה לדבר, השתתקתי, הקשבתי ולא יכולתי לדבר".

בן סעדון ציין כי היה  לו ברור שאת הסיפור של נטע חייבים להשמיע לקהל הרחב על מנת שדבר כזה לא יחזור עוד. כידוע לא מעט מקרים שכאלה של התעללות ברשדת או התעללות בכלל נגמרים לא אחת באקרגדיה גדולה כי יש נערים שנשברים מנטלית ובוחרים להתאבד מול הקושי שהם חווים.

נסיון אונס ואלימות קשה

נטע תושבת העיר מאז היותה בת 4, היא היום סטודנטית לקרימינולוגיה במכללת בית ברל. עד כתה ו' למדה בבית הספר יסודי ותיק בעיר שם חוותה את תחילתו של הסיפור המצמרר שרק הלך ותפס תאוצה. "מגיל 4 התחלתי לגמגם. החל מכתה ג' הילדים בכיתה עשו עליי חרם, נמנעו מלשחק איתי, לעגו לי, התעללו בי וזה היו כל ילדי השכבה". היא לא שיתפה את ההורים  או כל מבוגר אחר בחוויות הקשות שעוברות עליה וכשהיא נשאלת למה היא עונה: "הייתי בתחושה שאני אשמה בזה, ושכנראה שאני עשיתי משהו לא בסדר אם נטפלים אליי דווקא, אז הסתרתי".

נטע מציינת שמשנה לשנה ההצקות הלכו והתגברו. לטענתה, אף אחד מאנשי הצוות לא שם לב וגם כשכבר העזה ופנתה אל המורות, הן לא הקשיבו לה ולא ניסו לברר או לפתור את הבעיה. בסיום כתה ו' עברה לחטיבת ביניים בתיכון בעיר, וחשבה שתשנה מקום וישתנה מזלה, אבל לא כך היה.

"חשבתי שהמעבר יכול לעשות לי טוב, אבל מה שאני יכולה להגיד זה שאלו היו השנים הכי מזעזעות שלי. הילדים המשיכו להציק לי, הם צחקו עליי שאני מגמגמת, אמרו לי שאני מכוערת. עשו עליי חרם והפעם זה היה ממש מעבר לשכבה שלי. הייתי חוטפת מכות שגרמו לי לסימנים כחולים, פרצו לפייסבוק שלי ורשמו בשמי דברים שאני מעולם לא רשמתי כמו למשל שאני סוף סוף לא בתולה, שאני הכי יפה בעולם ועוד  דברים שאני לא כתבתי".

נטע: "מגיל 4 התחלתי לגמגם. החל מכתה ג' הילדים עשו עליי חרם, נמנעו מלשחק איתי, לעגו לי, התעללו בי וזה היו כל ילדי השכבה". היא לא שיתפה את ההורים  או כל מבוגר אחר בחוויות הקשות שעוברות עליה וכשהיא נשאלת למה היא עונה: "הייתי בתחושה שאני אשמה בזה"

מסכת ההתעללות רק הלכה והתעצמה, אחד השיאים היה ניסיון אונס שחוותה לדבריה כאשר חמישה בנים מהשכבה ניסו יחד לאנוס אותה בשירותים של בית הספר. גם בחטיבה  ניסתה לשתף את המורים, להתלונן, אבל פעם אחר פעם לדבריה קיבלה תשובות כמו: "הילדים האלו מדהימים, זה לא יכול להיות, אולי את לא בסדר" ועוד אין ספור משפטים שנתנו לנטע תחושה שאין אף אחד שמאמין לה ושאין סיכוי שמישהו יעזור לה. אלו רק חיזקו אצלה את חוסר הביטחון והמחשבה שאולי הם צודקים והאשמה בה. "כל לילה הלכתי לישון בבכי וניסיתי להבין איפה אני אשמה ומה אני עושה לא בסדר. סבלתי מאוד".

המורה לאנגלית שהגיע ברגע הנכון 

השינוי ואולי רגע המזל של נטע הגיע בדמותה של המורה לאנגלית, שהיא לא זוכרת את שמה, אבל בהחלט לא שוכחת את המעשה שעשתה. "יום אחד בכתה ח' בהפסקה, לקחו כמה ילדים פח זבל ושפכו את תכולתו על הראש שלי. המורה לאנגלית עברה וראתה את זה ומשם המורים התחילו להאמין לי". בין ההכרה של המורים שפפר דוברת אמת ובין מתן מענה למצוקה שלה, הפער לדבריה נותר בעינו. "מלבד בשהייה של ילד אחד ליומיים, שבשבילו זה כיף גדול, המורים המשיכו לא לעשות כלום".

"חשבתי שהמעבר לתיכון אחר יכול לעשות לי טוב, אבל מה שאני יכולה להגיד זה שאלו היו השנים הכי מזעזעות שלי. הילדים המשיכו להציק לי, הם צחקו עליי שאני מגמגמת ...הייתי חוטפת מכות שגרמו לי לסימנים כחולים, פרצו לפייסבוק שלי ורשמו למשל שאני סוף סוף לא בתולה"

אחרי כחודשיים כשאמא  של נטע הגיעה יחד עם ביתה לאסיפת ההורים, שיתפה המחנכת שהילדים ששפכו תכולת פח על הילדה נענשו. עפרה, אימה של הנערה ישבה נדהמת כי לא הכירה כלל את הסיפור. עד לאסיפת ההורים המשיכה נטע שלא לשתף את הוריה בסבל הרב שהיא עוברת, והם מצדם לא הבחינו שמשהו נוראי עובר כבר שנים על ביתם.

מאותו הרגע סיפרה נטע להורים על מה שעבר עליה וההורים בחרו לגשת לביתו של אחד הנערים שהובילו את ההתעללות המתמשכת ולשוחח עם הוריו. "כשאבא ניסה שעה שלמה לדבר ולדבר יפה לאבא של אותו ילד, אותו אבא פשוט לא הגיב. בסוף אותו אבא ענה: 'מה לעשות שהבת שלך מאוהבת בבן שלי?'. מאותו הרגע אבא שלי חטף קריז והודיע לאבא של הילד שאם הילד יעז לגעת בי עוד פעם אחת, דמו יהיה בראשו".

נטע: "המשטרה גם לא ממש עשתה משהו מלבד שהיא הרחיקה את אותו ילד ממני למשך 15 יום". כשהמצב לא משתפר, מנסה נטע להחליף שוב מקום. בכתה ט' היא עוברת ללמוד בתיכון אחר בעיר, אבל השמועות שעשו כנפיים מגיעות גם לשם. "גם שם היו עליי חרמות ושיימינג בפייסבוק ומכות קשות"

אלכוהול, סמים ואנשים מפוקפקים

משלב זה הסתבכו העניינים בהאשמות הדדיות בין האבות עד שאותו אבא הזמין משטרה. "המשטרה גם לא ממש עשתה משהו מלבד שהיא הרחיקה את אותו ילד ממני למשך 15 יום". כשהמצב לא משתפר, מנסה פפר להחליף שוב מקום. בכתה ט' היא עוברת ללמוד בתיכון אחר בעיר, אבל השמועות שעשו כנפיים מגיעות גם לשם. "גם שם היו עליי חרמות ושיימינג בפייסבוק ומכות קשות. כולם יודעים מי זו נטע פפר ואני לא מכירה אותם".

לאחר שההתעללות לא פסקה גם בשם ביקשה נטע לעבור לפנימייה. "התחלתי להסתובב ברחובות ולברוח מהבית, פגשתי אנשים זרים שהציעו לי סמים, שלא נגעתי, אבל התחלתי לשתות אלכוהול ולהסתובב עם אנשים מפוקפקים, גדולים ממני. התדרדרתי מאד ובכל זאת המשכתי לרצות חיים יותר טובים. מגיל 13 רציתי ללכת לפנימייה והתשובה הקבועה הייתה שאני ילדה של בית ולא של פנימיות ולא מתאים לי, לא ידעו מה אני עוברת".

והיא ממשיכה: "כשהתחלתי להסתובב ברחובות בשלב כלשהו הרווחה התערבה. נטעמספרת שהמתח בבית היה מאד גדול. "ההורים לא הציבו לי גבולות בכלל ואם ניסו, הייתי מתנגדת בכוח. ההורים שלי לא באמת הבינו מה עובר עליי. היו לי לא מעט התפרצויות זעם וצעקות. הגעתי למצבים שלא פעם, על כלום,  הייתי מזמינה משטרה הביתה".

כשהמצב הלך והורע החליטו ברווחה לקבל את בקשתה של נטע והוציאו אותה לפנימיית "עדן" - פנימייה לנערות בסיכון בקיבוץ כרמיה.

"עדן" היא פנימייה טיפולית ששמה דגש על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב גישת ה-DBT , שזו גישה שעוזרת לנערה לקחת אחריות על חייה ומעניקה לה כלים לחיזוק כוחותיה ובחירה בחיים אחרים. "הגעתי בגיל 16 והייתי שם שנתיים, אבל אין יום שאני לא מודה לפנימייה ולצוות שלה. היא זו אשר עזרה לי להשתקם ולראות כמה כוחות אדירים יש בי" הצוות לימד את נטע להשיג את מה שהיא רוצה, תוך כדי שהם מקפידים להציב לה גבולות ברורים. כל 3 חודשים התקיימה ישיבת ועדה שבוחנת את שלושת החודשים מהוועדה הקודמת וכל פעם שניכר שהייתה השתפרות בהתנהגותה של נטע, היא קיבלה זכויות נוספות.

"הגעתי לפנימיית עדן בגיל 16 והייתי שם שנתיים, אבל אין יום שאני לא מודה לפנימייה ולצוות שלה. היא זו אשר עזרה לי להשתקם ולראות כמה כוחות אדירים יש בי" הצוות לימד את נטע להשיג את מה שהיא רוצה, תוך כדי שהם מקפידים להציב לה גבולות ברורים

מנערה בסיכון לסטודנטית לקרימינולוגיה

נטע התגייסה לצבא על אף שבתחילה צה"ל לא רצה לגייס אותה. "בצבא חשבו שאני לא מסוגלת להתמודד עם קשיים, אבל אני התעקשתי להתגייס והוכחתי שאני מסוגלת ויכולה". היא שירתה באוגדת עזה ומאוחר יותר שירתה כפקידת כוח אדם בפיקוד העורף ברמלה. עם שחרורה שכרה דירה ברחובות, אבל לאחר תקופה קצרה החליטה שהיא רוצה לחזור למודיעין ולבית הוריה ולסגור מעגל.

"התחלתי להסתובב ברחובות ולברוח מהבית, פגשתי אנשים זרים שהציעו לי סמים, שלא נגעתי, אבל התחלתי לשתות אלכוהול ולהסתובב עם אנשים מפוקפקים, גדולים ממני. התדרדרתי מאד ובכל זאת המשכתי לרצות חיים יותר טובים. מגיל 13 רציתי ללכת לפנימייה"

"התחלתי להתמודד. הבנתי שאני לא אשמה ושהייתי קורבן והיום אני שונה. אני יודעת לקבל לא, ופועלת להגשים את החלום שלי".

נטע פפר חולמת לעזור לנוער בסיכון: "יש לי המון מה לתרום. אני רוצה שנערים לא יגיעו למצב כמו שלי וחלילה חלילה לא יגיעו למצב של התאבדות, כמו ילד שיש ברחוב שלי שהיום הוא צמח בן 16 ואני מצטמררת מחדש כל פעם שאני חושבת עליו"

למרות ואולי בזכות דרך הייסורים שהיא עברה, היא מקווה להיות שופר למקרים דומים. נטע רוצה לפעול במספר אפיקים החל מהרצאות שבהן תציג את הסיפור שלה לצוותי הוראה, להורים, לבני נוער וילדים ועד לעבודה אישית טיפולית עם כל מקרה שיגיע לאוזניה. היא מקווה לתמיכה ועזרה מאגף השירותים החברתיים בעירייה, ומחזיק התיק בן סעדון כדי שמקרים כמו שלה יהיו איזוטריים עד לא קיימים.